שאלה
אשה שציפורניה אינם מלאות בצבע או במילוי וחלק מהאצבעות אינם מושלמות בצבע האם יכולה לטבול ככה?
תשובה
ציפורן שעודפת על הבשר – לכתחילה יש להורות לה לקצוץ את הציפורנים אמנם בדיעבד די שתנקה מתחתיהן, וכאן ניתן להקל.
לק – לק לכתחילה יש להורידו אמנם במקום הצורך יכולה לטבול כשזה צבוע והוא שהם באותו צבע ואין בו סדקים ולכן הכא תצבע באותו צבע אפי' שאינו גל כך שלא תקפיד.
מקורות
כתב הב"י סי' קצ"ח "תב עוד שם המרדכי (סי' תשנא) שכתב ראבי"ה בשם הגאונים דוקא בצק שתחת הציפורן חוצץ אבל הציפורן עצמה אין חוצץ ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה חוצצת וטעמא משום דהציפורן הוי מגוף אדם עכ"ל וכן כתב בספר התרומה (סי' קד) גם כן".
אולם הדרכי משה בס"ק ז' כתב "כתבו התוספות והביאם בהגהות שערי דורא (הל' נדה סי' טו ד"ה ואם) ואם שכחה ולא נטלה ציפרניה קודם טבילתה אינו חוצץ רק שלא יהיה בתוכן טיט ומ"מ טוב להחמיר ותטבול פעם שנייה משום דאי אפשר שלא יהיה בתוכן טיט עכ"ל ודין אשה שאירע טבילתה בחול המועד אם תחתוך ציפורן עיין באורח חיים הלכות חול המועד (עמ' רסט סי' תקלב ב"י ד"ה כתוב וד"מ אות א)".
כתב השו"ע סי' קצ"ח סעי' כ' "דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ, אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת. ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר, אינה חוצצת. הגה: מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה. ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים, אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה, צריכה טבילה אחרת. (הגהות ש"ד) וכן נוהגין".
וכתב הט"ז בס"ק כ"א "בהגהות שערי דורא כתב בלשון זה ואם שכחה ולא נטלה צפרניה קודם טבילה אינה חוצצת ובלבד שלא יהא בתוכם טיט ומ"מ טוב להחמיר ותטבול פעם ב' משום דא"א שלא תהא בתוכם טיט עכ"ל ורש"ל העתיק מתשובת מהר"מ בזה דעלתה לה טבילה כל שבודקת תחת צפרניה קודם טבילה ואין שם טיט וצואה ומו"ח ז"ל כתב שנראה לו אפילו אם ברי לה שלא היה שם צואה תטבול פעם שנית שהרי איכא למאן דס"ל דאם הצפורן עומד ליקצץ הוא חוצץ כו' ולא דמי לשערות הראש דרוב הנשים אין דרכן ליקצץ משא"כ בצפרנים דכולם קוצצים והוה חציצה אם לא תקצץ עכ"ל ודבריו תמוהים דהא כל הפוסקים כתבו כאן דאינו אלא מנהג בעלמא ליטול הצפרנים ואינו מן הדין ונ"ל דכל מה שמצינו שצריכה לטבול שנית בשכחה ליטול צפורן היינו כל זמן שלא שמשה עם בעלה קודם שנזכר' לדבר אבל אם אחר ששמשה נזכרת אין להחמיר עליה ולהצריכה טבילה שנית כיון שאין זה אלא חומרא בעלמא ואפילו אם אין ידוע לה שלא היה שם טיט וצואה דמשמע מהגה' ש"ד ותשובת מהר"ם דלעיל שצריכה מדינא טבילה שנית היינו כל זמן שלא שמשה עם בעלה אבל לא אח"כ דהא אפילו אם היה שם צואה מדאוריי' אינו חוצץ דרובו ומקפיד בעינן אלא דגזירה דרבנן היא במיעוט המקפיד כדאיתא ריש הסימן אם כן הוה כאן ספיקא דרבנן וכ"ש למ"ש בסעיף י"ח בשם סמ"ג ור"ת דדוקא טיט הנדבק בעינן אף על פי שלא פסקו בש"ע להלכה מ"מ כאן שכבר שמשה ואפשר שהיא נתעברה אם באת להחמיר עליה בטבילה שנית אתה מוציא לעז על אותו הולד וכמו שמצינו בפ"ק דגיטין בלשון זה ואם באת להחמיר עליה אתה מוצא לעז על בניה כן נראה לע"ד ברור ושוב הוגד לי שגדול אחד השיב בתשובה כמו שכתבתי". [ועיי"ש שכיון שזה רק' מנהג להחמיר ליטלם, הקל בשבת ויו"ט שאם שכחה ליטול שתנקר].
