שאלה
אם אדם רוצה להתענות ביום שנפטר בו אביו. האיך סדר קבלת התענית והתאריך שבו יתענה?
תשובה
א. מצוה להתענות ביום שמת בו אביו או אימו ואם רוצה להתענות יקבל עליו תענית במנחה ביום קודם בשומע תפילה והאשכנזים ב'עושה שלום'. לענין קביעת יום האזכרה והתענית יש לקובעו לספרדים לפי תאריך הפטירה ואף בשנה ראשונה, ולאשכנזים בשנה ראשונה לפי יום הפטירה בתנאי שהיה עד יומיים מהפטירה ואם היה אחר יומיים עושים אחר יום הקבורה ובשאר השנים לעולם קובעים לפי יום הפטירה.
ב. חלה הפטירה בשנה מעוברת יתענה פעמיים ביום התאריך הקבוע וביום התאריך לפי חשבון י"ב חודש.
ג. חל באדר בשנה פשוטה ולאחר מכן חל בשנה מעוברת ספרדים יתענו באדר שני ואשכנזים באדר ראשון.
ד. הרגיל להתענות ורוצה להפסיק צריך התרה.
מקורות
תשובה:
הנה מצוה להתענות ביום שמת בו אביו או אימו כמובא בבית יוסף (יו"ד סי' תג) בשו"ע (או"ח סי' תקס"ח ס"א וס"ז) וברמ"א (יו"ד סי' תב סעי' יב). ואם זה חובה או רשות ברמ"א (שם) נראה שהוי מצוה אבל בשולחן גבוה (או"ח, שם) כתב שלדעת השו"ע הוי רשות, ובמג"א (או"ח שם סק"כ) כתב שאינו אלא מנהג. וכן דעת הלבוש (יו"ד סי' תב) וכן כתב הכף החיים (או"ח סי' תקז אות כב).
ובטעם הדבר כתב בספר מטה משה (סי' תשסד) שיש להצטער במיתת אדם חשוב (וודאי שאין חשוב כמיתת אב או אם) כמו שמצאנו אצל דוד שהתענה על שאול, ועוד שאב ובן גוף אחד חשבינן, עכ"ד. ועוד מובא בספר חסידים (סי' רלא ורלב) וכן בלבוש (יו"ד סי' תב סעי' יב) שרע מזליה ביום היארצייט ומפני הסכנה יתענה. ובשו"ת רב פעלים (ח"ד סי' מא) הוסיף עוד טעם מפני שבאותו יום ישנו עילוי וכפרה לנפש הנפטר ואף השעה צריכה לכך, עכ"ד. וכן הובא בכה"ח (או"ח סי' תקסח סקע"ה). ואלו דבריו של הבית יוסף (יו"ד סו"ס תג) בשם התשב"ץ: שיש להתענות ולומר קדיש בכל שנה ביום שמת בו אביו ובשנה מעוברת בשנה ראשונה יתענה ויאמר קדיש אדר א', ובשאר שנים באדר ב' וכתב על זה הבית יוסף: 'ונראה טעמו משום דסוף שנה ראשונה הוי לסוף י"ב חודש כדאמרינן (עדויות ב, י) דמשפט רשעי ישראל בגהנום י"ב חודש ולא אמרו שנה דלכך י"ב חודש מנינן, עכ"ל.
איך קובעים אזכרה לפי יום המיתה או יום הקבורה?
