שאלה
כאשר מתפללים לרפואת או לעילוי נשמת האם מזכירים את שם האמא או אבא של החולה או הנפטר?
תשובה
נהגו בחולה – להזכיר את שם האם, וכן נהגו המרוקאים, ויש מאשכנזים שמזכירים את שם האב, אך המנהג הרווח הוא כדעה הראשונה.
ובאשכבה – הספרדים מזכירים את השם האם, וכן נהגו חלק מהאשכנזים. ורוב האשכנזים נהגו להזכיר את שם האב.
בקבר כתב בגשר החיים ח"א עמ' ש"ה שהאשכנזים נהגו לכתוב שם האב, והספרדים שם האם, וראה עוד בגשר החיים ח"ב עמ' ר"ה. ויש שנוהגים לכתוב בקבר את שניהם וכתב מרן הרב בצרור החיים פי"ז שא' רפ"ב שכן ראוי לנהוג.
מקורות
אדם שנפל למשכב כלומר חולה בין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים מזכירים את שם אמו, והטעם לכך:
הוא על פי מה שכתוב בפסוק "אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי", וכ"כ בן יהודע ברכות נ"ה ע"ב וכתוב בזוהר (בראשית) פרשת לך לך דף פד ע"א "והושיעה לבן אמתך וכי לא הוה בריה דישי איהו עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמא דאבוי אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא בעי למהך במלה דאיהו ודאי ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי", וכתוב בגמ' שבת ס"ו ע"ב "אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני (כל לחישות) בשמא דאימא", בפתקא שנתן אור שבעת הימים הבעש"ט למגיד חתם עם שם אמו וז"ל "ב"ה ער"ה תקי"ב מעזיבוז ישראל בן שרה לבריאות ולאריכת יו"ש טובים שנזכהלהתקשר עם כל נשמות וכו'". וכן כתב בהגהות הרב אליהו גוטמכר, וכן כתב בגשר החיים ח"א עמ' של"ח סעי' ו' "והנה בתפלה עבור חולה ובברכת מי שברך, מתפללים ומברכים בם האם לפלוני בן פלונית, והמקור מהזוהר". וגר"ש דבילצקי זצ"ל וכן כתב באורחות רבינו עמ' של"ג וכן כתב מרן הרב (ראה קראי שמו עמ' 310), אמנם יש מהאשכנזים מזכירים שם האבא – וסמכו דבר לו שכתוב במדבר א' למשפחותם לבית אבותם, וכן כתוב כלו תפילות בן ישי, וכתב בגנזי יוסף סי' קי"א ששמע מצדיק אחד שהיה מזכיר בתפילתו הושעיה נא לבן פלוני ופלונית שניהם יחד.
לגבי הזכרת נשמות או השכבה נחלקו האשכנזים והספרדים וכדלהלן:
וכתב בפנים יפות לבעל הפלאה (בהעלותך ד"ה אל נא תהי כמת) "דכבר אמרו חז"ל שכל החלשים והתפלות וקיום בריאות הגוף היא בשם אמו ותפלות לעילוי נשמה בשם אביו".
וכתב הכה"ח בסי' רפ"ד ס"ק ל"ז "ומה שמזכירין בהשכבה שם האם שאומרים פלוני בן פלונית ואין אומרים בן פלוני, עיין הטעם בזוהר הקדוש פרשת לך לך דף פ"ד ע"א יעו"ש. והוא הדין בברכה כשמברך את חבירו צריך להזכירו בשם אמו, כן משמע בזוהר הקדוש שם".
כתב בגשר החיים ח"א עמ' של"ח סעי' ו' וז"ל "והאשכנזים נוהגים להזכיר את הנפטר בשמו ובשם אביו וכו' אולם הספרדים נוהגים להזכיר בשם האם" וכו', והויסיף על מנהג האשכנזים " ולאחר פטירתו מזכירין אותו בשם אביו בכל התפלות של החברא קדישא ושל יחידים, ובחקיקת שמו על המצבה, וכן נוהגים האשכנזים גם בתפלת הזכרת נשמות", וכן כתב מרן הרב שם שמנהג הספרדים להזכיר שם האם, וכתב שם שמה שהאשכנזים נוהגים להזכיר שם האב הוא על שם הכתוב "למשפחותם לבית אבותם".
וראה שו"ת לבושי מרדכי מהד"ת יו"ד קמ"ט שכתב וז"ל "ועל דבר הזכרת שם האב או שם אם בכתב על המצבה, והנה מעולם היה תמוה בעיני אשר בהזכרת שמות בתפילה ואמירת יהי רצון לאחר אמירת תהילים, נוהגים בגלילות אלו להזכיר שם האם, והלא מבואר במס' שבת [ס"ו ע"ב] דאמר אביי אמרה לי אם, כל מניינו בשמא דאמא, כמו שאמר שם פלניא בר פלניתא, ופירש רש"י ז"ל [שם ד"ה כל מנייני] כל לחישות ומשום דכופלין אותן קרי להו מניינו. א"כ משמע דוקא סגולת לחש הוא בשמא דאמא, אבל הזכרה בתפילה וכיוצא בזה וכי הוא בכלל לחש, הזכרת תפילה היא לאפושי רחמי משמיא וכל כיו"ב.
ועיין בהרמב"ן פרשת במדבר [א, מה], כי מספר בני ישראל היו ג"כ, למען כי הבא לפני אבי הנביאים ואחיו קדוש ה' נודע אליהם בשמו, והיה לו בדבר זה זכות וחיים וכו', כי ישימו עליהם עינם לטובה, וביקשו עליהם רחמים. והא בראש הפרשה כתיב מפורש [פסוק ב] למשפחותם לבית אבותם, ופירש רש"י ז"ל [ד"ה לבית] מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שם אבותם, ועל כן נזכרים בזכרון טוב ביד משה רבינו ע"ה ואהרן כהן גדול, ומפני מה לא נעשה כן.
לכן במכתב על המצבה, הלא על ידי כך נודע מי הוא, ובשם אביו נודע לכל ע"י קריאתו לתורה. והלא בגיטין וקידושין וכן בכל שטרות כך הוא, כדמוכח בש"ס בכמה מקומות [גיטין פ"ז ע"ב ועוד]. על כן אין בידי להשיב בענין שאלתו הנ"ל".
למעשה
נהגו בחולה – להזכיר את שם האם, וכן נהגו המרוקאים, ויש מאשכנזים שמזכירים את שם האב, אך המנהג הרווח הוא כדעה הראשונה.
ובאשכבה – הספרדים מזכירים את השם האם, וכן נהגו חלק מהאשכנזים. ורוב האשכנזים נהגו להזכיר את שם האב.
בקבר כתב בגשר החיים ח"א עמ' ש"ה שהאשכנזים נהגו לכתוב שם האב, והספרדים שם האם, וראה עוד בגשר החיים ח"ב עמ' ר"ה. ויש שנוהגים לכתוב בקבר את שניהם וכתב מרן הרב בצרור החיים פי"ז שא' רפ"ב שכן ראוי לנהוג.