שאלה
נטיעה בשמיטה בנגב של ארץ ישראל בנטיעת עצי סרק על מנת לשמור על השטח ולסמן טריטוריה. האם מותר או יש לאסור?
תשובה
מצוה ואף חובה לטעת עצי סרק בשמיטה בקרקעות שיש חשש מיידי של השתלטות גויים עליה, וזהו בכלל מצות ישוב ארץ ישראל.
אמנם כל מקום לגופו, וישאלו למורה הוראה מוסמך שישקול הדברים האם יש צורך מיידי לטעת עצים למנוע השתלטות של גויים.
כמו כן לרווחא דמילתא – יבצעו את העבודות והנטיעות בקרקע ע"י גויים, ומקודם ימכרו את הקרקע האמורה ע"י היתר המכירה הנעשה ע"י הרבנות הראשית לישראל.
ועדיף טפי שיטעו עצים ששורשיהם מחוברים בגוש עפר שיכולים להתקיים כך ארבעה עשר יום, ומ"מ אין זה מעכב.
ויהי רצון שנזכה במהרה לברכת וישבתם לבטח בארצכם, ולגאולת עולמים אמן.
מקורות
א
דין נטיעת אילן סרק:
הנה הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל (פ"א הל' ה'), פסק דאין נוטעים בשביעית אפילו אילן סרק. וראה בדרך אמונה (ס"ק ל"ב), דהוסיף בשם המהרי"ל דיסקין (בשו"ת חלק פסקים שביעית אות כ"ב), דאסור אף ע"י גוי. וכתב עוד בשם החזון איש (שביעית סי' י"ט ס"ק כ'), שאסור אפי' נטעו לסייג והוא אסור מן התורה, ואף אם נועצו בארץ ולא איכפת לו בהשרשתו אסור כיון שעושה דרך השרשה וכדלקמן הט"ו, ואפי' זרע דבר שאין רוב בנ"א מקיימין אותו אסור מה"ת. ע"כ.
אמנם ראה במאמר מרדכי שביעית (פסקי הלכות סי' ה'), שצידד דנטיעה אסורה בשביעית מדרבנן דכן הביא הר"ש בשביעית (פ"ב משנה ו'), בשם רבנו תם. וכן בכרם ציון שביעית הלכות פסוקות (פ"א הערה ד'), בשם הרב פראנק שהוכיח כן מהירושלמי. ורבים וטובים ביארו כן בדברי הרמב"ם. וראה עוד לתוס' יום טוב שם ופאת השלחן (סי' כ' סעי' ד'), ובית ישראל (ס"ק ד' וס"ק ל'), ומהר"י קורקוס שם, ומנחת חינוך (מצוה שכ"ז אות ב'), ודלא כהחזון איש שכתב בדעת הרמב"ם שהוא מן התורה אלא שאין לוקין על זה. כמו כן ראה בערוך השלחן העתיד (סי' י"ט ס"ק ה'), דכתב דלדעת הרמב"ם האיסור לנטוע אילן סרק הוא רק מדרבנן, כדי שלא יבואו ליטע אילן העושה פירות. ועיי"ע בס"ק ח' משכ"ב.
ב
היתר נטיעת אילן סרק בשעת הדחק:
ברם בשו"ת מהרי"ל דיסקין הנזכר (אות כ"ד), כתב להתיר בשעת הדחק לנטוע עצי סרק בשמיטה ע"י נוכרי, וז"ל: "לפעמים כשיש מקום באיזה אויר אשר לא טוב הוא ליושביה, נוטעים שם אילנות הגאלפיטין לזכך האויר, והם אילני סרק ואינם מוציאים פירות כלל, ואחרי שיש לחוש לבריאות הגוף, אין לך שעת הדחק גדול מזה, ויש להתיר ליטע ע"י נוכרי, אחרי כי אין מבואר איסור דאילני סרק להדיא במשנה רק ממשמעות, מדרשב"ג מתיר מכלל דת"ק אוסר, ואף דבפ"א מ"ג דשביעית אמרו להדיא דבפחות מכאן אין חורשין כ"ש דאין נוטעין, וכן הוא בירושלמי פ"א ע"ש, על כל זה אפשר להתיר בשעת הדחק כזה, וצריך עיון, ויש להתיישב". עכ"ל.