וביאר בשיורי טהרה סימן קצח ס"ק לט "נתכוין למוהר"מ מלובלין בתשובה סימן ע"א, ושם התיר אם לנה עם בעלה אפילו לא נזקקה לבעלה אותה לילה, דמכוער הדבר ואינה צריכה טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו, עכ"ל, וכן כתב במשנה למלך פרק ב' דהלכות מקואות [הלכה יד] בשמו, וסתם כדבריו, משמע דסבירא ליה כוותיה".
וכתב הש"ך בס"ק כ"ה "באמת חומרא זו לא נמצאת בשום פוסק ואדרבה מהמשנה והרבה פוסקים וט"ו נראה מבואר דכל שהצפורן נקי בודאי אינו חוצץ אלא ההגהת ש"ד כתב דטוב להחמיר ותטבול שנית משום דא"א שלא יהא בתוכו טיט וע"כ כתב הרב דנוהגין להחמיר וכתב מהר"מ מלובלין בתשו' סי' פ"א דכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ"ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן א' מיד אחר הטבילה קודם שלנה עם בעלה אבל אם לא מצאה כ"א עד למחר אין ראוי להחמי' שלא תוציא לעז על בעילתה ואפי' אם לא נזקקה לבעלה אותו לילה הדבר מכוער וא"צ טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו עכ"ל מיהו בראב"ן סימן שכ"ו דף ס' ע"ד מצאתי וז"ל צריכה לחתוך צפרני ידיה ורגליה דכיון דעתידה ליטלן חייצי השתא עכ"ל וזהו כעין מ"ש הרב ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים כו' צריכה טבילה אחרת כו' משמע דטעמא לאו משום דא"א שלא נשאר טיט תחת הציפורן אלא משום דהצפורן עצמו חוצצת וכ"כ הב"ח סי"ט דנ"ל דאפילו ברי לה שלא היה שום טיט כלל יש להחמיר שתטבול פעם שנית שהרי איכא למ"ד אם הצפורן עומדת ליקצץ חוצץ עכ"ל וא"כ צ"ע בפסק זה שפסק מהר"מ מלובלין ע"כ נראה דהיכא דאפשר לה לחזור ולטבול אפילו לא מצאה עד למחר יש לה לחזור ולטבול וכמדומה לי שכן נוהגים להורות אבל היכא דלא אפשר אין להחמיר כיון שעבר הלילה וע"ל סימן קצ"ז ס"ק א'".
