שאלה
גוי שבישל בכלי של ישראל מאכל שעכשיו נאסר משום בישול עכו"ם, מה דין הסיר האם צריך הגעלה?
תשובה
למעשה הכלים צריכים הגעלה.
אמנם היכא שהדליק יהודי, ואותו גוי עובד בשכירות יש להקל שהכלים לא נאסרו
וכל זה דווקא אם הבעיה בכלים אלו שבישלו בהם בישולי גויים אבל אם בישלו בהם טרף אין להם הכשר אלא בהגעלה או ליבון לפי בליעתו.
מקורות
כתב השו"ע סי' קי"ג סעי' ט"ז "כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא" וא"כ לפי הכלל שבידינו סתם ויש הלכה כסתם וראה בב"י.
וכן כתב הכה"ח ס"ק ט"ף. וכן פסק בתורת חטאת כלל ע"ה דין י"ד שבבישולי גויים הכלי נאסר, וכן כתב הגר"א בס"ק ל"ט והש"ך בס"ק כ'. ערוך השולחן סעי' נ',
ב
כתב הבא"ח פרשת חוקת ש"ש סעי' כ"ד "כלים שבישל בהם הגוי דבר האסור משום בש"ג, צריך להם הכשר ע"י הגעלה, ואפילו אינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה, וכמ"ש הגאון שפ"ד בסי' צ"ג סק"ג, דהלכה מרווחת היא בישראל דאפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מהני נטל"ף לכתחלה, ועיין ערך השלחן סי' קי"ג אות כ"ב ואם הם כלי חרס אף על גב דבשאר איסורים לא מהני הגעלה לכלי חרס הקלו באיסור בש"ג, ואמרו מגעילו שלשה פעמים ודיו, ואפילו אם הם כלי פרפורי, יגעילם ג"פ, ורק אם הם רעועים שיודע הוא שאם יגעילם ג"פ ברותחין פקעי ואיכא הפסד מרובה, מותר להשתמש בהם אחר כ"ד שעות בלא הגעלה".
וכתב הכה"ח בס"ק צ' "ואפילו אם אינו בן יומובעי הכשר ולא אמרינן כיון דעיקר איסורו מדרבנן ורבנן הוא דגזרו כלי שאינו בן יומו לישתרי כסא אליהו והגם דהרב ערך השולחן אות כ"ב כתב דרוב האחרונים סבירא להו דכלי שאינו בן יומו באיסור דרבנן מותר לכתחילה מכל מקום כתב הרב שפתי דעת והנה הלכה מרווחת היא בישראל אפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מהני טעם לפגם יעו"ש מיהו בכלים דחייש עליהו דילמא פקעי במי הגעלה ויש הפסד מרובה הוה ליה כדיעבד ויש לסמוך על המתירין להתשמש בהם מע לעת וכן כתב הבא"ח". וכן משמע ממרן הרב בקצו"ש סי' ל"ח הערה ח'.
מסקנא
למעשה צריכים להגיעלם ולכן יש להימנע מלהכין בהם ביצים אע"פ שישראל מניח את הביצה (כך שאין בעיה של בישולי גויים).
אמנם היכא שהדליק האש יהודי
כתב השו"ע ביו"ד סי' קי"ג סעי' ז' "אין שגירת (פי' הבערה) התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו. הגה: ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין. (הגהות ש"ד ובארוך ובמרדכי פא"מ). ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל. וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם, רק שהכותית הדליקה האש מאש של ישראל, שרי".
וכתב הש"ך בס"ק ט' "או חיתוי כו'. וכתב האו"ה שם אך יזהר כשמחתה בגחלים שאותו חיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע"י ישראל עכ"ל וכן משמע בש"ס ופוסקים דבעינן שהישראל יעשה קירוב בישול" ובס"ק י' "ואפילו חיתוי בלא כונה כו'. ובהגהה שבסוף ספר או"ה כלל מ"ג פסק שצריך שיכוין לסייע בתיקון האש להכשיר".
וכתב הפר"ח בס"ק ט"ז "ולא השליך שם קיסם כו'. מכלל דבהשלכת קיסם מועיל אף בבישולי גוים לסברא זו, ומיהו כל זה אינו עיקר לדינא אלא כפסק המחבר ואף בדיעבד". והביאו הכה"ח בס"ק נ"ג "והיינו למנהג הספרדים שקבלו חומרות פסק השו"ע וכן כתב בזבחי צדק אות ל"א דלדידן בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן דקבלנו הוראותיו לא הדלקת אש ולא השלכת הקיסם וכ"ש חיתוי אינו מועיל כלל בבישולי גויים ואפי' בדיעבד אסור". בשו"ת ויאמר יצחק (חלק יורה דעה סימן נ'). בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק יורה דעה סימן ט').