אולם ראה בספר תורת השביעית להרב יוסף צבי בן אברהם הלוי (פ"א ה"ו תורת ציון, ד"ה אין נוטעין), דאחר שביאר דנטיעת אילן סרק אינו אלא מדרבנן, כתב וז"ל: "ולפי"ז היכא דאיכא משום רפואה ומשום קיום חיי האדם דהיינו במקומות השכיחות מחלת קדחת הצהובים שיביא לידי סכנה נוטעים עצי גליטפס לתקן ולזכך את האויר אפשר להתיר נטיעתם בשביעית". ואחר כן הוסיף: "לפמ"ש לעיל לכאורה נראה דאפשר להתיר אפילו ע"י ישראל במקום שמצוי מחלאות המסוכנות כמו קדחת הצהוב, אם לקיומא אילנא מתירין איסור דרבנן כ"ש לקיומא דהרבה נפשות יושבי הארץ, ולמען ירבו ימיהם על האדמה". עכ"ל.
וראה להלן אות ד' מה שהסקנו על פי זה.
ג
מצוות ישוב ארץ ישראל:
עתה יש לנו לעמוד על עיקר מצוות ישוב א"י אי שייכא בזמן הזה, והאם קיום מצוותה נעשית ע"י נטיעת עצים וכדו', ועפ"ז לבחון האיסור או ההיתר ליטע עצי סרק בשמיטה.
אכן ידוע שהרמב"ם לא מנה מצווה זו בספר המצוות שלו. והרמב"ן (על התורה פר' מסעי ל"ג נ"ג, ובשכחת העשין מצוה ד'), כתב דהיא מצוות עשה מן התורה בכל הזמנים לשעה ולדורות שמתחייב בה כל יחיד ממנו, ואפי' בזמן הגלות, ושמצוה זו שקולה כנגד כל המצות שבתורה, וכן כתב הריטב"א (ר"ה לב: ד"ה מיהו), עיי"ש. ועיי"ע בשלהי דרשת הרמב"ן לר"ה מה שהרחיב בגודל מעלת א"י וחיוב הישיבה בה בזה"ז. וכדבריהם פסקו בשו"ת הריב"ש (סי' ק"א), ובשו"ת הרשב"ש (סי' א'-ב'), והוסיף שאף לדעת הפוסקים דאין מצותה מן התורה מ"מ הויא להו מדרבנן.
ובמגילת אסתר (ד"ה ונראה לי), ביאר דמה שהרמב"ם לא מנאה הוא לפי שאחר החורבן אין מצוה זו נוהגת לדורות, והעניין לדור בא"י הוא רק בזמן שביהמ"ק קיים. עיי"ש. אמנם לכאו' זה נסתר ממה שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ה ה"ט – י"ב), וז"ל בקיצור: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב וכו'. גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו וכו'. לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו" וכו'. וראה עוד בהלכות שכנים (פ"ד ה"י), ועוד שם (פ"ו ה"ב), ובהלכות סת"ם (פ"ה ה"י), ובנושאי כלים שם, דמבואר מיניה שלדעת הרמב"ם יש מצוה בישוב הארץ. ועוד מפורש כן להדיא בהלכות שבת (פ"ו הי"א), דכתב: "הלוקח בית בארץ ישראל מן הגוי מותר לו לומר לגוי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לגוי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה" וכו'.
דמלשונות אלו משמע להדיא דבזה"ז נמי איתא מצות ישוב א"י. וכן כתבו מרן החיד"א בספר יעיר אזן (מערכת י' אות ה'), ובשו"ת בנשמת כל חי (ח"י סי' מ"ח), לדחות חילוק המגילת אסתר עיי"ש. ומה שלא מנה הרמב"ם זאת למצוה, ראה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' מ"ח פרק י"ב), דביאר דהוא משום שאינו מונה הרמב"ם מצוה שכלולים בה הרבה מצוות, וישוב ארץ ישראל הרבה מצוות תלויין בה.
ברם שיטת רבינו חיים המובא בתוס' (כתובות קי: ד"ה הוא), היא שעכשיו אין מצוה לדור בא"י, מפני שיש כמה מצוות התלויות בארץ, וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.
אמנם למעשה נראה עיקר דמצוות ישוב א"י איתא בזה"ז מדפסק הש"ע בכמה מקומות כדברי הרמב"ם הנ"ל, בהלכות שבת (סי' ש"ו סעי' י"א), ובהלכות עבדים (סי' רס"ז סעי' פ"ד), ובהלכות כתובות (סי' ע"ה סעי' ג' – ה'), עיי"ש. ורוב מוחלט של האחרונים נקטו האי לדינא שמצוות ישוב א"י שייכא האידנא מדאורייתא. ואכמ"ל.