ונחלקו הפוסקים אם אזלינן בתר יום המיתה או יום הקבורה בכדי לקבוע את יום האזכרה והתענית שבו אם מעוניין בזה, בשו"ע (או"ח סימן תקס"ח סעי' ח'), כתב דאין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו, ולא ביום קבורה. וכן כתב הרמ"א (יו"ד סי' ת"ב סעי' י"ב), אך חילק לענין מי ששהה בשעת המיתה שצריך להתענות לפי יום המיתה, לבין מי שהיה רק בשעת הקבורה שצריך להתענות לפי יום הקבורה, וז"ל, "מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו (כל בו בשם הר"מ וע"פ), ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה. , עכ"ל. הט"ז (סי' תב סק"ט) כתב בתחילה בשם המשאת בינימין (סי' פד) שיתענה ביום הקבורה, אך דחה דבריו וכתב שעדיף להתענות ולקיים את יום האזכרה ביום הפטירה שמידת הדין מתוחה בו. וכן כתב השאגת אריה בפסקי דינים (אות חי מהדורת תשלא עמ' טז) וכן כתב בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' מד עמ' ל) שעושין האזכרה ביום הפטירה. אולם הש"ך בנקכ"ה (שם סק"י) דחה דברי הט"ז וכתב שימי הדין של הנפטר מתחילים ביום הקבורה ונמשכים י"ב חודש לכן אז יתענה ולא ביום הפטירה וכתב ששנה ראשונה יתענה ביום הקבורה, עכ"ד. וכן כתב הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' קיח) ע"ד הט"ז ז"ל, וכבר השיבו כהלכה הרב נקודות הכסף ונער הייתי וגם זקנתי ושמעתי וראיתי לרבנן קשישאי וכו' וכן שמעתי מפי קדשו של מרן וכו' היר"ח בעל החקרי לב שנה ראשונה מונים י"ב חודש מיום הקבורה, עכ"ל. וכן מובא בכה"ח (סי' תב ס"ק צ) בשם חידושי הגרשוני יו"ד שם.
וכן הדין בשנה ראשונה הדין שיש לעשות היארצייט ביום הקבורה כמו שכתב בזה הבן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"א סי' נא) שבשנה ראשונה יש לעשות היארצייט ביום הפטירה. וכן כתב הנתיבי עם (סי' תקסח) שכן נהגו בירושלים. וכן דעת הברית כהונה (ערך ת אות י"ב) וכן השדי חמד (מערכת אבלות אות צד) וכן כתב בשו"ת אגרות משה (ח"ג יו"ד סי' קס) שלעולם ואף בשנה ראשונה יש לקיים היארצייט ביום הפטירה ולא ביום הקבורה. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (צרור החיים פרק ט"ו) שלבני ספרד יש לילך תמיד אחר יום הפטירה ואז יש לקיים את האזכרה לנפטר ואף בשנה ראשונה ואף אם היו ימים חלוקים בין הפטירה לקבורה ולא חל באותו יום, אך לבני אשכנז בשנה ראשונה, תלוי הדבר אם נקבר בתוך יומיים מהפטירה הולכים אחר יום הפטירה ובו מקיימים את האזכרה ואם נקבר אחר יומיים הולכים אחר יום הקבורה, ובשאר השנים שלאחר מכן הולכים לעולם אחר יום הפטירה, עכ"ד.
חל יום הפטירה בשנה מעוברת
אם חל יום הפטירה בשנה מעוברת שיש בה חודש נוסף דעת הלבוש (יו"ד סי' תג) שיתענה באותו יום שהוא התאריך הקבוע וכן באותו חודש שנפטרו בו לפי חשבון הימים, וכן כתב הדברי יוסף (סי' נז) וכן דעת הבן איש חי שבאופן שנפטר בשנה מעוברת כגון שנפטר באדר א' יתענה בשנה מעוברת בשנה מעוברת באדר א' וגם באותו תאריך באדר ב' וזה לשונו בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' מא): ולכן אם אדם נפטר בשנה מעוברת קודם חודש אדר המעובר נחשב לשני חודשים לענין החוקים השייכים לי"ב חודש של הנפטר ועל כן בהכרח יהיו נשלמים י"ב חודש של הנפטר קודם החודש שנפטר בו והמנהג פה עירנו לעשות בתשלום הי"ב חודש הנז' כל הלימוד ושאר מצות