שאלה
מי שגר בבנין שיש עירוב (בחו"ל שיש גם גוים) וועד הבית (יהודי) אמר לאחד מבעל הבית (יהודי) שאין להציא את הזבל לפח האשפה שבתוך הבניין בשבת כי זה מפריע לשכנים (גוים) האם משום זה מבטלים את הערוב משום שלא יכול לטלטל כל צרכיו בשבת?
תשובה
מהגוי יש לקנות רשות ודי שיאמר לו שזה עבור לטלטל, והוא יכול לטלטל שם, רק שהוא לא מאפשר לו להניח שם הפח ואינו משום שבת אלא משום נקיון הבנין, וגם אם יש דברים שהגוי אינו מאפשר אין בכך בעיה מידי דהוי על שאר הדברים שאינו יכול להיכנס לדירת הגוי ולעשות כרצונו.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף ו עמוד א' "חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, עירבו – מותרין, לא עירבו – אסורים", פרש"י "לא עירבו אסורין – מפני שהבית מיוחדת לבעליה, והחצר רשות לכולן, ונמצא מוציא מרשות לרשות, אף על פי ששתיהן רשות היחיד, לעשות סייג לתורה להרחיק, שלא יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, והך מילתא לאו מחילוק ארבע רשויות היא, דבין עירבו בין לא עירבו – רשות היחיד היא, והמוציא מתוכו לרשות הרבים חייב", כלומר שחכמים תיקנו לעשות עירוב כדי שלא ישכחו אנשים ויאמרו שמתוך שמותר להעביר מרשות של אחד לשני מותר גם להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, ואם יעשו כן יעברו על איסור תורה.
וכן פסק בשו"ע (סי' שס"ו סעי' א'), ז"ל: "חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו, דהיינו שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו בא' מבתי החצרות, שע"י כך אנו רואים כאילו כולם דרים באותו הבית וכאילו כל החצר מיוחד לאותו בית", כתב משנה ברורה (שם ס"ק ב'), וז"ל: "והוא הדין מבית לבית בתוך החצר או בתוך המבוי, אף שהמבוי מתוקן בלחי וקורה, וטעם בכל זה דגזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו כדי דלא ליתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים, ובחצר גופא מותר לטלטל בכולה, ואפילו מחצר לחצר נמי מותר, דלא גזרו בזה רבנן", כלומר שמה שחכמים גזרו היינו דווקא בהוצאה מרשות לרשות כגון מרשות משותפת לרשות היחיד או מרשות יחיד לרשות אחרת של יחיד, שזה דומה להוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל כאשר אדם מוציא מרשות משותפת אחת לשניה ששניהם באותו קטגוריה, כגון מחצר לחצר לא גזרו חכמים.
וביאר עוד במשנ"ב ס"ק ד' "וכאלו כל החצר – וכמו שהסביר הרמב"ם וז"ל שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מע"ש כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר לכולנו כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כ"א לעצמו והרי כולנו רשות אחד ובמעשה הזה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרה"י לר"ה עכ"ל".
ב
כתב השו"ע סי' שפ"ב סעי' א' "הדר עם העכו"ם בחצר אינו אוסר עליו, עד שיהיו שני ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה, אז העכו"ם אוסר עליהם. ואינו מועיל שיבטל העכו"ם רשותו, אלא צריך שישכירו ממנו". וביאר המשנ"ב בס"ק ה' "ואינו מועיל וכו' – כמו בישראל שלא עירב עם בני החצר שמבטל רשותו כדי להתיר שאר בני החצר לטלטל כדמבואר בסי' ש"פ והטעם דלא מהני משום דרצו חכמים לארחוקי דירת ישראל מן העכו"ם ולהכי החמירו דאין לו תקנה עד שישכור ממנו ומאחר שהעכו"ם אינו רוצה להשכיר בנקל יתרחק הישראל מלדור עמו כדי שלא יאסור עליו הטלטול".
וכתב השו"ע (סי' שפ"ב סעי' ט"ו), ז"ל: "אם ישראל ועכו"ם דרים בבית א' – צריך לשכור מהעכו"ם ולערב עם הישראל, הגה – אם יש לכל א' דירה בפני עצמו, וה"ה שני (עכו"ם) הדרים בכה"ג בבית אחד – צריך לשכור (משניהם) (ב"י בשם הג"א)". וכתב המשנ"ב ס"ק נ' "אם יש וכו' – פי' ואין שום אחד מהם רשאי להשתמש בחדר המיוחד לחבירו".
ג
כתב בשו"ע (סי' שפ"ב סעי' ד'), ז"ל: "השוכר מן העכו"ם סתם – מועיל וא"צ לפרש לו שהוא להתיר הטלטול, וא"צ לכתוב שום כתיבה על השכירות", וכתב המשנה ברורה ס"ק כב "שאינו שכירות ודאית אלא כביטול רשות והיכר בעלמא ומבואר בפוסקים דנותן לו דבר מאכל או כל דבר המותר לטלטל ואומר זה עבור שכר חצרך אבל מעות אסור לטלטל ועיין סימן שפ"ג דהעירוב נתבטל וצריכין לבטל רשותם לגבי אחד עי"ש".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי פנ"ו סעי' ל"ד "כדי לשכור דירה מגוי לצורך עירוב צריך היהודי לומר לגוי: "השכר לי רשותך במעות אלו", אך אינו צריך לפרש לגוי שהשכירות היא כדי שיוכל לטלטל בחצר".
העולה
מהגוי יש לקנות רשות ודי שיאמר לו שזה עבור לטלטל, והוא יכול לטלטל שם, רק שהוא לא מאפשר לו להניח שם הפח ואינו משום שבת אלא משום נקיון הבנין, וגם אם יש דברים שהגוי אינו מאפשר אין בכך בעיה מידי דהוי על שאר הדברים שאינו יכול להיכנס לדירת הגוי ולעשות כרצונו.