שאלה
אשה שהחלימה מנגיף קורונה (שלילית בבדיקה) אך עדיין חלשה מאוד פיזי. האם תצום בתשעה באב?
תשובה
אם היא מרגישה כחולה ומרגישה חולשה לא תצום אך לא תאכל מעדנים או בשר.
אמנם צריכה לעשות לפני זה הבדלה במיץ תפוזים וכדו' ולאשכנזים אם היא יכולה תעשה בבירה.
מקורות
תענית
כתב השו"ע בסי' תק"נ סעי' א' "הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה: מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה); ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר".
וכתב המשנה ברורה סימן תקנ ס"ק ה "ונהגו להחמיר – ואם הם חלושות נראה דאין להם להחמיר ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך".
ב
משנה ברורה סימן תקנ ס"ק ד "אין להתענות – וכ"ש אם הוא חולה שאין בו סכנה בודאי פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו". שער הציון ס"ק ג "וכן לענין עוברות ומניקות שמצטערות הרבה גם כן אסורות להתענות [שם]".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "נראה דהוא הדין נמי אנשים תשושי כח או זקנים שהתענית הוא צער גדול להם דיש להקל שלא יתענו בשלשה צומות אלו, דמה לי נשים עוברות ומניקות מה לי אנשים תשושי כח וזקנים, ובתנאי שיאמר להם הרופא שהתענית מזיק להם, הא לאו הכי לא יפרשו מן הצבור והוא ברור, ונראה פשוט כי זקן שבא בימים והוא חלוש אין להתענות כלל, כי אפילו ביום הכפורים כתוב בתשובות הגאונים בספר שערי תשובה סימן שכ"ה אם רואה שקשה עליו התענית מאכילין אותו וכמ"ש לקמן בהלכות יום הכפורים סימן תרי"ח, וכל שכן בשלשה צומות אלו והוא ברור. רוח חיים אות א'. ועיין בדברינו לשם בס"ד".
תשעה באב
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ו' "וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה: ומיהו נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד". וביאר המשנ"ב ס"ק י"א "ר"ל שהוא חלוש וחש בגופו אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו". וכתב הכה"ח ס"ק ל"ח על הרמ"א "ומכל שכן באדם חלוש והוא חולה שאין בו סכנה שלא להחמיר, ומכל מקום לא יתעסקו במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הגוף. חיי אדם כלל קל"ה אות ב', משנה ברורה אות ט"ז". וכתב ערוך השולחן סעי' ז' "ואפילו הוא חולי שאינו מוטל במטה דאלו מוטל במטה גם ביוה"כ אינו מתענה דכל שמוטל במטה הוא בסכנה כדמוכח בשבת [ל"ב.] ע"ש ויתבאר בסי' תרי"ח בס"ד אבל בעלי מיחושים בעלמא מתענים כללו של דבר כל שהוא בגדר חולה אינו מתענה בט"ב וכל שאינו בגדר חולה מתענה".
כתב מרן הרב במועדים וימים "חולה האוכל בתשעה באב אינו צריך דווקא שרופא יאמר לו לאכול, אלא מי שמרגיש בעצמו חולשה ויודע שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה – יאכל. אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין. ואם רופא יאמר לו לאכול שני תבשילין או בשר – חייב לאכול".
העולה
אם היא מרגישה כחולה ומרגישה חולשה לא תצום אך לא תאכל מעדנים או בשר.
אמנם צריכה לעשות לפני זה הבדלה במיץ תפוזים וכדו' ולאשכנזים בבירה.