שאלה:
לבית הכנסת בו אני מתפלל מגיעים לעיתים קרובות יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, כדי לחגוג בר-מצווה לבניהם. יש בעיה בעצם קיום חגיגת בר-המצווה בבית הכנסת בשבת. לעיתים, עקב אי-ידיעה, החגיגה נערכת תוך כדי חילול שבת, בני המשפחה הקרובים והרחוקים מגיעים ברכבם לעלייה לתורה, אנו מצידנו, מקיימים פגישה עם חתן בר-המצווה והוריו, כחודשיים לפני האירוע, ומבקשים מהם לכבד את המקום ואת ציבור המתפללים, בלבישת בגדים צנועים, ובהימנעות מחילול שבת. אנו גם מסבירים להם בקווים כלליים, מה נכלל בחילול שבת.
למותר לציין, שאנו לא יכולים לפקח על חילול השבת, המתבצע שלא בין כותלי בית הכנסת לצורך החגיגה. האם נכון לקיים את חגיגות בר-המצווה על אף שלעיתים הן כרוכות בחילול שבת?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
כפי שכתבת במכתבך, הנכם מפרסמים ומבקשים שחתן בר המצווה יופיע בבית כנסת לפחות חודשיים לפני יום בר המצווה, מודיעים לבני המשפחה שלא יבואו בשבת, ומפנים את תשומת לבם לבוא בבגדים צנועים.
נראה, שטוב אתם עושים ומצוה לקרב ולא לרחק. היום בעוונותינו הרבים, אם לא ניתן להם לערוך ולחוג את חגיגת בר המצווה, מי יודע אם נראה אותם פעם נוספת בבית הכנסת. אולם, אם לאחר עריכת בר המצווה הנכם נשארים איתם בקשר מתמיד, ומזמינים אותם לבית הכנסת, יש תקווה שהם ימשיכו להתפלל[1].
וכבר מוזכר בזוהר הקדוש[2] שבחו של מי שמזכה לחייבא, ונזכה שיקויים בנו הכתוב[3]: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך", אכי"ר.
מקורות:
[1] ומעשה היה עם מרן הרב שנשאל מבית הכנסת אחר והורה להזמינם ביום חול לעליה לתורה, ואמר שכל בית הכנסת דינו תלוי בציבור המתפללים בו ויש להתייעץ עם רב שמכיר את המקום, וכאשר מזמינים אותם יש להשתדל להמציא להם מקום שישהו בו במהלך השבת, ואם בכל זאת הם נוסעים לבית הכנסת ברכבם – הנח להם.
ואיתא בגמ' יומא (דף פ"ה ע"ב): "רבי שמעון בן מנסיא אומר: 'ושמרו בני ישראל את השבת', אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה", וכתב הרמב"ם (הל' ממרים פ"ב ה"ד): "ויש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אף על פי שהוא קטן מן הראשונים שלא יהו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה, שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה. כיצד? בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין, אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא. וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים, עושין לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם], כדרך שאמרו חכמים הראשונים: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".
[2] וז"ל הזוהר (ח"ב דף קכ"ח ע"ב): "תא חזי: כל מאן דאחיד בידא דחייבא (ותב לגביה), ואשתדל ביה למשבק ארחא בישא, איהו אסתלק בתלת סלוקין, מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא, גרים לאכפייא סטרא אחרא, וגרים דיסתלק קודשא בריך הוא ביקריה, וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה לעילא ותתא, ועל האי בר נש כתיב: בריתי היתה אתו החיים והשלום. וזכי למחמי בנין לבנוי, וזכי בהאי עלמא, וזכי לעלמא דאתי, כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא, ובעלמא דאתי עאל בתריסר תרעי ולית מאן דימחי בידיה, ועל דא כתיב (תהלים קי"ב ג') גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, הון ועשר בביתו וצדקתו עומדת לעד, זרח בחשך אור לישרים וגו'. באדרא עלאה קיימין תלת (סטרי) גוונין, ואינון להטין גו שלהובא חדא, וההוא שלהובא נפקא מסטרא דדרום דאיהו ימינא, ואינון גוונין מתפרשן לתלת סטרין, חד סליק לעילא, וחד נחית לתתא, וחד דאתחזי, וגניז בשעתא דשמשא נהיר". ובזוהר (ח"א דף ע"ט ע"ב): "דכל מאן דמזכה לאחרא ההוא זכותא תלייא ביה ולא אעדי מניה".
[3] ישעיה (נ"ד, י"ג), וע"ע בגמ' ברכות (ס"ד ע"א). וע"ע להלן בח"ג ג' שיצא בעז"ה לענין דחיית ברית מפני חילול שבת.