ומלשון הרמב"ן והפוסקים ראשונים ואחרונים דאייתינן, שמעינן להדיא שכל פעולה הנעשית בקרקע על מנת לקבוע בה בעלות יהודית ומניעה מהגויים להתיישב בה, היא בכלל מצות ישוב א"י, וא"כ נטיעת עצים בקרקע על מנת לשומרה היא בכלל מצות ישוב א"י. ואף לדעת האדמו"ר מסאטמר בויואל משה (מאמר ישוב א"י אות י"ב), שקניית בית או שדה מהעכו"ם בא"י היא מצוה גדולה יותר מן העליה לא"י, הכא נמי בוודאי שלמצוה יחשב מה שגואל הקרקעות ע"י נטיעת העצים.
ד
נטיעת עצי סרק לצורך שמירת הבעלות על הקרקע:
במשך שנים רבות נאבק העם היהודי להציל את קרקעות הארץ מידי נוכרים וגויים העומדים עלינו לכלותינו, ואחד מן האמצעים למניעת התפשטות והשתלטות של נוכרים כאלו ואחרים על הקרקע, היא ע"י נטיעת עצים במרחב, עד שיבוא היום והקרקע תופשר לבניה ותתיישב ע"י יהודים.
ועינינו הרואות כי כל קרקע ומקום שלא שמים על לב לשומרו כדבעי, הגויים בגיבוי אומות העולם משתלטים עליו, וקשה מאוד להוציאם משם אחר שהחזיקו בקרקע, וגורמים בכך למניעת מצות ישוב ארץ ישראל, ויתירה מכך שהחזקתם בקרקעות האלו מהווה סכנה ביטחונית ממשית ומוחשית ליושבים בציון העוברים ושבים בדרכים כידוע.
על כן נראה דע"פ כל המבואר לעיל שנטיעת עצי סרק בשמיטה היא מדרבנן, ומצות ישוב א"י היא מן התורה, ובפרט שגובל בסכנת חיי נפש, מצוה ואף חובה ליטע עצי סרק בשמיטה על מנת למנוע מהגויים המחבלים הארורים הללו להשתלט על אדמות הארץ הקדושה – וע"י כך להוציא משם פיגועים ושאר מרעין בישין ה"י, ע"י התנאים שיובהרו להלן:
ראשית יש לכל האחראים והנוגעים בדבר לעשות כל אשר לאל ידם ליטע עצים בקרקעות האמורות במשך השש שנים לשמיטה, וההיתר הוא רק כשאין ברירה ויש קרקעות שלא הספיקו עדיין לנוטעם ויש חשש של השתלטות מיידית ע"י הגויים. וגם בזה שכבר הוצרכו לטעת העצים בשמיטה יש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק בכל מקום לגופו – האם שייך בו הסכנה מצד השתלטות הגויים או שהחשש אינו מיידי והנטיעות סובלות דיחוי עד לאחר השמיטה.
כמו כן לרווחא דמילתא טרם תחילת העבודות ימכרו הקרקעות ע"י היתר המכירה של הרבנות הראשית לישראל, וישתדלו לבצע את העבודות בקרקע והנטיעות ע"י גוי, אך בשעת הדחק גדול יהא ניתן להקל לעשותם גם ע"י יהודי.
ובמקום שיוכלו לטעת העצים כשמחוברים השורשים כבר לגוש עפר שע"י כך יכולים להחזיק מעמד ארבעה עשר יום עדיף טפי ואף שיש דעות בזה שחשיב נטיעה לכתחילה ואסור, מ"מ יש המתירים שאין נחשב לנטיעה כלל דחשיב כנטוע (ראה במאמר מרדכי סי' ה' הל' ג' ובהערה ח'), ובנידון שלפנינו יש להקל ע"י כך בשופי, אחר שבררנו דמעיקר דינא שרי בנטיעה ממש וע"י ישראל. ולכתחילה יבצעו הפעולות הנ"ל ע"י התנאים המבוארים.
העולה מן האמור:
מצוה ואף חובה לטעת עצי סרק בשמיטה בקרקעות שיש חשש מיידי של השתלטות גויים עליה, וזהו בכלל מצות ישוב ארץ ישראל.
אמנם כל מקום לגופו, וישאלו למורה הוראה מוסמך שישקול הדברים האם יש צורך מיידי לטעת עצים למנוע השתלטות של גויים.
כמו כן לרווחא דמילתא – יבצעו את העבודות והנטיעות בקרקע ע"י גויים, ומקודם ימכרו את הקרקע האמורה ע"י היתר המכירה הנעשה ע"י הרבנות הראשית לישראל.
ועדיף טפי שיטעו עצים ששורשיהם מחוברים בגוש עפר שיכולים להתקיים כך ארבעה עשר יום, ומ"מ אין זה מעכב.
ויהי רצון שנזכה במהרה לברכת וישבתם לבטח בארצכם, ולגאולת עולמים אמן.