שאלה
האם מותר לתלמיד להעמיד סכין שחיטה בחול המועד לצורך לימוד?
יש לזכור שהבן איש חי בספר תורה לשמה כותב שהעמדת הסכין הינה מצווה (ולכן אפשר לעשות גם בבית הכנסת).
תשובה
מותר ללמוד הלכות שחיטה ולסכמם.
אבל אין לחדד את הסכין, משום דהוי מעשה אומן שלא לצורך אוכל נפש שאסור אף לצורך מצוה.
מקורות
כתב הרמ"א סי' תק"מ סעי' ח' "ומותר לחדד סכין במועד; וסכין שנשבר במועד מותר לעשות אחרת (המגיד פ"ח)". וביאר המשנ"ב ס"ק כ"ב "ומותר לחדד וכו' וסכין וכו' – דכיון דמלאכת אוכל נפש הוא מותר ואפילו מעשה אומן וא"צ שינוי". וכתב עוד הכה"ח בס"ק מ' "ואפילו היה אפשר לחדד מערב יום טוב. שלחן שלמה, תוספות חיים על חיי אדם כלל קי"ג אות ג'". וא"כ לצורך שחיטה הוי ככמעשה אומן.
נשבר הסכין
כתב הט"ז בס"ק ה' "שנשבר במועד. ול"ד להא דאיתא בס"ד בציר ומפתח כו' אפי' נשברו מעי"ט שרי דהתם הפסד גדול הוא ולא כוון מלאכתו במועד דלפי הנראה דגם כאן יש היתר אפי' נשבר מעי"ט אם לא כוון על המועד כיון שצורך אוכל נפש הוא", והביאו המשנ"ב ס"ק כ"ז.
וכתב הכה"ח בס"ק מ"א על דברי הט"ז הנ"ל "והמאמר מרדכי אות ג' כתב הא דשרי אם נשבר מערב יום טוב היינו אם לא היה לו שהות לתקנו או שנאנס ולא היה יכול לתקנו וכיוצא יעו"ש. וכן כתב בספר שלחן עצי שטים. והמשבצות זהב אות ה' כתב הואיל וסכין אפשר בשאלה אפשר דלא התירו אם נשבר מערב יום טוב. וכן כתב בספר שלחן שלמה והביא דבריו תוספות חיים שם אות ד'. והריטב"א בחידושיו למועד קטן דף ח' כתב דעושין שפודין ואסכלאות וסכינין אפילו לכתחלה, והביא דבריו הברכי יוסף אות ד'. ואפשר דהיינו נמי אם אי אפשר בשאלה: וראה בס"ק מ"ב ומ"ג דלכתחילה יש להחמיר כן. אמנם המשנ"ב בס"ק כ"ח ס"ל דאפי' אפשר בשאלה לא חשיב כאפשר
וכתב השו"ע סי' תקמ"ד סעי' א' "צרכי רבים מותר לעשותה בחו"ה, כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות; ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים; ולתקן המקואות. הגה: ודוקא צרכי רבים כאלו, שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין ב"ה (ב"י בשם תשובת הרשב"א), אסור לעשות במועד; והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד (ריב"ש סימן רכ"ו).
וכתב המשנ"ב בס"ק ח' "צרכי מצוה וכו' – ר"ל דמעלת המצוה לא מהני להתיר בשביל זה מלאכת אומן אף כשצריך לה במועד ומעשה הדיוט מותר לצורך המועד אף כשאין בה מצוה וכנ"ל בסימן תקמ"א ס"ה". וראה עוד בכה"ח ס"ק ו' ט"ו.
לימוד וסיכום
ולגבי ללמוד ולסכם יש לדון להיתר מהא דכתב השו"ע סי' תקמ"ה סעי' א' "אסור לכתוב בחול המועד ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור".
כתב השו"ע בסעי' ט' "ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח; וכן אם ראה ספר מחודש, מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד".
וכתב המשנ"ב ס"ק מז "ואם שמע דבר חידוש – וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יום טוב ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ [אחרונים] ומ"מ יזהר בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיבת משיט"א ואם יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור וכנ"ל", וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ח.
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ט "ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו וכו'. כן כתב בית יוסף בשם כמה פוסקים זולת הרשב"א שמחמיר בזה כמבואר בבית יוסף, ופסק בשלחן ערוך כרוב פוסקים. וכן הוא דעת האחרונים. וכתב בשיירי כנסת הגדולה סוף אות י"ג דעל סמך הוראה זו כתב בחול המועד כמה פסקים מחודשים. והביא דבריו השלחן גבוה אות ג' וכתב דכן נהג הוא אחריו. וכן כתב הט"ז ס"ק י"ג שראה למו"ח הב"ח שכתב חיבוריו גם בחול המועד, אלא שכתב שהכותב חידושים בחול המועד יזהר שלא לכתוב אותיות של כתיבה גסה (ר"ל אשורית) רק משיט"א ואם יצטרך לאות גס יכתבנו בדרך חיתוך ושבירה יעו"ש. והביא דבריו אליה רבה שם. וכן אמר לו המגיד למרן ז"ל דמותר לכתוב דברי תורה בחול המועד דדבר האבד הוא ולאפוקי מאן דאסר כמו שכתב במגיד משרים פרשת צו דף ל' ע"ד יעו"ש. וכן כתב בשו"ת רבינו יעקב הלוי ממרויש ז"ל סימן ל"ב והיא בסוף הרדב"ז חלק ה' שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים, ששאל על החכמים שכותבים בלא שינוי אם יפרשו פסוק או הלכה ומחדשין בה חידוש וכדי שלא ישכחו כותבין אותו חידוש בחול המועד ואומרים שאין לך דבר האבד גדול מזה, והשיבו אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותה על בירור, אותן שערים נאהבין לפני המלך הגדול יותר מכל משכנות יעקב המקיימים בהם שאר מצות, וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון, וזהו שאמרו אגרא דשמעתתא סברא, והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות היקרות בעיניו, ואם על אבידת כסף אחד או שוה כסף התירה התורה לעשות מלאכה בחול המועד כל שכן שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות ההם לכתבם ולחתמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות ב' ושערי תשובה".
עכ"פ כיון שיש מצוה ללמוד דיני שחיטה ולסכם לא נאמר לו שיבטל מזה ויתעסק אחרי החג דהוי בכלל דבר האבד שעכשיו הוא בסוגיה.
העולה למעשה
מותר ללמוד הלכות שחיטה ולסכמם.
אבל אין לחדד את הסכין, משום דהוי מעשה אומן שלא לצורך אוכל נפש שאסור אף לצורך מצוה.