הנהוגים בתשלום הי"ב חודש ופוסקים אז מלומר קדיש ולכן מורין נמי לכל שואל שיתענה ג"כ ביום ההוא דאע"ג דאין טעם של ריע מזליה יש כאן טעם הב' של תועלת התענית לעלוי נפש הנפטר והרי התענית ההוא בכלל שאר דברים שמנהגן לעשות ביום ההוא לעלוי נפש הנפטר ומורין לו ג"כ שבחודש שאחריו שנפטר בו אביו יעשה ביום הפטירה כל דין יא"צ ויתענה בו ככל יאר צייט וזה ברור, ודע כי בספר חסידים סי' תשי"ב כתב אחד מת אביו באדר ראשון והיה מתענה באותו יום שמת אביו ובשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק ע"כ והביאו המג"א סי' תקס"ח יע"ש והרב מ"מ ודאי ראה זה והנה יש מן הפוסקים דמשמע מדבריהם כל כהאי גוונא דנידון השאלה עיקר התענית הוא ביום תשלום י"ב חודש ולא בחודש שאחריו שמת בו ויש מן הפוסקים דס"ל עיקר התענית בחודש שמת בו ויש דמשמע מדבריהם דיתענה בשתים ואנחנו פה עירנו יע"א נהגנו להורות בכהאי גוונא דנידון השאלה שיתענה ביום תשלום הי"ב חודש וגם בחודש שאחריו ביום הפטירה וזו היא הוראה נכונה דאית בה טעמא כאשר כתבתי לעיל דבתשלום הי"ב חודש איכא טעמא בתענית בשביל עילוי וכפרה לנפש הנפטר ובאותו היום השעה צריכה לכך טפי משאר עתים וביום הפטירה שהוא בחודש הבא אחריו איכא תרי טעמא חדא משום דריע מזליה ב"מ והוא לצורך הבן המתענה וחדא משום תועלת הנפטר שיהיה לו עילוי כי אין קץ וסוף להדרגות של העילוי שתהיה לנפש. וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכן כתב הרב דברי יוסף ז"ל סי' נ"ז מסברא דנפשיה דמי שמת אביו בער"ח אלול ונתעברה השנה דיתענה בשנה הראשונה ער"ח אב ששלמו לו י"ב חודש מטעם כפרה ויתענה ג"כ בער"ח אלול משום מזליה וכו' ודע כי הוראתנו זאת פה עירינו היא מוכרחת דמאחר שפה עירינו נוהגים לעשות ביום זה של תשלום י"ב חודש בשנה המעוברת כמה עניינים לצורך תיקון ועילוי נשמת הנפטר ומוציאים הוצאה רבה הן בענין הצדקה הן בענין הלימוד וכיוצא וגם בו ביום אין הבנים הולכים למשא ומתן למה לא יעשו התיקון הזה של התענית שהוא מועיל טפי בשביל כפרה הצריכה לנפטר יום זה טפי מיום יארצייט שבכל שנה ושנה הא ודאי כשם שהם משתדלים אותו היום מכל שאר התיקונים כן צריכים לדחוק עצמם גם בתיקון זה של התענית ודבר בעיתו מה טוב, עכ"ל. עולה מדבריו שבכל אופן אם בפועל היה הפטירה בפועל בשנה מעוברת יתענה גם ביום תשלום הי"ב חודש וגם בחודש שאחריו וגם התענית יקיים בשניהם.
נפטר בשנה פשוטה
אם הנפטר בשנה פשוטה כגון בערב ראש חודש אדר מתי יקיים האזכרה בשנה מעוברת, הנה התשובה לזה שיקיים האזכרה בשנה פשוטה ביום כט באדר ולא בכט שבט כמו שנה מעוברת, עיין בפתחי תשובה (יו"ד סי' תב סק"ו) שהביא כן בשם תשובת גבעת שאול (סי' עג) ובמשמרת שלום (ערך יא"צ אות כ).
נפטר באדר בשנה פשוטה
אם אדם נפטר בשנה פשוטה בחודש אדר וחל בשנה מעוברת אחריה יעשו האזכרה בשנה מעוברת שלאחריה באדר ב', כמובא בשו"ע וברמ"א (או"ח סי' תקס"ח ס"ז) וכן מבואר במגן אברהם ובגר"א על אתר, ומקור הדין בזה הוא שנפסקה הלכה כרבי מאיר (נדרים סג.) לענין הנודר שלא ישתה יין בחודש אדר מה דינו בשנה מעוברת שרבי מאיר סבר שסתם אדר הוא אדר שני ורבי יהודה סבר שסתם אדר הוא אדר ראשון והשו"ע כתב שאסור בשני אדרים והסבירו האחרונים הנ"ל דס"ל כרבי מאיר שנפסקה הלכה כוותיה וכן מובא בנתיבי עם (סי' תקסח שם) אך הרמ"א נוקט שיתענה באדר ראשון.