וכתב בשיורי טהרה סימן קצח ס"ק לט על דברי הש"ך "ולענ"ד נראה דמשום זה אין לדחות דברי המוהר"מ לובלין והט"ז מהלכה, דהראב"ן הוא יחיד בזה וכל הפוסקים חולקים עליו וכתבו בהדיא דצפורן עצמו אינו חוצץ, ומה גם שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן דהא ליכא אלא במיעוט הגוף:
אלא שיש לפקפק על מה שכתב הט"ז דאין כאן אלא ספיקא דרבנן, דהא הכא איתחזק איסורא ויש להחמיר אפילו בספק דרבנן, דהא אשה זו בחזקת טומאה היא עומדת ומספיקא אין יכולין לטהרה, אלא שהט"ז לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דכל ספיקא דרבנן להקל אפילו בדאיתחזק איסורא וכנראה מדבריו בסימן ס"ט ס"ק כ"ד, אבל לפי מה שפסק הש"ך בסימן ק"י [דיני ספק ספיקא ס"ק כ] דהיכא דאיתחזק איסורא אפילו בספק דרבנן אזלינן להחמיר אם כן אין כאן מקום להקל. אלא שהפרי חדש בסימן הנ"ל [בכללי ספק ספיקא ס"ק טו] העלה דלא כהש"ך וסבירא ליה דכל ספק דרבנן אפילו בדאיתחזק איסורא תלינן להקל, ועיין מה שכתבתי סעיף כ"ה ובסוף סימן קצ"ט [ס"ק מ ד"ה ולפי זה] דיש להחמיר כדעת הש"ך ולא מטעמיה".
ששם כתב בס"ק נא "ולפי זה דברי הט"ז בס"ק כ"א שהבאתי לעיל [ס"ק לט] אינן מדוקדקים, שכתב להתיר בשכחה ליטול צפרניה אם שימשה ואפילו אין ידוע לה שהיה שם טיט, מטעם ספיקא דרבנן להקל, דהא מכל מקום כיון דלא עיינה בהן, וסתמא דמלתא כן הוא דאם היתה מעיין בהם היתה מרגשת שלא חתכה אותן, גם היתה יודעת אם היו נקיים או לאו, אם כן יש להחמיר אפילו בספק דרבנן, וכדמוכח הכא".
וכתב הפתחי תשובה יורה דעה סימן קצח ס"ק י "נשאר בידה ראיתי בכתבי הרב הגדול מהר"ר דניאל זצ"ל שדעתו להקל בצפרני הרגלים שאינה צריכה טבילה אחרת הגם שאינה יודעת אם היה נקי וכתב שאפשר אפילו יודעת שלא היה נקי א"צ טבילה אחרת שברגלים אין דרכן של הנשים להקפיד".
כתב מרן הרב בדרכי טהרה פט"ז סעי' ע"א "נָשִׁים שֶׁמְּגַדְּלוֹת אֶת צִפָּרְנֵיהֶן לְנוֹי אוֹ לְצֹרֶךְ מְלַאכְתָּן, לְכַתְּחִלָּה צְרִיכוֹת לְקָצְצָן, וּבְדִיעֲבַד אֵינָן חוֹצְצוֹת. וְרָאוּי שֶׁלֹּא לְגַדֵּל צִפָּרְנַיִם כֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בְּנוֹת-יִשְׂרָאֵל לִקְצֹץ אֶת הַצִּפָּרְנַיִם".
לק
כתב הב"י סי' קצ"ח "בפרק תינוקת (סז:) ובריש עירובין (ד:) ובריש סוכה (ו.) אמר רבי יצחק דבר תורה רובו המקפיד עליו חוצץ רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה".
כתב השו"ע בסי' קצ"ח סעי' א' "צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ; ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ. הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים".
ב
כתב השו"ע שם סעי' ח' "כחול שבעין אינו חוצץ, ושחוץ לעין חוצץ; ואם היתה פותחת ועוצמת (פירוש סוגרת) עיניה תדיר, אף שחוץ לעין אינו חוצץ".
וכתב הב"ח בס"ק י"ד "לשון בה"ג דף פ"ה ריש ע"ב וכי טבלה לא תישוף משחא ולא תכחול עיניה דאמר שמואל כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעת אין חוצץ, ושנו חכמים כחול שחוץ מן העין חוצץ אמר רבי יהודא כל השמנים אין חוצצים חוץ משמן המור ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר ע"כ"
ש"ך יורה דעה סימן קצח ס"ק יד "לשון בה"ג דף פ"ה ריש ע"ב וכי טבלה לא תישוף משחא ולא תכחול עיניה דאמר שמואל כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעת אין חוצץ, ושנו חכמים כחול שחוץ מן העין חוצץ אמר רבי יהודא כל השמנים אין חוצצים חוץ משמן המור ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר ע"כ".
