שאלה
פיצות חלביות שנאפו בשוגג בתנור בשרי שאינו בן יומו (עברו מעל 24 שעות מאפיה אחרונה) התנור נקי – מה דין המאכל התבנית והתנור עצמו?
תשובה
פיצות מותרות באכילה.
תבניות – יגעילו אותם.
התנור כדי שמכאן ולהבא יכלו להכין בו בשרי צריך הכשרה ויכשירו כך: יפעילו 24 שעות אחר האפיה. ב לנקותו בספוג רטוב. ג להחליף תבניות. ד לחמם את התנור בחום הגבוה ביותר למשך דקה או יותר.
מקורות
כתב השו"ע יו"ד סי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים, מותר".
וכתב השו"ע בסי' ק"ה סעי' ה' "כל קדרה שאינה בת יומא חשיבה טעמה לפגם, ואינה אוסרת. ונקראת בת יומא כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור, וכיון שעבר עליה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור אינה נקראת בת יומא. ואם בישל בה כשאינה בת יומא, התבשיל מותר דהוי נותן טעם לפגם והוא שתהיה מודחת שלא יהא שומן על פניה, שאם לא הדיחה, אוסר והרי היא כחתיכת איסור שלא נפגמה. ויש מתירין אפילו בישל בה קודם שהדיחה. הגה: ואם יש ס' נגד מה שדבוק עליו, לכולי עלמא שרי מאחר דהקדירה אינה בת יומא. והכי נהוג (או"ה)".
ולגבי תנור כתב השו"ע סי' ק"ח סעי' א' "אין צולין בשר כשרה עם בשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור א', ואף על פי שאין נוגעים זה בזה. ואם צלאן, הרי זה מותר. ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה. ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים, ופיו פתוח, מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו, מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום. הגה: וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי. (טור סימן צ"ז). ונוהגין להחמיר לכתחלה, אפילו בתנור גדול; ובדיעבד, להקל אפילו בתנור קטן.
בד"א, בצלי. אבל אם בא לבשלם בקדרה, זה לעצמו וזה לעצמו, אפילו בתנור קטן ופיו סתום, מותר, ואף על פי שפי הקדרות מגולה. הגה: ודוקא שהתנור פתוח קצת, אבל אם הוא סתום מכל הצדדים כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת, אסור. (מהרי"ו סימן מ"ד ואו"ה והגהת ש"ד בשם מהר"ם). ואפילו בדיעבד יש מחמירין ואוסרין, אם האיסור וההיתר מגולה. (כך משמע בהגהת ש"ד). ובמקום הפסד מרובה יש להקל".
וכתב עוד הרמ"א "אבל בזה אחר זה אין לחוש (תשובת מיי' סוף הלכות מ"א ותשובת ר"י ואו"ה), אלא אם כן הזיע המחבת משניהם, דאז אסור אפילו בזה אחר זה, אם היו שניהם מגולין, דהוי ככיסוי של קדרה. (ד"ע ממשמעות הרא"ש סימן צ"ג, כדלעיל סימן צ"ג). י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא ואוסר בדיעבד, היינו דוקא דליכא ששים מן ההיתר נגד האיסור. אבל בדאיכא ששים מן ההיתר, אפי' בכל מה שבתנור, מבטל האיסור. (שם בארוך כלל ל"ט די"ח). ולצורך הפסד יש לנהוג כן".
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מ' "הנה בתנורי הגעז שבמדינה זו אם יש חשש זיעה בבשלו תבשיל של בשר מגולה לאסור לבשל אח"כ תבשיל של חלב מגולה שרוצה כתר"ה להתיר מג' טעמים הם טעמים קלושים. דמה שכתב בטעם א' משום שרב המרחק בין הקדרה להכותלים, ודאי אין לסמוך ע"ז דאף אם נמדוד שהוא נמוך מהגג ורחוק מהכותלים באופן שלא היה שם היד סולדת בהזיעה שהוזכר ברמ"א סי' צ"ב סעי' ח' שאין אוסר קדירת הבשר שעליה, הא שייך זה רק כשהקדירה העליונה אינה רותחת שאפשר הוא מש"כ הרמ"א שלא יהיה היד סולדת בהזיעה אבל בתנורי הגעז הרי הגג והכותלים כולם חמים מאד והזיעה שמגעת שם אף אם לא היה היד סולדת מצד הזיעה בעצמה הרי נעשה בכאן כשמגעת בהגג והכותלים רותח שהיד סולדת. ועיין ברעק"א בשם מהרא"י שאם הקדירה רותחת נאסרה אף אם לא היה היד סולדת בזיעה וכן איתא בפמ"ג במשבצות ס"ק כ"ט עיין שם והכא הרי הם חמים כדכתבתי. ולומר שהוא גבוה ורחוקים כ"כ עד שאין מגיע לשם זיעה כלל לא מסתבר ולא ידוע לנו מדה בזה.