דינים נחוצים לתענית
ויש להזכיר בזה כמה דינים נחוצים לאדם שרוצה להתענות ביום שמתו בו אביו ואימו כפי שהורה מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך אב תשס"ט) ואלו דבריו: א. המתענה ביארצייט – של אביו או אמו ל"ע – יעשה תנאי בפעם הראשונה שמתענה, שאם יחול היצייט בערב שבת יתענה רק עד אחרי ערבית של ערב שבת, ויתפלל מוקדם ויאכל כדי לא להכנס לשבת בתענית. ב. אם לא עשה תנאי כנ"ל והתענה אפילו פעם אחת בערב שבת עד צאת הכוכבים, גילה שכך היתה כונתו לקבל על עצמו, ואפילו אם אחר כמה שנים יפול יום היארצייט בערב שבת – יהיה חייב להתענות עד הלילה ולא יעזור לו תנאי. ג. אם לא עשה תנאי כנ"ל ועדיין לא חל היארצייט בערב שבת אלא רק ביום חול, יש אומרים (רש"ל בתשובה סי' ט') שצריך להתענות עד צאת הכוכבים אפילו בערב שבת. ויש אומרים (ט"ז ס"ק ג') שכל עוד לא התענה בערב שבת עד צאת הכוכבים לא קיבל כך על עצמו ויכול לעשות תנאי על כך על עצמו ויכול לעשות תנאי על כך (עיין מ"ב שם ס"ק כ"ב, וכה"ח ס"ק כ"ט ולדבריהם אפשר לסמוך על דעה זו בשעת הצורך) ד. מי שרגיל להתענות בכל יארצייט – יכול להתענות אף אם לא קיבל עליו במפורש להתענות.עכ"ד. ובענין קבלת תענית הורה מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך אב תשס"ט) שיחיד שרוצה להתענות צריך לקבל עליו תענית ביום שלפניו בתפילת המנחה. ואף על פי שאוכל ושותה אחר כך עד שיעלה עמוד השחר – אין בכך כלום. (שו"ע תקסב סע' ו. רמ"א שם סעי ח ). כיצד מקבל תענית, ב"שומע תפילה" או קודם עושה שלום אומר: "הריני בתענית יחיד למחר. יה"ר שתהא תפילתי ביום תעניתי מקובלת". ולדעת הרמ"א עדיף לאומרו קודם "עושה שלום, עכ"ד.
ונראה שמי שרגיל להתענות על אביו ואימו ורוצה להפסיק צריך התרה כמו שכתב בזה החכמת אדם (קעא, יא).
*העולה לדינא
א. מצוה להתענות ביום שמת בו אביו או אימו ואם רוצה להתענות יקבל עליו תענית במנחה ביום קודם בשומע תפילה והאשכנזים ב'עושה שלום'. לענין קביעת יום האזכרה והתענית יש לקובעו לספרדים לפי תאריך הפטירה ואף בשנה ראשונה, ולאשכנזים בשנה ראשונה לפי יום הפטירה בתנאי שהיה עד יומיים מהפטירה ואם היה אחר יומיים עושים אחר יום הקבורה ובשאר השנים לעולם קובעים לפי יום הפטירה.
ב. חלה הפטירה בשנה מעוברת יתענה פעמיים ביום התאריך הקבוע וביום התאריך לפי חשבון י"ב חודש.
ג. חל באדר בשנה פשוטה ולאחר מכן חל בשנה מעוברת ספרדים יתענו באדר שני ואשכנזים באדר ראשון.
ד. הרגיל להתענות ורוצה להפסיק צריך התרה.