ג
כתב הרמב"ם סימן שלט "והצבעים המשנים גוון העור לבד ואין לו גוף גבוה מהעור אינו חוצץ".
והטעם כתב הב"י בשם הרשב"א "וכן כתב הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ז ש"ז לב.) וז"ל צבעים שעל ידי הנשים או שעל השער לנוי יראה לי שאינן חוצצין לפי שאינן מקפידות בהן לעולם אדרבא חוזרות הן ומחדשות אותן תמיד לנוי אף על פי שצבע זה פושט בכל השער ורובו אף על פי שאינו מקפיד עליו חוצץ כאן אינה מקפדת ורוצה להיותו שם והרי הוא כאילו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר נוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואינו חוצץ שהרי מצינו (שקלים פ"ח מ"ד, מ"ה) טבילה לפרוכת אף על פי שיש בו תכלת וארגמן ותולעת שני ועוד יראה שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אינו חוצץ ואינו דומה לכתב שחוצץ שממש הדיו בכתב וכן הנשים שמלאכתן לצבוע יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו ועוד שכל שמלאכתה בכך אינה מקפדת למה הדבר דומה לדם שעל בגדיו של טבח ורבב שעל בגדי רבב שאינו חוצץ שכל הדברים בהקפדה הם תלויין ע"כ כלומר כדרבי יצחק (נדה סז:) דאמר גזרו רבנן על מיעוטו המקפיד ועל רובו שאינו מקפיד אבל על מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו ואף על גב דבשאר נשים דאינן צבעות דרכן להקפיד ולעיל (פג: ד"ה ומ"ש או אפילו) כתבתי דכל שדרך הנשים להקפיד בו אף על פי שזו אינה מקפדת חוצץ י"ל דשאני הכא דגם שאר נשים שהן בני אותה אומנות אינן מקפידות והוא הדין והוא הטעם לטבח ורבב דאע"ג דשאר אנשים קפדי אדם וארבב כיון שכל בני אותה אומנות לא קפדי לא חייץ "
וכתב השו"ע בסעי' י"ז "צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן מי שהוא צבע וידיו צבועות, אינו חוצץ. הגה: וכן מי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם, אינו חוצץ, שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים".
וכתב הט"ז ס"ק יז "בב"י ס"ס זה כתב בשם הרוקח וז"ל נראה אם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט זה אינו קפידא אף על פי שמעט נדבק בבשר עכ"ל ומטעם זה דנתי להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום אחד בגופה שחרורית במקום שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ שאינה צריכה טבילה שנית דדמיא להא שזכרנו והוא ק"ו דהא ידיה צריכין להיות נקיות יותר מגופה שידיה מגולות תמיד והיא מקפדת על נקיותם יותר מגופה ולא דמיא לדיו שחוצץ כמ"ש ריש סעיף ט"ו דהתם ממשה של דיו חוצצת משא"כ במראה שחרורית זה שאינו אלא לכלוך בעלמא וכיוצא בזה כתב ב"י בשם הרשב"א לחלק בין צבע לדיו כנ"ל".
