שאלה:
האם מותר לקבל שכר עבור החזנות והקריאה בתורה בשבתות ובחגים, או שמא יש בכך משום 'שכר שבת'. אני גם עוזר לאותו בית כנסת בימות החול, להביא אנשים להשלים מניין כאשר חסר, וגם מנהל להם את פינקס הקבלות (לתשלומים על עליות וכדומה), ומבצע להם את המאזן השנתי?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
חזן בשכר עדיף[1], וכיון שהנך נוהג לעבוד גם בימות החול בגביית כספי בית הכנסת, שכר זה מותר הוא לחלוטין וכן נהגו גדולים וחכמים[2].
מקורות:
[1] כתב בשו"ע (סי' נ"ג סעיף כ"ב), וז"ל: "שליח צבור בשכר עדיף טפי מבנדבה". ובמשנ"ב שם (ס"ק ס"ג), וז"ל: "בשכר עדיף – שבזה אין אחר שאינו הגון רשאי לפשוט רגלו להתפלל, ואם היה בנדבה, הרשות נתונה לכל, וכפרוץ הדבר יעלה מי שאינו הגון. ועוד, הש"ץ יהי' בעצמו יותר נזהר בתפלתו ובתיקונו, הואיל ושכיר הוא. ואף שיש בחנם, צריכין העניים ג"כ ליתן שכירות הש"ץ, שש"ץ בשכר עדיף". וע"ע כה"ח (שם ס"ק צ"ה), וז"ל: "שאין אחד שאינו הגון רשאי להתפלל, וגם הש"ץ נזהר בתפלתו ובתקוניו למען ששכיר הוא". וראה מש"כ מאמר מרדכי (לימות החול פרק ל' סעי' כ"ה), וז"ל "טוב שהציבור ימנו ש"ץ בשכר ולא בהתנדבות, כיון שעל ידי כך ידאגו למנות חזן טוב וראוי, וגם החזן יהיה זהיר יותר בתפילה".
[2] כתב בטור (סי' תקפ"ה): "מה שאין כן בספרד שבורחים מן המצוה עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע להם, ולא ידעתי מאין מצאו היתר זה, כי נ"ל שאסור כדתניא (ב"מ נ"ח ע"ב): השוכר את הפועל לשמור הפרה והתינוק – אין נותנין לו שכר שבת, אלמא בהדיא קתני שאסור ליטול שכר שבת אלא ע"י הבלעה, כדמפרש בסיפא דברייתא ששכרו לשמור חדש, משם יראה שיצא שכרו בהפסדו, וע"ז נאמר: עבירה גוררת עבירה, ע"כ". וכתב הבית יוסף (או"ח סימן ש"ו): "וכתב המרדכי בסוף פרק אף על פי שפסק ה"ר ברוך: יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת. וה"ר שמואל אומר דאין איסור, דהא נותנים שכר לקיים המצות להתפלל, עכ"ל. ואיני מבין דברי ה"ר שמואל דסוף סוף שכר שבת הם נוטלים, ואפשר דהכי קאמר שדבר זה אינו אסור אלא מדרבנן ובמקום מצוה לא העמידו דבריהם, ודעת רבינו בסימן תקפ"ה (ש"א ע"א) כרבינו ברוך". ופסק השו"ע (סי' ש"ו סעי' ה'), וז"ל: "אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת, ויש מי שמתיר. הגה: ואם שכרו לשנה או לחודש – לכ"ע שרי".
אמנם בסימן תקפ"ה (סעי' ה') כתב: "הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה, או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות וי"ט, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה", משמע שאינו רואה סימן ברכה, אבל אין איסור בקבלת השכר.
ומה שהקשה בב"י בסי' ש"ו ישבה בב"י (בסי' תקפ"ה), וז"ל: "ויש לתמוה על ה"ר שמואל דאטו כדי לקיים המצות נחלל שבת? ויש לומר דבגמרא איתא הא על מורד ומורדת, דקא בעי: מאי שנא איהו דיהבינן ליה דשבת ומאי שנא איהי דלא יהבינן לה דשבת, ומשני: איהי דמיפחת קא פחית לא מיחזי כשכר שבת איהו דאוסופי קא מוספא מיחזי כשכר שבת, ופירש רש"י: כשכר שבת וגזירה משום מקח וממכר ושכירות, עכ"ל, ומשמע דאפילו אי הות מוספא – ליכא איסורא אפילו מדרבנן, דהא מקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא מדרבנן והיכי גזרינן במורד דאוסופי מוספא אטו מקח וממכר ה"ל גזירה לגזירה, אלא ודאי לית ביה איסורא כלל אפילו מדרבנן, אלא דלתקן להוסיף לכתחלה לא רצו חכמים משום דהוה מיחזי לאינשי כשכר שבת.
וטעמא כדפרישית, דכיון שאינו שוכר אותו בשבת עצמה אלא מערב שבת שוכר אותו, שאין איסור בדבר, אלא שיש לחוש לכתחלה היכא דאפשר, ובמקום מצוה לא חששו כלל, וזהו דעת ה"ר שמואל שכתב דאין איסור, דהא נותנים שכר לקיים המצות, כלומר כיון דאין איסור בדבר כלל אלא חששא בעלמא כיון דלקיים המצות הוא– שרי, ושלא כדברי הרב ר' ברוך וה"ר יחיאל כנ"ל".
וכתב בכה"ח (סי' ש"ו ס"ק ל"ה): "והכי נהוג עלמא להקל. ב"ח. וכן העיד הח"ר יוז"ל שמהרי"ל השכיר חזן להתפלל בשבת, מהר"י מברונא בתשובה כ"י (סימן קי"ד), וכן נראה דעתו ז"ל שם. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב'", עכ"ל. אמנם אם הכין בערב שבת – לכו"ע אין בעיה, כיון שמקבל גם עבור הכנתו בימי החול וממילא שכר שבת מובלע, ראה כה"ח (שם ס"ק ל"ד). וראה מש"כ במאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק ס"ח סעי' י' י"א): אף על פי שכתב מרן בשולחן ערוך שאין איסור על חזן לקחת שכר רק על חזנותו או על הקריאת התורה בשבת, מכל מקום כתב שאינו רואה סימן ברכה, ולכן צריך החזן להתכונן בימות החול לתפילה או לקריאת הפרשה וכדו', כדי שהשכר על החזנות בשבת יהיה מובלע בשכר עבודת ימות החול ובזה יצא ידי כל השיטות. בדיעבד, כאשר החזן לא הכין את התפילה או את קריאת התורה בימות החול – מותר גם לאדם שהתכונן לתפילה או לקריאה בתורה בשבת עצמה לשמש כחזן ולקבל שכר על כך, כיון שזה לצורך מצוה, אך מכל מקום אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר".