שאלה
האם יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, והאם כן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות?
ומה למעשה החשש בתקופת תשרי ?
תשובה
יש לחוש שלא לשתות מים שאובים דווקא בזמן התקופה, אבל לאחריה אפשר לשתותם.
אם המים סגורים או שיש בהם ברזל מותר לשתותם אפילו בזמן התקופה.
מקורות
כתב הדרכי משה בסי' קט"ז יו"ק ס"ק ה' "כתב הרב ר' דוד אבודרהם (שער התקופות עמ' שיא) מצאתי כתוב שיש ליזהר בכל תקופה שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח והטעם כי טפה דם נופלת בין תקופה לתקופה למים אבל החכם בן עזרא כתב שאלו חכמי קיראו"ן לרב האי למה נוהגין ישראל שבמערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה והשיב כי ניחוש בעלמא הוא בעבור שהוא תחלת השנה או רביעית ולא ירצו לשתות מים שימצאו בחגם ע"כ יאכלו בה כל מינים מתוקין להיות שנתם מתוקה ואני אומר מתוקה שנת העובד הש"י הבוטח בו לבדו והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק בו אכילה או שתיה ודבר ניפוח שיחות הזקינות ויש מהגאונים שאמרו כי לא נחש ביעקב אלא הקדמונים אמרו אלו הדברים להפחיד בני האדם שייראו מאת השם יתברך ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם הש"י מד' תקופות השנה עכ"ל", כלומר דנחלקו הראשונים אם יש לחוש ולא לשתות מים במהלך התקופה או שלא וראה בט"ז ס"ק ד' שהביא מחלוקת זו.
וכתב הכה"ח בסי' תנ"ה ס"ק ל"ו "וביורה דעה סימן קי"ו סעיף ה' בהגה כתב שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתב בדרשות מהרי"ל דאין סכנה במים רק לשותה אותן בשעת התקופה. והטעם כתב שם בדרכי משה בשם ה"ר דוד אבודרהם משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח והטעם כי טיפת דם נופלת בין תקופה לתקופה למים, אבל בשם החכם בן עזרא כתב שאלו חכמי קיראו"ן לרב האי למאי נוהגין ישראל שבמערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה והשיב כי ניחוש בעלמא הוא יעו"ש. והביאו הט"ז שם ס"ק ד'. נמצא דשלש מחלוקות בדבר, דלדעת ה"ר דוד אבודרהם ומהרי"ל לא יש סכנה כי אם בשותה בשעת התקופה, ולדעת הרב בן עזרא גם בשותה בשעת התקופה לא יש חשש, ולדעת המרדכי ודעמיה שכתבו דאין לחוש במים שלנו של מצת מצוה משום תקופה משמע הא במים אחרים שאינו של מצוה יש לחוש ואף על פי שלשין בו אחר התקופה. ועיין מחזיק ברכה אות א' שכתב דאנן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיא"ה וערי איטאלי"ה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא, אמנם אחר זמנה שותים מאותם מים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה פה, ועיין שם שהביא סמך למנהג זה יעו"ש".
וכתב הרמ"א ביו"ד סי' קט"ז סעי' ה' "כן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור… ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות", כלומר ואף אם תרצה לומר דהוי ספק מחמת המחלוקת דלעיל יש להחמיר כיון שספק סכנה חמירא.
וכתב ביאור הגר"א ס"ק טו שמקור לזה "ומנהג כו'. רוקח שכן קבלה מקדמונים וענין התקופות ע' בזוהר ח"ב קצ"ה ב' פ"א א' עש"ה".
וכתב הש"ך בס"ק ז' "שלא לשתות מים כו'. וכתב במנהגים ובמהרי"ל הלכות מי לישות המצות דאם יש ברזל במים כל זמן התקופות דאז אין רשות למזיק וכן נוהגים העולם להניח ברזל על כל המשקים ומאכלים ועל מאכלים ומשקים מבושלים או כבושים ומלוחים אין מניחין שום דבר כי אומרים שאין לחוש במבושל וכבוש ומלוח משום תקופה ואולי יצא להם כן ממ"ש הרמב"ם פי"א מהל' רוצח ושמירת נפש דין ט' מי כבשים ומי שלקות אין בהם משום גילוי ארס הנחש והוא מהירושלמי פ"ח דתרומות וא"כ ס"ל דה"ה דאין בכה"ג משום ארס התקופות (ועיין בזוהר פרשת יתרו עמוד קמ"ג ענין התקופה) וטוב להחמיר בזה להניח ברזל עליו". כלומר שאם מונח ברזל במים אין בהם משום חחש התקופה, וגם במבושל כבוש או מלוח טוב להחמיר והלניח ברזל
וכתב הכה"ח בסי' תנ"ה ס"ק מ' "וכשמשים הברזל בתוך המים כה יאמר, בזכות האמהות בלהה רחל זלפה לאה שהעמידו י"ב שבטי י"ה יעמוד לנו להצילנו מכל גזרות קשות ורעות, וכן כתב בספר קב הישר פרק מ"ז יעו"ש. רוח חיים אות ג'".