והשיורי טהרה ס"ק ל"ג "ברא"ש פרק התינוקת [הלכות מקואות סימן כז] והרשב"א בתורת הבית [הקצר בית ז שער ז לב, א] כתבו ב' טעמים בזה, חדא, כי הוא נוי להם ואינן מקפידות אלא עשאוהו במתכוין, משום הכי הרי הוא כאלו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר הנוסף אלא כעיקרו של בגד, שהרי מצינו טבילה לפרוכת אף על פי שהיה מתכלת וארגמן ותולעת שני, ועוד טעם שני לפי שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אינו חוצץ, ואינו דומה לדיו שחוצץ, דהתם איכא ממשות הדיו. ומסיק הרשב"א על זה וכן הנשים שמלאכתן לצבוע, יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו, ועוד שכל שמלאכתו בכך אינה מקפדת וכו', עכ"ל ונפקא מינה בין הב' טעמים באדם אחר שאינו מלאכתו בכך, דלטעם שאינו אלא חזותא בעלמא אינו חוצץ, אבל לטעם השני חוצץ. ומדכתב המחבר בשלחן ערוך וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ, משמע דאדם אחר שאינו צובע אם ידיו צבועות חוצץ, מבואר דסבירא ליה דלא סמכינן אהאי טעמא לחוד:
לפי זה צ"ע במה שפסק בט"ז ס"ק י"ז בשם הרוקח [סימן שעו ד"ה ידות הכלים] דאם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט דזה אינו קפידא אף על פי שמעט נדבק בבשר, עכ"ל, ומטעם זה הורה בט"ז להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום [אחד בגופה שחרורית במקום] שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ, שאינה צריכה טבילה שנית, דדמיא להא שכתב הרוקח, והוא קל וחומר דהא ידיה [צריכין להיות נקיות יותר מגופה שידיה מגולות תמיד] והיא מקפדת על נקיותם יותר מגופה ואפילו הכי התיר הרוקח מטעם שאין בו ממשות אלא חזותא בעלמא, מכל שכן על הגוף ע"כ, דלפי מה שכתבו לא סמכינן להתיר מהאי טעמא לחוד, וכן מבואר בפרישה [אות יח] להדיא דדוקא נקט שצובעות הנשים, דאם לא כן הוי חוצץ בכל דהו כיון דמקפדת עליו, וכן מוכח בב"ח [עמוד קצ דיבור ראשון] עיין שם. ואפשר, כשנמצא על גופה שאינה מקפדת עליו כיון דאינו אלא צבע בעלמא, אבל כשנמצא בשאר מקומות הגלוים אין להקל אח"ז ראיתי במעדני מלך דף שט"ז [דברי חמודות נדה הלכות מקואות אות קכ] שהביא דברי רוקח אלו ומבאר דמתיר מטעם שאינה מקפדת על דבר מועט, עיין שם".
וע"כ כתב מרן הרב בדרכי טהרה פט"ז סעי' ע"ב "אִשָּׁה שֶׁצּוֹבַעַת אֶת צִפָּרְנֶיהָ, צְרִיכָה לְנַקּוֹתָן הֵיטֵב מֵהַצֶּבַע קֹדֶם הַטְּבִילָה. וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְנַקּוֹתָן מֵהַצֶּבַע, לֹא תִּדְחֶה אֶת טְבִילָתָהּ, אֶלָּא תִּצְבַּע אֶת כָּל הַצִּפָּרְנַיִם בְּצוּרָה טוֹבָה, וְלֹא תַּשְׁאִיר צֶבַע סָדוּק אוֹ מְקֻלָּף, כֵּיוָן שֶׁנָּשִׁים מַקְפִּידוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל צִפָּרְנֵיהֶן צֶבַע שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁלָם. וְאִם טָבְלָה בְּצֶבַע מְקֻלָּף אוֹ סָדוּק לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וּצְרִיכָה לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל".
ד
כתב השו"ע סעי' ט"ו "הדיו, החלב והדבש והדם, שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (פירוש מין ממיני התאנים), יבשים, חוצצין; לחים, אינם חוצצין".
העולה למעשה
ציפורן שעודפת על הבשר – לכתחילה יש להורות לה לקצוץ את הציפורנים אמנם בדיעבד די שתנקה מתחתיהן, וכאן ניתן להקל.
לק – לק לכתחילה יש להורידו אמנם במקום הצורך יכולה לטבול כשזה צבוע והוא שהם באותו צבע ואין בו סדקים ולכן הכא תצבע באותו צבע אפי' שאינו גל כך שלא תקפיד.