שאלה
סופלה שוקולד, האם מותר להניחו על גבי הפלטה בשבת?
תשובה
אם ניכר השוקלדבפני עצמו (מבחוץ) אין לחממו במקום שיכול לבוא לידי חום של 40 מעלות, משום בישול. ועל כן לא יניחו במקום רחוק קצת מהפלטה.
אמנם אם לא ניכר השוקלד מבחוץ, לספרדים מותר. ולאשכנזים אסור משום נולד (אם אחרי שיתחיל לאכול יהיה נראה לעין כנוזל).
מקורות
השוקלד שבתוכו נקרש ועל ידי החימום הוא חוזר ונימוח
כתב השולחן ערוך סימן שיח סעי' ט"ו "דבר שנתבשל כ"צ והוא יבש שאין בו מרק, מותר להניחו כנגד המדורה אפי' במקום שהיד סולדת בו. הגה: ואפי' נצטנן כבר. אבל אם הוא רותח, אפילו בדבר שיש בו מרק, מותר. ויש מקילין לומר דכל שאין נותנו ע"ג האש או הכירה ממש רק סמוך לו, אפילו נצטנן, מותר (המגיד פרק כ"ו). ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי, וכמו שכתבתי לעיל סי' רנ"ג".
ובסעי' ט"ז "מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. הגה: וכ"ש קדירה שיש בה רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין, דשרי. (רבי ירוחם ח"ג)".
וכתב המשנ"ב בס"ק ק' "הוא פשטיד"א הנזכר בכמה מקומות והוא פת כפולה הממולא בחתיכות שומן ונותנו שם כדי לחממו והטעם שמותר דכיון שהוא יבש אף שנצטנן לא שייך ביה בישול עוד וכמ"ש בסט"ו ואף על פי שהשומן חוזר ונימוח מ"מ מקרי יבש כיון שבשעה שנותנו לחממו לא נמחה עדיין"
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת נ"א סעי' כ"ה " דגים עם רוטב קרוש, לספרדים – מותר לחממם [ע"ג מיחם או סיר הפוך], ובלבד שידאג שלא יגיעו לידי יד סולדת בהם וראוי שיעמיד על כך שומר, ולאשכנזים – בכל אופן אסור לחממם". הערה מ' "דגים עם רוטב וכדו' אינם דומים למאכל יבש שבלוע בו שומן [שיכול להניחו ע"ג מיחם אף בחום שיד סולדת בו והשומן יהפך לנוזל], מפני שדגים עם רוטב וכדו' הרוטב נראה לעין. אולם עכ"ז אין לאסור להניח דגים עם רוטב במקום שיתכן שיגיעו לחום שיד סולדת בו (כמו במאכל לח), משום דהוי חומרא על חומרא".
ב
ויש מחמירין (ר"ן פרק ב"ט). ונהגו להחמיר, מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה".
וראה במשנ"ב (שם ס"ק ק"ה) שביאר טעם הרמ"א, וז"ל: "ס"ל דגם בזה שייך איסור נולד ואפי' בקדרה שהשומן מעורב עם המרק, ולא דמי להא דאמרינן אבל נותן הוא לתוך הכוס, דהתם אין הברד ניכר כלל כשנמחה בהכוס, אבל שומן שנמחה צף למעלה וניכר הוא, ואפי' להניחו בחמה שיהיה נמחה ג"כ אסור לדעה זו. ודע דאפי' להיש מחמירין אינו אסור כ"א כשיש הרבה שומן על הפשטיד"א, שכשיהיה נימוח יהיה זב לחוץ ויהיה מינכר בפ"ע, אבל אם אין על הפשטיד"א כ"כ שומן, או שמעמידו כ"כ בריחוק מקום מן החום שלא יהיה נימוח עד שיזוב לחוץ אלא מעט ממנו יהיה נימוח בתוכו לבד, או אם השליך לחוץ השומן שעליו – מותר לחמם הפשטיד"א לכו"ע, ואף שעדיין נפשר וזב מבשר שומן שבתוכו, דבר מועט הוא ושרי לכו"ע, וכן מותר להחם בשבת חתיכת בשר שמן אע"פ שמקצתו זב, כיון דדבר מועט הוא הנפשר, לא חשיב ושרי",
וראה כה"ח שם (ס"ק קס"ג), ז"ל: "משום דהשומן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו, מה שאין כן בשלג דשרי כמ"ש סימן ש"ך סעיף ט' דכשנימוח במים אינו ניכר, ומשמע דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד, ומכל מקום הפשטי"ד עצמה מותרת דבשומן הבלוע בה אין איסור מידי דהוי אחתיכת בשר שמותר לחמם כמו שכתב הרב בית יוסף (עיין באות שאחר זה), ואפשר דכיון דנאסר השומן בעין חוזר ונבלע בפשטי"ד ונאסר כמ"ש ביורה דעה סימן קי"ג סעיף ג', ומכל מקום יש להקל בדיעבד כמו שכתב רמ"א, ונראה לי דמותר ליתן הפשטיד"א קודם שהוסק התנור כמ"ש סוף סימן רנ"ג דאפילו בנותן הקדירה קודם שהוסק פטור אבל אסור וכל שכן הכא דיש מתירין ליתן אפילו אחר שהוסק לכל הפחות יש להתיר קודם שהוסק, ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ ויש לעשות על ידי עכו"ם. מגן אברהם ס"ק מ"ב, אליה רבה אות ל"ו, תוספת שבת אות נ"ג, חיי אדם כלל ך' אות ך'. וכן יש ליזהר בדגים שהרוטב ומרק שלהם קרוש לעשות על ידי גוי. מחצית השקל. ומיהו מה שכתב המגן אברהם דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד וכו', עיין פנים מאירות סימן פ"ד שחולק על מגן אברהם וסבירא ליה דאפילו במקום שהיד סולדת בו אין איסור בדיעבד, ובמקום שאין היד סולדת בו מותר ליתן פשטיד"א אפילו לכתחלה, ואפילו אם נהגו להחמיר מנהג בטעות הוא יעו"ש, והביאו שערי תשובה אות ט"ל".
העולה
אם ניכר השוקלדבפני עצמו (מבחוץ) אין לחממו במקום שיכול לבוא לידי חום של 40 מעלות, משום בישול. ועל כן לא יניחו במקום רחוק קצת מהפלטה.
אמנם אם לא ניכר השוקלד מבחוץ, לספרדים מותר. ולאשכנזים אסור משום נולד (אם אחרי שיתחיל לאכול יהיה נראה לעין כנוזל).