שאלה
הטביל כלי ולא בירך על הטבילה, האם עלה לו או שצריך להטביל שוב?
תשובה
עלתה לו טבילה, ולא יברך עכשיו שכבר עבר זמנו.
מקורות
איתא בגמ' ברכות דף טו עמוד א "אבל תרומה – משום ברכה הוא, וברכה דרבנן, ולא בברכה תליא מילתא".
ובתוס' הרא"ש כתב, דאי הוה הברכה בתרומה דאורייתא, הי' הדין דבלא ברכה לא יצא יד"ח. דהא דברכות אינן מעכבות היינו מה"ט דהם רק דרבנן עכ"ד.
ב
ואיתא בגמ' שם י"א ע"ב "תנן התם, אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והם ברכו, וכו' מאי ברכה אחת? כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: מאי ברכה אחת? לא הוה בידייהו. ואתו שיילוהו לרב מתנה, לא הוה בידיה. אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל אהבה רבה. ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור. כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת אומרת – ברכות אין מעכבות זו את זו. אי אמרת בשלמא יוצר אור, הוו אמרי – היינו דברכות אין מעכבות זו את זו, דלא קא אמרי אהבה רבה; אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי – מאי ברכות אין מעכבות זו את זו? דלמא האי דלא אמרי יוצר אור – משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור – הוו אמרי! – ואי מכללא מאי? – דאי מכללא, לעולם אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור – הוו אמרי ליה, ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו? – סדר ברכות".
כתב הטור בסי' ס' "וברכות אלו דוקא לכתחילה צריך לאומרם אבל אם קראה בלא ברכות יצא דתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ידי קריאה אף על פי שלא בירך לפניה ולאחריה וכן פירש רבינו חננאל והכי איתא בירושלמי זאת אומרת ברכות אינן מעכבות ורב האי פירש ודאי אם לא אמרן לברכות כלל מעכבות אלא לענין זה קאמר בירושלמי שאינן מעכבות שאם שינה הסדר לומר ראשונה לבסוף ושנייה תחילה אינו מעכב".
וביאר הב"י "וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שהגאונים והרשב"א הסכימו שבין ביחיד בין בציבור צריך לקרות הברכות ע"כ. וכן מצאתי להרשב"א שכתב בתשובה (ח"א סי' שיט וסי' מז) הקורא ק"ש בלא ברכותיה יצא דברכות אינן מעכבות ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא ק"ש ואף על פי שברכות לפני קריאתה נתקנו לאו ברכות של ק"ש הן כדי שתאמר היאך יברך וכן הסכימו הגאונים שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע ולפיכך אף על פי שיצא ידי קריאה ידי ברכות לא יצא וחוזר וקורא ברכות בפני עצמן והביא ראיה לדבר וכבר כתבתי זה בסימן מ"ו (ד"ה וכתב הרא"ה)".
ופסק השו"ע בסעי' ב' "קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות".
וכתב המשנ"ב בס"ק ג' "וחוזר וקורא וכו' – ר"ל אף על גב דאינן מעכבות לק"ש ויוצא ידי חובת ק"ש אף אם לא בירך כלל מ"מ ידי חובת ברכות לא יצא ויכול לברך בלא ק"ש כי לא ניתקנו דוקא על ק"ש שאין מברך אק"ב וצונו", וראה בבה"ל ד"ה נ"ל.
ג
וכתבו בשו"ת מהרשד"ם אבה"ע סי' צ"ג "ובשום מקום ברכות אינם מעכבות נמצינו למידין שאין טענה כלל מענין הברכות שפורחות באויר", בשו"ת חינוך בית יהודא סי' ו' ולגבי קידושין בלי ברכה כתב בשו"ת חת"ס ח"ד סי' קס"ו, ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ק"ס שאינם מעכבות, וא"כ עפ"ז שבכל המצוות אין ברכות מעכבים.
[לגבי ברכת הנהנין ראה במהרש"א ומהרש"ל פסחים ק"ב ע"א, וראה עוד באלף לך שלמה סי' שכ"א].
ד
כתב הב"י ביו"ד סי' ק"כ " ובתשובות להרמב"ן סימן קנ"א כתוב דלהטביל כלים על ידי גוי דמותר ובתשובות הרשב"א (ח"ג סימן רנה) כתוב כלשון הזה מה שכתבת שהטבלת כלים מדרבנן לא כולם מודים בו ומדברי הרמב"ם יראה שהוא סבור שהוא מדאורייתא ופשטא דשמעתא דשילהי ע"ז הכי משמע טפי ומכל מקום כל לחולין לא בעי כוונה ואפילו לגבי נדה משום דכל לבעלה חולין הוא ואיפליגו בה רב ורבי יוחנן ופסקו הפוסקים כרב דלבעלה מותרת ואפשר משום דהתם משמע דרב נחמן אית ליה כרב ועוד נראה לי דלגבי טבילת כלים לא בעי שליחות דמנא תיתי ואילו הטבילו ישראל שלא מדעת הבעלים עלתה לו טבילה וכל היכא דלא בעי שליחות אפילו טבילת גוי למה לא תעלה ועוד אפשר דאפילו טבילת גוי אפילו לרבנן לא גרע מירדה להקר ומכל זה יראה לי שעלתה לו טבילה עכ"ל".
ופסק בסעי' ט"ו השו"ע "אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים, עלתה להם טבילה. (אבל אינו נאמן על הטבילה)".
כתב הט"ז בס"ק י"ז "אבל תמיה לי היאך יברך על מה שיטביל העובד כוכבים והישראל אינו עושה כלום ע"כ אין ראוי לעשות כן לכתחלה ומשום הכי כתב הש"ע כאן לשון דיעבד אבל אם הישראל מטביל ג"כ איזה כלי באותה שעה אלא שהעובד כוכבים מסייע לו להטביל שאר כלים נמצא דקאי הברכה על מה שהישראל עושה שפיר דמי ומזה מיירי תשובה לרמב"ן שזכרתי. כן נלע"ד".
וכתב הפר"ח בס"ק מ' "עלתה להם טבילה. ואף לכתחילה שרי ויברך ישראל הברכה ויטבילנו, ודלא כהט"ז [ס"ק יז]. וכן נראה מתשובת הרשב"א [חלק א] סימן תקי"א ע"ש. וכו' ולפיכך טבילת גוי מהניא אפילו לכתחילה. וכן אם נפלו כלים מאליהם במים קודם טבילה וכן אם הטבילם ישראל אחר שלא מדעת הבעלים בכל הני עלתה להם טבילה".
כתב בשיורי ברכה ס"ק י' "אם הטביל כלים על ידי גוי וכו'. הוא הדין נפלו מאליהם. כ"כ האחרונים. וכ"כ הרדב"ז ח"ב (הם תשובות הרדב"ז נדפסות בויניציא) סימן ל"ד".
וא"כ יצא ברור שגם היכא שלא בירך עלתה לו טבילה הן מהט"ז בהטביל גוי, והן מפר"ח אם נפלו כלים מאליהם.
העולה
עלתה להם טבילה, ולא יברך עכשיו שכבר עבר זמנו.