שאלה
האם מותר לקבור בעל ואשתו באותו קבר?
ומה הדין אם הבעל נקבר לפני הרבה שנים כנראה בקבר רגיל האם יש אפשרות לקבור איתו את אשתו?
תשובה
יש מעלה עצומה לקבור איש ליד שאשתו וכן אשה ליד בעלה.
לגבי לקברם אחד ליד השני מעיקר הדין מותר, ומ"מ אם אפשר לא יפתחו את הקבר עד הסוף (מקום משכן הבן זוג), כיון שבפתיחתו יש בלבול וצער למת.
מקורות
יעקב אבינו ציוה שיקברו אותו אצל אבותיו, כמו שכתוב בראשית פרק מט פכ"ט "ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי". וכן מצינו בשופטים ח' פל"ב שמואל ב' ל"ב
כתב השו"ע ביו"ד סי' שס"ו סעי' א' "המוכר קברו ודרך קברו, מקום מעמדו ומקום הספדו, באים בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו של לוקח, ומחזירין את דמיו" וביאר הש"ך בס"ק ב' "שגנאי להם שבני המשפחה לא יהיו קבורים במקום אחד כמנהגם ואף על גב דמי שצוה שאל יספידוהו שומעין לו כדלעיל סי' שד"מ סעיף י' שאני התם דאמר כן בשעת מיתה אבל הכא זוזי אנסוהו א"נ התם לדידיה לחוד אבל הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחתו נספדים שם ואיכא פגם שלהן".(וכן הוא בב"י).
וכן מצינו בסי' שס"ג סעי' א "אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ"ל ממכובד לבזוי. ובתוך שלו, אפילו ממכובד לבזוי, מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו". ומקורו בירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד
ב
בראשית פרק כט י"א "וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך" וכתוב במדרש פסיקתא זוטרתא "ד"א למה בכה, ראה שאינה נכנסת עמו בקבורה".
וראה בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן שמג שהתיר לפנות אשה מקבורתה לקבורה ליד בעלה וכתב "וע' בתו"ח לסנהדרין ק' בהא דעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק ש"י עולמות ביאר שיש תר"ך עולמות אלא שהאדם נברא זכר ונקיבה וכן כל הנשמות באות לעולם זכר ונקבה ושניהם נעשים במילואם. ואותן תר"ך עולמות מחלקין לשניהם מחצה למחצה וכחד גופא דמיין וישלטו בנכסיהון שוה בשוה לכל א' ש"י עולמית ע"ש א"כ בודאי יש לקברה אצל בעלה".
וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קעא "עי' ב"ר פ"ע י"ב, למה בכה שראה שאינו נכנסת עמו לקבורה כו', ושם פע"ב ב' מסיים "רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה" הרי דודאי יש תועלת בקבורת איש ואשתו זאצ"ז, ועוד דאדם וחוה ואבותינו נקברו זוגות, וע"ש זה נקראת חברון קרית ארבע, והא דאמז"ל נוח לאדם ליקבר אצל אבותיו, כבר כ' החת"ס סשל"א ובהגהות פרישה וט"ז, דל"ד אבותיו אלא גם משפחתו, ובשו"ת א"א סקכ"א הביא סמך לזה מכתובות קי"א ע"ש, וזה דלא כמ"ש בשו"ת לב יהודא סי' נו"ן בפשיטות דאין תועלת לאיש ואשתו ליקבר זא"ז ע"ש" עיי"ש בהרחבה.
ג
כתב הטור יורה דעה הלכות אבילות סימן שסב "תניא באבל רבתי אין קוברין ב' מתים זה בצד זה אא"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהם שנמצא כל אחד ואחד בתוך קבר לעצמו ולא המת בצד העצמות ולא העצמות בצד המת ר' יהודה אומר האיש נקבר עם בתו הקטנה והאשה נקברת עם בנה הקטן ועם בן בנה הקטן זה הכלל כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו ונהגו עכשיו כר' יהודה אין נותנין שתי ארונות זה על זה ואם נתן כופין העליון שיפנה שאין נוהגים בזיון במתים ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים אבל אם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר".