וטעם הב' שהתנורים יש להם פתח בצד יציאת העשן אף שאני לא ראיתי תנורים של געז שיהיה להם פתח להוציא עשן, עכ"פ אף אלו שיש להם פתח קטן מן הצד אף לאיסור ריחא לא יועיל עיין בש"ך סי' ק"ח סק"ג. וכ"ש לענין זיעה שלענין הגג ודאי אינו כלום דאף אם יהיה גג לבד למעלה בלא כותלים כלל נמי יש לאסור מצד הזיעה אם היד סולדת בזיעה או שהגג שלמעלה הוא חם. ואף לענין הכותלים שגם להם באה זיעה כשהגיעה עד הגג ואין לה מקום למעלה מתפשט גם עד הכותלים, דכן יש למילף ממכשירין פ"ב מ"ב דכל זיעת המרחץ טמאה שהוא אף בכותלים וכן בסיפא שם זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה, וממשנה זו הוא מקור דין הזיעה עיין בפמ"ג שם בשם הרא"ש בתשובה ובבאורי הגר"א ס"ק ל"ט, נמי לא תצא כל הזיעה מהפתח קטן אם לא שיהיה פתוח לגמרי בצד אחד וראיה שבסתם מרחץ ובית יש גם פתחים פתוחים ומ"מ יש זיעה.
וטעם הג' דאם אינו ממש בזה אחר זה יש לתלות שנתייבשה ונשרפה מחמת חום התנור ואין בזה רק משום בליעה אינו מובן הא עיקר הנידון הוא מצד הבליעה דמצד הבעין הא יכולין לסלק הבעין ע"י שפשוף והדחה. ובעצם גם הבעין לא ברור שנתייבשה עד שלא תתרכך ע"י הזיעה של קדירה השניה. ולתלות שנשרפה ודאי אין טעם דאינם חמים כ"כ עד שישרוף וגם אינו קרוב כ"כ להאש שישרוף. ועיין בסי' צ"ב סעי' ו' שאף כנגד האש אין תולין בשרפה ויבוש אלא טפה.
ולכן אם היה זיעה אין להתיר לבשל תבשיל בשר ותבשיל חלב מגולין אף בזה אחר זה לזמן מרובה. אבל מסופקני אם חוששין בסתמא לזיעה דלשון הרמ"א בסי' ק"ח סעי' א' שכתב בזה אחר זה אין לחוש אא"כ הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה אם היו שניהן מגולין, משמע דבסתמא אין לחוש לזיעה אא"כ ידוע דהזיע משניהם. אבל אפשר דבתנורים אלו שסתומים בגג וכותלים ודאי מזיע או שיותר נוטה שיזיע. ולכן יש להחמיר למעשה שלא לבשל בהתנור קדירות מגולות. ובדיעבד כיון שהוא ספק אין לאסור אם היה אחר המעל"ע דהבליעה היא נו"ט לפגם ומצד חשש שמא נפל מהזיעה שבעין איזה טפות הוא יותר מששים לפי המסתבר יותר וכיון שהוא רק ספק איכא ס"ס שמא לא היה זיעה כלל ואף אם היה זיעה שמא נפלו רק טפות שאיכא ששים נגדם כהמסתבר.