וכן כתב מרן הרב בהערותיו לקיצו"ש סי' ל"ח ס"ק ז'. וראה בביאור הגר"א דס"ל כדעת השו"ע.
וכתב הערוך השולחן סעי' מ"ד על דברי הרמ"א "והנה זה שכתב דהדלקה או חיתוי מהני זהו מעיקר דין הגמ' כמו שבארנו רק מה דמשמע מדבריו דגם השלכת קיסם מהני זהו לאו מדינא דגמ' אלא ממנהגים שיש בין בני בבל לבני ארץ ישראל כמ"ש התוס' והרא"ש שם ולכן ס"ל לי"א דגם בלא השלכת קיסם רק בהדלקה מאש של ישראל שרי דס"ל לי"א אלו דכיון דשוה דינו לפת ומאחרי שבפת הקילו הרבה כמ"ש בסי' קי"ב כמו כן בכאן אבל באמת הם קולות גדולות ואין ראוי לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובבית ישראל וכן מ"ש דחיתוי בלא כוונה מועיל ג"כ הרבה חולקין בזה [עי' ש"ך סק"י]". והביאו הכה"ח בס"ק נ"ד.
שפחות
כתב השו"ע ביו"ד סי' קי"ג סעי' ד' "יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד (תשובת הרשב"א ס' ס"ח). הגה: ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ"ג והגהות ש"ד). ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט". וכתב הכה"ח בס"ק ל"ח שלמעשה לספרדים אין להקל כי אם בשעת הדחק וכאשר השפחות קניות לנו ולא כאשר הם שכירות אמנם לבני אשכנז כתב בס"ק ל"ז שאם ישראל יוצא ונכנס וודאי שחיתה מותר.
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ד – אורח חיים סימן ו "הנה כי כן אם אתה שואל על שפחות ועבדים הקנויות הנה בזה יש הרבה מתירים ואעפ"י דמרן ז"ל הביא סברת האוסרים באחרונה וכתבתי לעיל שפה בגדאד נהגו לאסור. מ"מ אם בעיר במביי נהגו כסברת המתירים לית לן בה ואעפ"י שאתה מעיר בגדאד וכתבתי שפה נהגו לאסור עכ"ז יש לך דבר זה אם הוא שעת הדחק שא"א לך להביא משרת ישראל וא"א שתבשל אשתך בעצמה במקומכם וכבר כתב הכנה"ג דבשעת הדחק יש לסמוך על הרמב"ן ז"ל ועי' להר' פר"ח ז"ל סק"ו שכתב כל כי האי אמינא בשל סופרים הלך אחר המיקל ומה גם בנידון זה דאינו אלא גזירה בעלמא עכ"ל. ולכן יש להתיר לך אם הוא שעת הדחק אעפ"י שאנחנו מבני עירנו בגדאד יע"א דנהגו להחמיר בזה ורק בתנאי שיהא ישראל נכנס ויוצא כדי שתהיה השפחה מרתתת שלא תעשה דבר איסור להשביח מעשה ידיה או שלא תשמש בכלי חלב בבשר וכיוצא בזה וכמ"ש הסמ"ע ז"ל הנז"ל.
ואם השאלה שלך על משרת או משרתת גוים שאינם קנוים לך אלא נשכרים אצלך לשרת בשכירות דבזה הרמב"ן ז"ל לא התיר הא ודאי דיש להחמיר בזה וכמ"ש הר' פר"ח ז"ל אך עכ"ז כיון דאיכא כמה גדולים דסמכו על המתירים משום דהם מבשלים בבית ישראל, הנה אם אנשי עיר במבי נהגו בזה היתר אין למחות בידם, ורק בתנאי שיהיה ישראל יוצא ובא שם בבית התבשיל וגם שיהיה ישראל אחד מבני הבית מחתה באש בכל בישול ובישול דאעפ"י דלדעת מרן ז"ל לא מהני חיתוי בתבשיל וכמ"ש בסעי' ז' וכמ"ש הפר"ח ז"ל סק"י מ"מ כיון דאמרינן דסומכים על המתירים המקילים יש להם לפחות להזהר בזה. והנזהר שלא לסמוך על סברת המקילין בשום אופן תע"ב טוב ומי שיש לו מח בקדקדו יבין כמה תקלות יצא מזה אעפ"י שהישראל יוצא ונכנס ודי בהערה זאת"
העולה למעשה
למעשה צריכים להגיעלם.
אמנם היכא שהדליק יהודי, ואותו גוי עובד בשכירות יש להקל שהכלים לא נאסרו
וכל זה דווקא אם הבעיה בכלים אלו שבישלו בהם בישולי גויים אבל אם בישלו בהם טרף אין להם הכשר אלא בהגעלה או ליבון לפי בליעתו.