שאלה:
ל"ג בעומר חל השנה ביום ראשון, שהוא 1 במאי, חגו של ציבור העובדים. ההסתדרות מקיימת ביום זה מפגן המוני בתל-אביב בשעה 11:00 לפני הצהרים, ואילו משרד הדתות קבע את ההדלקה המרכזית במירון לשעה 12:00 בצהריים, כדי למנוע נסיעה בשבת. ידוע עם זאת כי גם בחצות ליל ל"ג בעומר, במוצאי שבת, תיערך הדלקה במירון. אנו עוזרים לחברים ולחברות דתיים ושומרי מסורת הילולת הרשב"י, המשתתפים במפגן בתל-אביב, להגיע למירון. רבים מהם רוצים להקדים נסיעתם למירון למוצאי שבת מהחשש שמא אי-השתתפותם באחת משתי ההדלקות הללו יש בה משום חטא. אנו משתדלים להסביר להם כי מועד ההדלקה הוא עניין טכני, וניתן לקיים את המנהג והמסורת גם ביום ראשון אחר הצהריים. כדי למנוע יציאה מוקדמת מדי במוצאי שבת אנו ממליצים על נסיעה למירון בתום המפגן בתל-אביב.
נכיר תודה לכת"ר על חוות דעתו בעניין זה. בברכה ויקר, _______יו"ר המחלקה למורשת היהדות הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
המנהג שבו נהגו לעלות לקבר הרשב"י בל"ג בעומר הוא בעיקר ללמוד שם את האדרא רבה והזוהר הקדוש, ולהתפלל שזכותו תגן על הכלל ועל הפרט. אין ההדלקה מעכבת, ועל כן מתי שיבואו למקום הקדוש יהיו לרצון הלימוד והתפילה, ובלבד שלא יזלזלו במצות שמירת שבת ובהתנהגות בלתי הולמת למקום הקדוש[1].
והקב"ה ישמע לתפילות עמו ישראל, בזכות התנא הקדוש ותורתו, שהיא מגן לנו ומאירת עינינו, והוא ימליץ טוב בעדנו, אכי"ר[2].
מקורות:
[1]ראה חיד"א בספרו טוב עין (סי' י"ח). וכתב כה"ח (סי' תצ"ג ס"ק כ"ז), וז"ל: "יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע כי הוא יומא דהלולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מה"ר אברהם הלוי ז"ל ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי, ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה. מורה באצבע אות רכ"ג. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י דף ב"ן ע"ד". והבן איש חי חיבר ספר שלם הילולה רבא שבו ליקט מדברי רשב"י כדי לאומרו ביום זה.
ורבים גדולים וטובים שאלו על כך: לשמחה מה זו עושה? ומובא בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל אות ו' ד"ה "וע"פ האמור") הסיבה,מכיוןשרשב"י נסמך ביום הזה וניגלו לנו סתרי תורה על ידו, והוא היה רבם ומורם של ישראל שהאיר להם במאור התורה, ועל היום הזה נעשה להילולא. עוד אומר הרב פרי חדש (אור"ח סי' תצ"ג ס"ק ב') ומביאו השד"ח שם: שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא שלא מתו, על זה עושים שמחה.
ומוסיף הרב שדי חמד (עיין שם סעיף ו'-ח'): רשב"י היה במערה שנים עשרה שנה ועוד שנים עשרה חודש מכיון שהיה מתנגד לרומאים ורצה ללמוד תורה והם רצו להורגו. ולאחר הרבה שנים הקיסר מת והרומאים מתו ורשב"י מת על מיטתו. וזה הנס הגדול ביותר שהיה, שמת על מיטתו ולא הרגו אותו הרומאים.
ישנו טעם נוסף, כיון שרשב"י בעצמו אמר באידרא זוטא (ח"ג רצ"ו ע"ב): "עולו ואיתכנשו להילולה דילי" – בואו להילולא שלי. והאר"י הקדוש היה נוהג במנהג הזה והיה בא להילולא ואוכל ושותה, וביום ל"ג בעומר היו ששים ושמחים, ולקח את בנו ועשה לו תספורת 'חלקה' (עיין שד"ח שם). וכתוב (מסעות ירושלם, עמ' רי"ב, מפי הרח"א ממונקאטש בשם רי"ש משינאווא): שפעם אחת בליל ל"ג בעומר היה האר"י הקדוש שמח ורוקד, פתאום הוא עזב את כולם והלך לשמש (בעל ספר החרדים). אמרו לו כולם: הכיצד אתה עוזב את הרבנים והולך לרקוד עם השמש? ענה להם: וכי לא ראיתם שעוד אחד רקד איתנו? אמרו לו: כן, ראינו. אמר להם: זה רשב"י, וכי אני לא אלך לרקוד עימו? ומאז ידעו את ערכו של "השמש" בעל ספר חרדים.
הרב 'חקרי לב' רצה לבטל את המנהג הזה, וכותב: "אך לא מלאני ליבי לבטל מנהג זה מפני כבודו של רשב"י" (הובא בשד"ח שם אות ו' סוף ד"ה "מה שנוהגים").
יש המסבירים את המשפט (ברכות ט' ע"א): "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" כך: שאם יש דחק, צער וכאב לעם ישראל, כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו ללכת למערה ולבקש ממנו שיעמוד לפני הקב"ה וימליץ טוב על עם ישראל. בזמנם היו באים יהודים עשירים מדמשק והיו מביאים עימם את הבגדים היפים ביותר שלהם והיו זורקים אותם בתוך המדורה, ורבים לא הסכימו להם, ועיין להרב שדי חמד (שם) שלימד עליהם סניגוריא.
ההולכים להתפלל שם צריכים להתפלל גם על כלל ישראל "קום רשב"י". ועיקר העיקרים הוא לקרוא קטעי לימוד מהזוהר הקדוש, וזו המעלה החשובה ביותר. וכשנמצאים שם צריכים להתנהג בכבוד גדול, גם בהליכה וגם בחזרה, ולהחמיר יותר ממה שאדם מתנהג בתוך ביתו כי אדם נמצא בתוך הטרקלין של רשב"י, וכן להזהר לא לקנות שום מאכל שיש בו חשש.
כותב הרב בא"ח שרבי עקיבא אמר לרשב"י (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב): דייך שאני ובוראך יודעים מי אתה. ולכן הזכות להתפלל שם היא כה גדולה.
[2]ראה עוד באריכות על מעלת ל"ג בעומר במירון בדברי מרדכי (סו"ס ויקרא מעמו' רל"ז ואילך).