שאלה
לנוהגים גילוי בכל המשקים, ואפילו מים, האם זה גם במים הנמצאים בקומקום חשמלי עם מסנן?
תשובה
במקום של מצוי נחשים או בעל חיים ארסיים ברחוב – אין לחוש משום גילוי.
במקום שמצוי קצת יש לחוש אם היה מגולה לילה שלם.
במקום שמצוי נחשים או בע"ח ארסיים – יש להחמיר בגילוי בכדי שהנחש יספיק להגיע מאוזן הכלי להטיל את הארס ולהעלם.
כלי שיש בראשו מסננת (ולא היה על גביו משקים שמסתננים לתוכו) או שהיה סגור בתוך ארון, אין בו משום גילוי גם במקום שחוששים משום גילוי.
מקורות
כתב הטור סי' קט"ז "יש דברים שאסרום חכמים משום סכנה כגון משקין שנתגלו שיש לחוש שמא שתה מהן נחש והטיל בהן ארס, אפי' אם שתו מהן אחרים ולא הוזקו אין לשתות מהן, שיש נחש שהארס צף למעלה, ויש שארס שלו מפעפע עד אמצעית המשקה, ויש שהארס שלו שוקע לשולי הכלי, לפיכך אפי' שתו ממנו אחרים ולא הוזקו אין לשתות מהן דשמא ארס של הנחש ששתה מהן שוקע, ואלו המשקין שיש בהן משום גילוי מים יין חלב ודבש ושום כתוש וכו', וכמה ישהו מגולין ויהא בהן משום גילוי כדי שיצא הנחש מתחת אזן הכלי ויחזור לחורו וכו', והאידנא נהגו להקל אפילו בודאין שאין הרחשים מצויין עתה, ואין בזה משום דבר שנאסר במנין שלא גזרו אלא משום הרחשין, וכיון שאין רחשין ליתא לגזירה".
וכתב הב"י "וכמה ישהו מגולין ויהיה בהם משום גילוי כדי שיצא הנחש וכו'. משנה שם (מ"ד) כמה ישהו ויהיו אסורין כדי שיצא הנחש ממקום קרוב וישתה ומפרש בפ"ק דחולין (י.) דשיעור זה כדי שיצא מתחת אזן הכלי וישתה ויחזור לחורו ובירושלמי דמסכת תרומות (פ"ח ה"ג) בעי איזהו מקום קרוב א"ר שמואל מאזן חבית ולפיה ולא חמי ליה א"ר חנינא מין קטן הוא ושפיפון שמו והוא דומה לשערה".
וביאר הב"י בסי' קט"ז הטעם שהאידנא לא חוששים משום גילוי "וכתב עוד סמ"ג (שם) רבינו חננאל תפס שטתו כרבי יהושע בן לוי ואף על פי שעכשיו אין אנו רגילין בגילוי אין להקל בגבינות הגוים מפני שנגזר במנין ואף על פי שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו (ביצה ה:), וכ"כ סמ"ק (סי' רכג ובהגהות סק"א) בשם רבי יעקב דאף על גב דאנו נוהגים היתר במים מגולים ולא גזרינן אטו מקומות שהנחשים מצויין, היינו משום דלא שייך בהו טעם של איסור אלא משום נחשים, הילכך כי שרית להו במקום שאין נחשים מצויים לא יבואו להתיר במקום שהם מצויים, אבל גבי גבינות דשייך בהו טעמי טובא לאסור, כגון עור קבת נבלה ואינך טעמי דקאמר תלמודא, הילכך אי שרית לגבינות במקום שאין הנחשים מצויים אתו למשרי גם במקום שהם מצויים, הילכך לפי טעמו של רבי יהושע בן לוי יש לאסור גבינות הגוים אפילו במקום שמעמידים אותם בפרחים והלכה כרבי יהושע בן לוי כמו שפסק ר"ת עכ"ל".
