שאלה
מה המקור לדיני כהן הדיוט ביום הראשון של עבודתו בבית המקדש, חוץ ממה שכתוב בגמ׳ מנחות עח. אני מחפש את הדין שאסור לו להטמאות למת אפ׳ לאבא ואמא שלו (רק ביום הראשון לכהונתו) כמו כהן גדול, האם יש לכם מושג איפה אני יכול למצאו את מקור הדבר הזה?
תשובה
כתוב בילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקכו "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן [י, ד] מכאן אמרו אין הכהנים מיטמאים למתים שהרי אלעזר ואיתמר הכהנים לא נטמאו להם". וכתב הדעת זקנים מבעלי התוספות ויקרא פרק י "ותימה שהרי במקום אחר מצינו בפי' שהכהנים מוזהרין על טומאת מת דכתיב לנפש לא יטמא בעמיו. ועוד אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטי' היו ולמה לא נטמאו לאחיהם וי"ל דהא דקאמר מכאן שהכהני' אין מטמאין למתים היינו כהני' הדיוטים ביום משחתם שאין מטמאין לקרובים שיש להם דין כהני' גדולי'. וכן פי' הרב בכור שור גבי ראשיכם אל תפרעו דאע"ג דכהנים הדיוטי' לא הוזהרו על פריעה ופרימה דמטמאין הן לקרוביהן ביום משחתם הרי הן ככהנים גדולים. ונ"ל דהיינו האי דקאמר בסיפיה דקרא כי שמן משחת קדש עליהם".
כתב הרמב"ם הלכות אבל פרק ב ה"ו "כמה חמורה מצות אבלות, שהרי נדחת לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן, שנאמר כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו וגו' לה יטמא מצות עשה שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו על כרחו, במה דברים אמורים בזכרים שהוזהרו על הטומאה אבל הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה כן אינן מצוות להתטמא לקרובים, אלא אם רצו מתטמאות ואם לאו לא מטמאות". ובפ"ג ה"ו כתב שרק כה"ג מצווה שלא להיטמאות לשבעת קרובים ולא כתב על יום ראשון של כהן הדיוט
אמנם הצפנת פענח למהרי"ט דרוש ראשון שמיני כתב שאסור לו ביום הראשון להיטמאות למתים ומה שלא הזכיר הרמב"ם הוא כיון שלא פוסק את תורת כהנים להלכה (וראה בשו"ע ביו"ד סימן שעג סעי' ג').
ויש לציין ויש דין שכהן הדיוט כאשר חונכים אותו מביא מנחת חביתין (ויקרא ו' י"ב- ט"ז) שזה המנחה שכה"ג מקריב בכל יום.