והנה אם לא נתבשל בתנור קדרות בדבר לח אלא שאפו או בשלו דברים יבשים שהם אוכלין בלא משקין איתא בפמ"ג בהקדמה לאו"ח בהנהגות השואל עם הנשאל בסדר שני סעי' ל"ז דזיעת אוכלין אינו אוסר ובחלב מהותך נמי מצדד להיתר שאין זיעתו אוסר ע"פ הרמב"ם דבפ"ז מטומאת אוכלין ה"ד אבל כתב בלשון אפשר משמע שמסתפק לדינא והובא גם בפ"ת סי' צ"ב סק"ו בלשון אפשר אבל ביבש ממש משמע שלא מסתפק כלל ומתיר בברור וא"כ באפו ובשלו רק דברים יבשים יש להתיר לדידיה בזה אחר זה אף בהזיעו. ומ"מ למעשה בודאי הזיעו יש להחמיר אבל בסתמא אין לחוש לשמא הזיעו בדברים יבשים ומותר בסתמא בזה אחר זה".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי חגים פכ"ג סעי' כ"ח "אפיה בתנור בשרי – כשאופים מאכל, לחם או עוגות חלביות בתנור, באופן המותר, כדלעיל, אין לאפות אותם בתא שבושל בו בשר, אלא לאחר שיכשירוהו כראוי. והכשרת תנורים של ימינו תלויה בארבעה תנאים: א להמתין 24 שעות אחר האפיה. ב לנקותו בספוג רטוב. ג להחליף תבניות. ד לחמם את התנור בחום הגבוה ביותר למשך דקה או יותר. אם לא מילא כל התנאים הללו, יש לשאול שאלת חכם".
תבנית
כתב השו"ע סי' תנ"א סעי' י"א "מחבת שמטגנין (פי' שיוצקין בה שמן לאפותו) בה, מותרת בהגעלה; ואם היא ארוכה, משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר. ואם היא ארוכה ביותר, מלבנה באמצע".
וביאר המשנ"ב בס"ק ס"ג "דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלי משקה צריך ליבון אבל לא המחבת דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה אלא אפילו אם נשרף ונדבק לדופן המחבת עדיין יש לחלוחית משקה שם וכן הדין בקדירה של מתכת שמבשלין בה אף שנדבק לפעמים לדופני הקדרה".
וכתב הרמ"א "ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה. ויש מחמירין ללבן המחבת, אך בלבון כל דהו דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (ד"ע). ונוהגין ללבנו לכתחלה, מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות".
כתב הפר"ח שם "זו היא סברת הרא"ש [פסחים פ"ב סימן ז] וקצת מפרשים ז"ל, אבל הרשב"א בתורת הבית דף קכ"ה [בית ד שער לה, א] כתב שרוב הפעמים שמן שבה כלה וחוזרין ומוסיפין, ופעמים שהשמן אינו מהלך על פני כולה והיא בולעת האיסור ממקום שאין השמן צף עליו, והויא לה כתשמישה על ידי האש ולפיכך צריכין לבון כאסכלא, עכ"ל. והמחבר ביו"ד בסימן קכ"א [סעיף ד] כתב וז"ל, מחבת שמטגנין בה אעפ"י שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורין צריכה ליבון, ע"כ. וצריך טעם למה דמאי שנא. ובספר ט"ז [יו"ד שם ס"ק ג] והש"ך [שם ס"ק ח] כתבו דטעמא הוי משום דהיתרא בלע, וכן נראה שם מלשון הב"י [קצג, ב ד"ה בא], ולפי זה גם מחבת של בשר ושל חלב סגי ליה בהגעלה כיון דהיתרא בלע". עיי"ש מה שהקשה וכתב "ולכן העיקר כמו שכתב הש"ך וכו' וכל זה במחבת שמטגנין בה דגים ובצים וכיוצא, אבל אלו הטסין של נחושת שעיקר תשמישן אינו אלא לעשות פשטידא ומכניסן לתנור כך, נראה לי ברור דאף לדעת הרא"ש והמחבר ז"ל צריכין ליבון, שהרי אינו רוחש בשמן אלא נותנין מעט שמן בטיפסין כדי שלא תשרף הפשטידא, ואף בשפודין ואסכלאות עושין כן ואף על פי כן תשמישו על ידי האור מיקרי".
וכתב הפמ"ג משב"ז ס"ק ט"ז "ועיין סימן תק"ט סעיף ה' מבואר מבשר לחלב היתרא בלע מקרי ודי בליבון קל, וכמו שרמז המ"א אות י"א והפרי חדש ביורה דעה [סימן] קכ"א אות ח'"
וכתב המשנ"ב בס"ק ס"ה "הטעם כנ"ל שהרי אופין בו עם משקה מה לי שמן או מים אבל האגנות שאופין בו עוגות בעין אף שמושחין תחתיו בשומן או שמן או חמאה (כגון פורימש שאופין בו טארטין או בעקין קוכען) צריכין ליבון מדינא וכן הסקאווראדעס שפעמים מחמין בהן סובין לחולה צריכין ליבון מדינא". וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ט.
