שאלה
בבית כנסת שלנו נהוג שיש אנשים שמתאספים אחר התפילה לומר אמן על ברכות השחר אחד של השני האם מותר?
תשובה
כדי לצאת ידי כל חשש יברך את הברכות בביתו ויענה אחריהם אמן וכמו מנהג רבינו האר"י, אמנם מקום שנהג כן יכול להמשיך במנהגו.
מקורות
כתב הב"י סי' ו' "וכתב עוד שנשאל מהר"י מולין לקהלות אשכנז שנוהגין הזקנים בהשכמה בבית הכנסת לברך על נטילת ידים בקול רם ואחד הוא המברך וחביריו עונים אמן ואחר כך מברכין האחרים גם כן פעם אחרת על נטילת ידים בקול רם למה לא יצאו באמן שענו והשיב שאף על פי שענו אמן יכולין לחזור ולברך מאחר שהמתחיל לברך אינו מברך להוציא ואפילו אם השליח צבור יכוין להוציא מי שאינו בקי מכל מקום המברכין אחריו אינם מכוונים לצאת ידי חובתן בברכתו עד כאן"
והביאו השו"ע בסעי' ד' "יש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונין אחריו אמן, וכסדר הזה עושין כל אותם שענו אמן תחלה, ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו באמן שענו תחלה, מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים, ואפילו אם היה המברך מכוין להוציא אחרים, הם מכונים שלא לצאת בברכתו".
וכתב השערי תשובה "בכה"ג. ונראה שאותם המסדרים בבה"כ הוא כדי להשמיע לחבריהם שיענו אמן וישלימו כ"א צ' אמנים וכן מבואר בש"ע לקמן סעי' ד' מנהג זה והמנהג הזה נתחדש בימי רבינו הב"י ז"ל הנהיג כן חכם אחד והמבי"ט ח"א סי' קי"ז וסי' ק"פ האריך הרבה בסתירת המנהג וכן מהרשד"ם בחלק א"ח סי' א' האריך לבטל המנהג ודעתם שאחד יברך ושאר יכוונו לצאת ולא יכנסו עצמם בחשש ברכה לבטלה ומשא מלך כתב שכל מקום יעשה כמנהגו שכ"א יש לו על מה שיסמוך ודעת מהרמ"ע סי' ק"ע שהמברכין בבה"כ זה אחר זה לזכות את הרבים שיענו אמן בכנופיא וכולן בכוונה שלא לצאת וכן המברך יכוין שלא להוציא טוב עושים וע"ש שכתב שעצתו זאת שישתדל האדם בכל כחו להיות צדיק גמור, (כוונתו כלפי מ"ש שם בשם התקונים בר"ת צ' היינו צ' אמנים כו'), ומה טוב להנהיג שש"ץ יברך ברכת השחר בקול רם כו' ולא זו בלבד אלא חברי' הישנים בחדר אחד ישכימו לברך כו' ע"ש ועיין בת"ש סי' י"ט ס"ק ח' הביא תשובות המבי"ט ומ"ש המבי"ט לחלק במה שנוהגים שמברך כ"א בפ"ע על תפילין וציצית ולא אמרינן שאחד יברך לכולם משום שאין כולם מזומנים יחד וכן נתן טעם בספירה וברכת כהנים שכ"א מברך לעצמו מפני שצריך כוונה שלא יטעה בספירה גם במלת יברכך כו' ע"ש ובת"ש שם מסיק לחלק בין אם כולם מזומנים לשחוט כ"א בתכ"ד של חבירו אז אחד יברך ויוציא את אחרים משא"כ אם אין מכוונים להחיש מעשיהם וזה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש שכתב לענין שחיטה אין ראוי לעשות לכתחלה שיתכוין לתכוף זה לזה שיהיה אחד מברך לכולם דשמא דמי לספירה וברכת כהנים משום שצריך כוונה