וכתב השו"ע בסי' קט"ז עי' א' "משקים שנתגלו, אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר".
וביאר בערוך השולחן סעי' ב' "ואין בזה משום דבר שנאסר במנין שאסור לעולם אף כשבטל הטעם כמ"ש בסי' הקודם לענין גבינה דבגילוי כשגזרו לא גזרו רק על המקומות שנחשים מצויים וכך היתה התקנה שעל המקומות שאינם מצוים לא גזרו [טור וכ"כ התוס' פרק אין מעמידין ל"ה א]".
וכתב הפר"ח בס"ק א' "המחבר קיצר בדין משקים שנתגלו לפי שאין נחשים מצויים בינינו, אבל בארצות המערב יש הרבה מקומות דשכיחי בהו נחשים ועקרבים, וגם פה ירושלים תוב"ב ואגפיה אף על פי שאינן מצויין הרבה, מכל מקום מצויים קצת וראוי לכל ירא לנפשו להזהר בהם. ובמצרים זה שנה אחת בקירוב הניחו מין תבשיל אחד מגולה וכל אותם שאכלו מאותו תבשיל נסתכנו הרבה ובעל הבית מת ולמה נסכן עצמנו בדבר שבנקל יוכל האדם להזהר ממנו". והביאו ערוך השולחן שם.
וכתב בשיורי ברכה ס"ק ג' "ועכשיו שאין נחשים בינינו וכו'. הרב פר"ח מסיק ליזהר הן עוד היום, וראוי לכל ירא לנפשו ליזהר. והאריך ע"ש. וכן נהגו בארץ ישראל לישמר". והביאו הכה"ח בס"ק ו' כלומר דדי אם במקום הזה שכיחי קצת כדי לחוש לה.
וכתב בכה"ח ס"ק ג' "פעם אחת בעיר בגדאד שכחו תבבשיל אחד ולא כסו אותו ואכלו ממנו בני הבית ונסתכנו הרבה ואומרים העולם זה התבשיל רחש עליו שממית והניח מרוקו עליו ומשום הכי נסתכנו בני הבית כמו שכתב הרב בית לחם יהודה דאפילו בזמן הזה יש להיזהר מלשתות בלילה משום שממית עיי"ש וזה בדוק ומנוסה שרוק השממית יש בו ארס ועל כן נכון להיזהר שלא להניח תבשיל מגולה ומכל מקום שומר פתאים זבחי צדק אות ב' ורוצה לומר דאם שכח ולא כיסה אין לאסור מסתמא דשומר פתאים".
אמנם אם היה פתוח והיה בארון סגור נחשב כמכוסה ראה לקמן בדברי הכה"ח
*מסננת*
הנה איתא במשנה סוכה פרק ד "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים המגולין פסולים לגבי מזבח", ואיתא בגמ' דף נ עמוד א "נשפכה או נתגלתה כו'. ואמאי? ליעביר במסננת! לימא מתניתין דלא כרבי נחמיה, דתניא: מסננת יש בו משום גילוי. אמר רבי נחמיה: אימתי – בזמן שהתחתונה מגולה. אבל בזמן שהתחתונה מכוסה, אף על פי שהעליונה מגולה – אין בה משום גילוי. מפני שארס נחש דומה לספוג, צף ועומד במקומו. – אפילו תימא רבי נחמיה, אימר דאמר רבי נחמיה – להדיוט, אבל לגבוה – מי אמר? ולית ליה לרבי נחמיה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות?". ופרש"י "יש בו משום גילוי – אם הניחו בלא שמירה כשיעור שהיית גילוי, המפורש בהכל שוחטין (חולין י, א): כדי שיצא נחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור לחורו, ואסורה בשתיה", ופסק הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה יד, והנה מדברי גמ' אלו משמע שאם לא היה ארס למעלה מעורב עם היין לא היה יורד למטה, ועוד שמשמע שתחתון חשיב כמכוסה אם יש בראשו מסננת וראה ברש"י בב"ק קט"ו ע"ב.