וכתב הכה"ח בס"ק ע' "ולענין כלים של בשר וחלב כגון כלי בשר שרוצה להכשירו ולבשל בו חלב או איפכא, כתב בית יוסף בשם המרדכי דזה מיקרי היתרא בלע ואפילו נשתמש בהם על ידי האור סגי ליה בהגעלה או בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ יעו"ש. וכן כתב הר"ן פרק כל שעה דכל היכא דהיתרא בלע אף על פי שתשמישו על ידי האור סגי ליה בהגעלה יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן בסימן זה אות י"ג דכלים שצולין בהן בשר שהוא היתר ואחר כך נבלע בהם חלב הרי הן נכשרין על ידי הגעלה יעו"ש. וכן כתב בתשובת רבי עקיבא איגר סימן מ"ט ד"ה ובההיא דבמחבת של בשר מהני הגעלה כיון דהיתרא בלע יעו"ש. וכן כתב הערך השלחן ביורה דעה סימן קכ"א אות י"ב דבמחבת של בשר וחלב סגי בהגעלה מהאי טעמא דהיתרא בלע יעו"ש. מיהו הש"ך שם ס"ק ח' כתב בשם תשובת הרמ"ע סימן צ"ו דמחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי יעו"ש, וכן כתב הפרי חדש שם אות ח', עצי לבונה שם סעיף ד', וכן כתב חכמת אדם כלל ע"ד אות ו' דמחבת מחלב לבשר לא סגי בהגעלה דחשיב תשמישה על ידי האור אלא דוקא בהפסד מרובה יעו"ש. אמנם בתשובת חתם סופר סימן קי"א העלה לדינא בראיות ברורות דכל בליעה שהיא בדרך בישול אפילו לא יהיו באמצעית היתר כגון שבישל יין נסך וחלב אסור ואפילו איסור דאורייתא כגון יין לנזיר וכדומה מכל מקום כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול הגעלת מים חמין דכל המשקין נקראים בישול חוץ מחלב ושומן, אך מה שנבלע על ידי טיגון שומן וחלב אז תליא אי היה על ידי אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטיגנו במחבת שהשומן הוא היתר אף על פי שנבלע על ידי טיגון מכל מקום פולט על ידי מים דאף על גב דליכא כבולעו על ידי בישול כך פולטו על ידי בישול מכל מקום נימא כבולעו על ידי אמצעית היתר כך פולטו על ידי אמצעית היתר, ולאפוקי מחבת של עכו"ם שבולע בלי אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא יעו"ש. וכן כתב בסימן ק"י דמחבת של חלב שהיה אינו בן יומו וטיגנו בו בשר יש להתיר בהגעלה וליתר שאת יגעילנה שלש פעמים יעו"ש. והביאו פתחי תשובה שם אות ז'. נמצא דהסכמת רוב הפוסקים במחבת דסגי בהגעלה אי משום דהיתרא בלע אי משום אמצעי של היתר, ובפרט שיש הפסד מרובה במחבת של טיגון אם ילבנו אותה שמתקלקלת כידוע, ועל כן יש להתיר בהגעלה בין מחבת בשר לחלב בין מחבת חמץ לפסח בין מחבת שטיגנו בה ביצים ונמצא בהם דם. ואף על פי שאלו הביצים הם דבר אסור, מכל מקום כיון שהאמצעי שהוא השמן שמטגנין בו הוא דבר היתר ניתרת בהגעלה כנזכר, ומיהו צריך להיות בשמן טופח על מנת להטפיח (עיין לעיל סימן ע"ח אות ב'). אבל שפודין ואסכלאות שתשמישן על ידי האור ממש בלי שום אמצעי, וגם אין מתקלקלין בליבון שדרכן בכך, אף על פי שהיתרא בלע כגון מבשר לחלב, יש לחוש לדעת האוסרין ואין להתיר כי אם על ידי ליבון דוקא. מיהו בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ סגי כיון דהיתרא בלע וכמו שכתב בית יוסף בסימן תק"ט, וכן כתב הלבוש שם סעיף ה', מגן אברהם שם ס"ק יו"ד, וכן כתבו האחרונים שם" וראה בס"ק ק"מ.
העולה
באופן שהתנור נקי
פיצות מותרות באכילה.
תבניות – יגעילו אותם.
התנור כדי שמכאן ולהבא יכלו להכין בו בשרי צריך הכשרה ויכשירו כך: יפעילו 24 שעות אחר האפיה. ב לנקותו בספוג רטוב. ג להחליף תבניות. ד לחמם את התנור בחום הגבוה ביותר למשך דקה או יותר.