שלא יפסיד השחיטה כו' ע"ש, ולכאורה בברכת השחר שפיר י"ל דאם מתאספין בכנופיא יחד אין ראוי שיתכוונו שלא לצאת ויברך כ"א לעצמו אלא יתכוונו לצאת כמ"ש מהרמ"ע ויהי' אחד מברך לכולם דאין כאן עשיית מצוה שנאמר שמחמת טרדת המצוה שאחריו יפסיד הכוונה אבל נראה דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה כיון דאיכא דעות דעדיף שכ"א יברך לעצמו וגם עתה נהגו שלא יצא אדם בשמיעה מחבירו ולכן נראה שאין לעשות כסדר הזה שיתאספו יחד ויאמרו הברכות כ"א בחוזר חלילה רק אם כל א' עומד על מקומו אף על פי שכל אחד אומר בקול רם וכל העם עונים ממקומם אמן או בשעה שאמר זה עומדים סביביו מכל מקום אין העומדים מתחילין בתכיפה רק חוזר למקומו ואומר שמה בשעה שרוצה והשומעים אומרים אמן לית לן בה וכמו שכתב הת"ש שכשאין מכוונים להחיש מעשיהם רק זה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש בת"ש ס"ק ט' דאם אחד מכוין לצאת בברכת חבירו ומכוין להוציאו יצא אף ע"פ שלא ענה אמן כמ"ש הב"י וש"ע א"ח סי' רי"ג אף שבלא"ה צריך לענות אמן כיון ששומע הברכה ע"ש ועיין בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל ובת"ש סי' א' ס"ק ס' ובשם האר"י ז"ל כתבו שהיה שומע הברכות מהמסדרים בבה"כ אפי' היו ק' היה עונה אמן אחריהם ואפילו באמצע פסוקי דזמרה היה מפסיק ושותק ועונה אמן והוא ז"ל עצמו היה אומרם בבית ואפי' בלילה כל ברכה משנתחייב בה כמ"ש בש"ס וברמב"ם כו' ע"ש וע' לקמן סי' נ"א ועיין בסי' מ"ו הטעם שלא נהגו עתה לומר כל ברכה בשעתה לפי שאין הידים נקיות וגם מפני ע"ה נהגו לסדרם בבית הכנסת".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ג "יש נוהגין וכו' – וכונתם הוא שישלים כל אחד עד צ' אמנים ליום ועיין בשערי תשובה שיש שמפקפקין בזה ובתשובה מאהבה [ח"ב סי' רי"ב] העלה דלדידן שנוהגין שלא לצאת בברכת הש"ץ לכו"ע מותר לעשות כן ובפמ"ג כתב דראוי עתה שלא לומר בקול רם כ"א הש"ץ עי"ש ע"כ כל מקום ומקום יעשה כפי מנהגו שכ"א יש לו על מי לסמוך".
ובס"ק י"ד כתב "שכבר יצאו – בלבוש משמע שאין יכול להוציא ברכת השחר בפחות מעשרה ועיין בפמ"ג דמצדד בסוף דבריו לומר דדוקא בבקי אין מוציא בפחות מעשרה אבל בשאין בקי א"צ עשרה אף להלבוש".
וכתב הכה"ח בס"ק ג' " ומנהג האר"י ז"ל היה מסדר כל הי"ח ברכות בקומו ממטתו בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, עיין בשער הכוונות שם. וכשהיה איזה אדם מברך ומסדר הברכות בבית הכנסת היה עונה אחריו אמן ואפילו אם היה באמצע הזמירות היה מפסיק לענות אחריהן אמן אף אם היו המברכין רבים. שער הכוונות שם, שערי תשובה אות ו'".
העולה
כדי לצאת ידי כל חשש יברך את הברכות בביתו ויענה אחריהם אמן וכמו מנהג רבינו האר"י, אמנם מקום שנהג כן יכול להמשיך במנהגו.