*קידוש*
כתב השו"ע סימן רעב סעי' א' "אין מקדשין וכו' ולא על יין מגולה אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי" וראה בגמ' ב"ב דף צ"ז ע"ב שזה אפי' שעבר עליו במסננת ואין להקשות ששם מדין הראוי למזבח דהא יין מבושל לרוב הראשונים כשר לקידוש, וראה בכה"ח ס"ק ט' "ונראה דאם הכלי של יין מונח בתוך שידה תיבה ומגדל אף על פי שהכלי מגולה אם הם סגורין אינו נפסל בכך אלא אם כן נמר ריחו וטעמו", וכתב עוד בס"ק י' שאם קידש עליו דעת הברכ"י שיש לקדש שוב ודעתו שיש להקל בדיעבד. וראה בבה"ל ד"ה אין מקדשין שהקל כמו הכה"ח ובהשמטות שבספר ליקוטי הלכות צידד לאסור שם ועיין בשו"ת תורה לשמה סי' ק"ח שסברת הקריבו נא לפחתך שייך גם פה וכן כתב הכה"ח סי' רס"ג ס"ק ג'.
וכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת בראשית סעי' כ"ה "אין מקדשים על יין שריחו רע מחמת שנתנוהו בכלי מאוס, אף על פי דריחו וטעמו יין שמברכים עליו בפה"ג, משום הקריבהו נא לפחתך וגו'. וכן נמי אין מקדשים על יין שנתגלה, ולכתחלה יזהר אפילו על גילוי שעה מועטת, ורק בדיעבד אין להקפיד. אבל אם עבר לילה אחת בגילוי, נפסל לקידוש, אף על פי שלא נמר ריחו וטעמו". וזה כתב בבגדאד שהיה שממית וכו' ואפשר דכיון שדאינו מצוי כל כך לא חש להחמיר רק בגילוי של לילה שלם
אמנם בערוך השולחן סעי' ח' כתב "וכן יין מגולה פסול לנסכים שיש לחוש שמא שתה הימנו נחש והוא מאוס וסכנה וממילא גם לקידוש פסול מטעם שנתבאר אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי ובאמת יינות שלנו עומדות בבקבוקים מכוסים ואם עמד שעה מועטת מגולה אין קפידא [מג"א סק"א] וגם הפחות והסגנים אין מקפידין בזה [שם] אבל כשעמד כל הלילה מגולה או אפילו הרבה שעות אין מקדשין עליו ואין מבדילין עליו וגם לא לכוס ברהמ"ז אף על פי שמברכין עליו בפה"ג במדינות שלנו שאין נחשים מצויים ואין נזהרין בגילוי אבל לדבר מצוה הוא בכלל הקריבהו נא לפחתך ובגילוי אינו מועיל אפילו עבריה במסננת [גמ' שם] מהטעם שנתבאר ויש להזהיר בזה דלאו כ"ע ידעי דין זה".
ודין זה פסקו מרן הרב במאמר מרדכי פי"ז סעי' י' י"ב וכתב שם בדיעבד שאין לו יין אחר יכול לקדש על יין מגולה אפי' שעמד לילה שלם וביאר הכה"ח בס"ק י' הטעם דלא קפדינן על גילוי בזמן הזה (והוא גר בארץ ובבגדאד).
העולה
במקום של מצוי נחשים או בעל חיים ארסיים ברחוב – אין לחוש משום גילוי.
במקום שמצוי קצת יש לחוש אם היה מגולה לילה שלם.
במקום שמצוי נחשים או בע"ח ארסיים – יש להחמיר בגילוי בכדי שהנחש יספיק להגיע מאוזן הכלי להטיל את הארס ולהעלם.
כלי שיש בראשו מסננת (ולא היה על גביו משקים שמסתננים לתוכו) או שהיה סגור בתוך ארון, אין בו משום גילוי גם במקום שחוששים משום גילוי.