ב
כתב הדרכי משה סי' תנ"ה ס"ק ז' "וכ"כ במנהגים שלנו (מהר"א טירנא עמ' לה) וכתב (שם) ומכל מקום טוב להשליך שם ברזל או להחתימם במפה ומהרי"ל (עי' הל' מים דלישת המצות עמ' לד סי' ז) הצריך להשליך שם ברזל קשור בחוט כדי שיוכל להוציאו עם החוט ולא יוציאנו בידו כי אז יחמם המים בידו וטוב להוציאו משם מיד שנפלה התקופה פן יתחממו המים מן הברזל".
וכתב הרמ"א בסי' תנ"ה סעי' א' "ואין לשפוך מים שלנו מכח מת או תקופה הנופלת (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פ"ה); ומכל מקום טוב לכתחלה להשים בהם ברזל".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ח "ואין לשפוך וכו' – דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולאו דוקא במצת מצוה דה"ה בשאר מצות שצריך לפסח ומ"מ אם אפשר לו בקל להשיג מים אחרים שלנו נכון לעשות כן בשאר מצות ומים שהכין למצת מצוה אין נכון לשפכן אף אם אפשר לו בקל להשיג מים אחרים שנראה כמזלזל במה שכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע [ט"ז] וכ"ז שייך ג"כ לענין תקופה".
וכתב עוד בס"ק כ' "ובשאר ימות השנה יניח מלח או חותם [ד"מ מ"א]". וכתב הכה"ח בס"ק ל"ט "ובכל ימות השנה יניח מלח או חותם. מגן אברהם שם. ועיין דרכי משה אות ז' שכתב או להחתימם במפה משמע דכשחותם במפה אין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתים וכו'. משבצות זהב אות ד'".
וכתב עוד בס"ק ל"ז "במים שהיו מחוברים בעת התקופה פשיטא דאין חשש. מאמר מרדכי אות ה'. וכן משמע מדברי הפרי חדש סוף הלכות ראש חודש. וכן משמע מסתמיות דברי הפוסקים דאין חשש רק במים שהיו שאובים בשעת התקופה, אבל אם היו מחוברים במקוה בשעת התקופה ואחר כך שאבן ליכא חשש כלל. וכבר כתבנו באות הקודם דגם אם היו שאובים בשעת התקופה אחר התקופה המנהג להקל לשתותם ורק לכתחלה יש ליזהר כמ"ש לקמן".
חישוב התקופה
וכתב הבית הילל בס"ק א' "מנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה. והנה זמן התקופה כבר ידוע חשבון של התקופה כפי המבואר בעברונת אבל בזמן תקופות טבת ושבט איתא בתשובות מהרי"ל סימן קס"ג [קנב] וז"ל, חשבון התקופה קשה לר"י פרק כיצד מעברין [עירובין נו, א תוספות ד"ה ואין] ע"ש וכו', ומכח ספקא וקושיא דר"י מזדהרנא בתקופות תמוז וטבת מתרי ספיקא עכ"ל. ונראה דהכי פירושו דלפי קושית ר"י דמשמע דחשבינן בלילי תמוז הלילה י"ב שעות אף על גב שהוא רק ו' שעות והיום הוא י"ח שעות חשבינן היום רק י"ב שעות, א"כ אם נפלה תקופת ניסן תחילת ליל ד' חשבינן צ"א יום והוא ג"כ בתמוז תחלת ליל ד', ואח"כ ז' שעות ומחצה שעות קטנות דהיינו כל שעה רק חצי שעה והוא ז' חצי שעות ומחצה והוא ג' שעות שלימות וחצי שעה ורביעית שעה בליל ד' תקופות תמוז, אבל אם נאמר שצריך להיות ז' שעות שלימות ומחצה א"כ הוא בליל ד' ז' שעות ומחצה והלילה אינו רק ו' שעות צריך לחשוב התקופות תמוז א' שעה ומחצה על היום. על זה כתב שצריך ליזהר מן תקופות תמוז בליל ד' ג' שעות וג' רביעית בלילה וגם א' שעה ומחצה על היום והוא אחד מחבירו רחוק ג' שעות וג' רביעית, זהו תרי ספיקא ליזהר בג' שעות וג' רביעית ועוד בשעה ז' ומחצה מתחלת הלילה. וכן תקופות טבת יש ליזהר אם נפלה תקופת תשרי ג' שעות בלילה בא' בתשרי א"כ כשמגיע א' בטבת וג' שעות בלילה הוא צ"א יום ואח"כ ז' שעות ומחצה בינונית א"כ הוא י"א ומחצה בלילה. אבל אם נאמר שעות גדולות דהיינו כל שעה הוא שעה ומחצה א"כ יהיו ז' שעות ומחצה בינונית י"א שעות ורביעית, ועוד ג' שעות מן הצ"א יום יהיה התקופה י"ד שעות ורביעית, וזהו תרי ספיקא וק"ל". וראה עוד בצמח צדק סי' י"ד.
העולה
יש לחוש למים שאובים דווקא בזמן התקופה, אבל לאחריה אפשר לשתותם.
אם המים סגורים או שיש בהם ברזל מותר לשתותם.