וכתב הבית יוסף "צריך עיון שבתורת האדם (שם) כתב על ברייתא זו ודוקא בנוגעים אבל בשני קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בנתים שלשה טפחים מותר".
כתב השו"ע בסי' ג' "אין קוברים ב' מתים זה בצד זה, אלא אם כן היה דופן הקבר מפסיק ביניהם; ולא המת בצד עצמות; ולא עצמות בצד המת. אבל נקבר האיש עם בתו קטנה, והאשה עם בנה קטן ועם בן בנה קטן. זה הכלל כל שישן עמו בחייו, נקבר עמו במותו".
ובסעיף ד " אין נותנין ב' ארונות זה על זה; ואם נתן, כופין העליון שיפנה. ואם יש ביניהם עפר ששה טפחים, מותר".
וראיתי בשו"ת מראה בזק ח"ב עמ' 136 שכתב בשם הגר"ש ישראלי שאין בזה כבוד וראה בהערות ראיות שהביאו וקשה מאוד הראיות דלפי זה איך מותר לקבור בת קטנה עם אביה ולכן נראה שמותר
[וראה בשו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן קלו "וזה לשון השבות יעקב ח"ב סי' צ"ה על דבר הרחקת המתים אף שהדין פשוט ומבואר בטור יו"ד סי' שס"ב ששיעור הרחקת מתים הוא בין זה לזה ששה טפחים מ"מ פוק חזי מה עמא דבר בכל תפוצות ישראל שקוברים זה אצל זה וזה על גב זה אף על פי שהוא שלא על פי הדין נראה לי דנתפשט המנהג כן בגלות לפי שלא ניתן לנו הארץ רחבת ידים לפנינו וכמה השתדלות צריכין בכל המקומות ליתן לנו קצת מקום ודי לעמוד בשלנו במקום מצומצם ודינים אלו לא נאמרו אלא במקום שהארץ רחבת ידים לפנינו וכהאי גוונא כתב הט"ז סי' שס"ד ס"ק ב' וז"ל וכתב רש"ל הא דאין נוהגין האידנא בדין מת מצוה לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל עכ"ל והוא הדין בנידון זה מ"מ כיון שישוב זה נתישב מקרוב ועדיין רחבת ידים לפניהם עדיין יכולים לקבור כשיעור הרחקה ודי לצרה שלא תבוא בשעתה שיהיו מוכרחים לקבור כמו בכל המקומות עכ"ל והכל משום בזיון המת כמבואר באבל רבתי הנ"ל" ופסק מרן הרב בצרור החיים סי' ר"צ שיעשו הפסק ששה טפחים וכן כתב באחיעזר ח"ג סי' ע"ט עין יצחק יו"ד סי' ל"ד ].
ד
כתב השו"ע בסי' שס"ג סעי' 'א "אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ"ל ממכובד לבזוי. ובתוך שלו, אפילו ממכובד לבזוי, מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו. וכן כדי לקוברו בארץ ישראל, מותר". ובסעי' ז' "אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל, אפילו אם עוררים היורשים לפתחו כדי לבדוק אם הביא שתי שערות".
וכתב הט"ז יורה דעה סימן שסג ס"ק א "הטעם דבלבול קשה להם שמתייראין מיום הדין וזכר לדבר ישנתי אז ינוח לי". וא"כ כיון שאין בזה כבוד שהרי מספיק לקוברו לידו אין לפתוח את הקבר ומכל מקום ניתן להניחה מעליו אם יש הפסק.
העולה
יש מעלה עצומה לקבור איש ליד שאשתו וכן אשה ליד בעלה.
לגבי לקברם אחד ליד השני מעיקר הדין מותר, ומ"מ אם אפשר לא יפתחו את הקבר עד הסוף (מקום משכן הבן זוג), כיון שבפתיחתו יש בלבול וצער למת.