שאלה
האם מותר לעוזרת שאינה יהודית שתכבס כדרכה בתשעת הימים בגדים שהשימוש בהם יהי לאחר תשעת הימים?
תשובה
אין לכבס בגדים כלל אפילו במכונת כביסה, גם ע"י עוזרת גויה, לבני ספרד בשבוע שחל בו תשעה באב, ולבני אשכנז מר"ח אב, אפילו אם רצונו להניחם מכובסים עד לאחר ת"ב, אלא במקום צורך מצוה, או בגדי קטנים וכדו', דשרי.
מקורות
בגמ' תענית (דף כט:), איתא: "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. אמר רב נחמן: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח – מותר, ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת: תדע, דבטלי קצרי דבי רב". ופרש"י הטעם: "אפילו לכבס ולהניח – כדי שילבוש לאחר זמן לאחר תשעה באב – אסור, דנראה כמסיח דעתו, שעוסק בכיבוס בגדים".
וראה בתוספות (שם דף ל. ד"ה "ותרוויהו"), דמשמע מיניה דאף לכבס לצורך לבישת הבגדים לאחר התענית נמי אסירי.
אמנם ישנם מנהגים חלוקים בזמן האיסור של כיבוס הבגדים ממתי הוא מתחיל, וכדעות החלוקות בגמ' (שם), ז"ל: "אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, ואסור לספר ולכבס מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ותניא אידך: ונוהג אבל מראש חדש ועד התענית, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר רבי יוחנן: ושלשתן מקרא אחד דרשו, דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. מאן דאמר מראש חדש ועד התענית – מחגה ומאן דאמר כל החדש כולו אסור – מחדשה, ומאן דאמר כל השבת כולה אסור – משבתה. אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר – הוה אמינא: אפילו מראש חדש, קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל – הוה אמינא: אפילו לאחריו, קמשמע לן הלכה כרבי מאיר".
למעשה נחלקו מרן הש"ע והרמ"א (או"ח סי' תקנ"א סעי' ג'), ממתי תחילת זמן האיסור של כיבוס בגדים, דעת הש"ע דהאיסור הינו רק בשבוע שחל בו ת"ב, אך דעת הרמ"א להחמיר, דאיסור כיבוס הינו מר"ח אב עד לאחר התענית, ז"ל:
"שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור, וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהם המטה, ואפי' מטפחות הידים והשלחן, אסור. וכיבוס שלנו, מותר, אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו ערוך) שלנו, אסור. וכלי פשתן, אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו, ומותר, והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה. ונהגו לאסור אפילו כלי פשתן, ואפילו בכבוס שלנו, בין ללבוש בין לכבס ולהניח, ואין להקל בדבר, כיון שנהגו, וכ"ש דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי (גיהוץ), לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים שאינו ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל, וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור. ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית, וכיבוס היינו במים לבד, ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן הזה הוי גיהוץ, ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא. הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר"ח עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז), אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). לכבוד שבת לובשים כלי פשתן, ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות. ואסור ליתן כלים לכובסת אינה יהודית לכבס מראש חודש ואילך, אבל קודם ר"ח מותר לתת, אף על פי שכובסת אחר ראש חודש (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל).
עפ"ז השנה (תשפ"א), שת"ב חל ביום ראשון בשבוע, ואין שבוע שחל בו ת"ב, לבני ספרד מותר לכבס ולגהץ כרגיל בתשעת הימים, אך לבני אשכנז יש להחמיר בזה מר"ח, שלא לכבס ולגהץ, ואף לא לתת לגויה שתכבס, אפי' אם מניחים את הבגדים המכובסים לאחרי התענית, וכדלקמן:
הנה במה שפסק הרמ"א דאין לתת לנוכרית בגדים לכיבוס בתשעת הימים, אף שהם להניחם וללובשם לאחר התענית, לכאו' נסתר מהא דפסק הש"ע לקמן (תקנ"ד סעי' כ"ב), דאף במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בת"ב, ע"י נוכרי שרי ואפילו בביתו, ומאי שנא.
אמנם ראה בתרומת הדשן (סי' קנ"ב), דכתב שטעם האיסור לכבס ולגהץ בגדים בזמן זה הוא למעט בשמחה ולהראות סימני אבלות.
א"כ כשנותן לעוזרת גויה שתכבס לו את בגדיו, ע"מ ללובשם לאחר התענית, אע"פ שהסחת דעת מהאבלות ליכא כדפרש"י, שהרי הגויה מתעסקת בכיבוס, ובפרט שהאידנא הכיבוס נעשה ביתר קלות ע"י מכונות וכדו', מ"מ טעם תרומת הדשן אכתי איכא, שבגדים מכובסים גורמים לשמחה, וכשאינם נקיים יש בזה סימני אבלות, ולטעם זה לא שנא אם מכבס ע"י עצמו, או ע"י נכרי, ולכן החמיר בזה הרמ"א, אע"פ שמלאכת הגוי בת"ב מותרת, ונראה שאף לדעת הש"ע (עכ"פ בשבוע שחל בו ת"ב), יש להחמיר בזה שלא לתת לכובס נוכרי לכבס בגדיו על מנת להניחם לאחר התענית.
צא ולמד ממה שהחמירו האחרונים בכיבוס (הובא בשערי תשובה ס"ק י"ז ובכף החיים אות ס"ח), דאע"ג דאין איסור אמירה לעכו"ם בדרבנן, מ"מ אסור לומר לנכרי שיקח את בגדיו מר"ח אב, או משבוע שחל בו, שיכבסם בכדי שיהיו בגדיו מכובסים לאחר התענית, דמשום חומרא דת"ב נהגו לאסור אף באמירה, וכ"ש בנידון דידן שהוא במעשה ממש, ובביתו של היהודי, דיש לימנע מזה.
וכן משמע מפסקי מרן הרב זצ"ל במאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק כ"ה הל' ס"ו-ע"ב), עיי"ש.
וכך פסק הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות (ח"א סי' נ"ח). (אמנם בראיה שהביא שם לאסור כיבוס ע"י נוכרי, מבן חו"ל ששוהה בארץ ביו"ט שני של גלויות, שאסור לו לומר לישראלי שיעשה בעבורו מלאכה יש להשיב על דבריו, ואכמ"ל).
העולה מן האמור
אין לכבס בגדים כלל אפילו במכונת כביסה, גם ע"י עוזרת גויה, לבני ספרד בשבוע שחל בו תשעה באב, ולבני אשכנז מר"ח אב, אפילו אם רצונו להניחם מכובסים עד לאחר ת"ב, אלא במקום צורך מצוה, או בגדי קטנים וכדו', דשרי.