שאלה
האם ניתנת מעשר כספים היא חובה?
תשובה
מעשר כספים הינו חובה וכתב מרן הרב "כל מס היורד מהמשכורת ברוטו, שלא בהוראת מקבל המשכורת, כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי וכד', על זה אין חיוב לתת מעשר כספים. אך הוראות קבע שאדם נותן, שינכו לו ממשכורתו, ותמורת זה מקבל הוא שירותים שונים, כגון: מסי ועד, ארנונה וכד', אלו הן הוצאות רגילות של הבית, ועל זה חייב לתת מעשר כספים".
מכל מקום יש להקל לאדם שדחוק בממנו, להפריש מעשר כספים לאחר ניכוי הוצאות הבית.
ויש להחשיב כמעשר כספים גם את הכסף, שעולה להחזיק והבית ספר של ילדים מעל גיל שש.
מקורות
כתב תלמיד מהר"ם מרוטנברג (מראשונים ) בספר תשב"ץ קטן סימן תצז "במדרש יש עשר תעשר לרבות מעשר כספים".
כתב השו"ע יו"ד סימן רמ"ט סעי' א' "שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרוויח בכל שנה"
וכתב הברכ"י "ומרן לא השמיענו מהיכא נפקא ליה. והרב מהר"ש יפה שם, כתב דלא ידע מהיכא נפקא ליה. ונראה דנפקא ליה מהספרי שהביאו התוס' פ"ק דתענית דף ט' ע"א, וז"ל: עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא ושאר רווחים מנין, ת"ל את כל, דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל, לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו. עכ"ל התוס'. הן אמת דבספרי שבידינו לא ראיתי זה, אבל אנן ניקום אהימנותייהו דהתוס'. וראה זה מצאתי בתנחומא (ראה סי' יח) עשר שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להוציא אחר מעשרה לעמלי תורה, תבואת זרעך אם זכיתם סוף שהם יוצאים לזרוע שדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בהם, ואיזה זה עשו, דכתיב ויבא עשו מן השדה. עכ"ל. והאי סיפא כתבוה התוס' שם בתענית משם ה"ר נתן האופניאל. והוא בתנחומא. ותחילתו הביאו הרשב"ץ בתשובה ח"א סימן קד"ם, וגריס רמז להולכי ימים ולעוסקים בפרקמטיא להוציא מעשר וכו'. ע"ש. וקרוב לזה הוא בילקוט (ראה רמז תתצג). ואפשר דמהספרי ותנחומא נפקא להרמב"ם דאיכא מעשר, ואף על גב דבתנחומא קאמר לעמלי תורה, הא אמרו ז"ל (קה"ר יא, א) אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה. וכיון דלמדנו דאיכא מעשר כספים, ממילא זוהי מדה בינונית, כיון דהא אשכחן חומש, ומוכרח שהוא מצוה מן המובחר, וא"כ מעשר מדה בינונית, ומדה רעה למטה מעשרה.
וכבר מהספרי שמביאים תוספות הנז', השיג הרב מהר"ר לב בהגהת שער אפרים סימן פ"ד, על הרב בית חדש לקמן סימן של"א, שכתב דמעשר כספים אינו לא מדאוריתא ואינו דרבנן. ע"ש. דהרי בספרי הנז' אסמכיה אקרא, ופשיטא דהוי דרבנן. וכן השיג על הרב ב"ח מהר"ר אופנהיים בתשובה, כי באה בספר חוות יאיר סימן רכ"ד, ושם הביא התנחומא הנז'. וגם הרב ט"ז לקמן סימן של"א (ס"ק לב), כתב על דברי חמיו ותמהתי שהרי בסימן רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא, כמ"ש כל הפוסקים, והב"י בשם הירושלמי. עכ"ל. ומ"ש דמרן ב"י כתבו משם הירושלמי, הוא אגב שיטפיה, דבירושלמי (פאה פ"א ה"א) לא נזכר מעשר אלא חומש, וחומש נזכר גם בתלמודין (כתובות נ. ועוד), אלא דמהירושלמי משמע שהוא מצוה, כמ"ש מרן בב"י. ואולי כונת הט"ז נמי דבירושלמי מוכח דמצוה להפריש חומש, ומינה שמעינן דלפחות אם אינו נותן חומש יתן מעשר. אבל אינו מכוון, דעכ"פ מעשר כספים לא נזכר בירושלמי. ומ"מ קשיא על הרב ב"ח. ועוד ק"ק עליו ממ"ש הרב צידה לדרך מאמר א' כלל ד' פ"ו, וז"ל, ואמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ואמרו חכמים ז"ל לרבות את מפרשי הים והולכים בסחורות, ואם אין לנו עתה מעשר כל תבואת זרענו, חייב כל אדם לעשר מכל הבא לידו. עכ"ל. והרב בית חדש רגיל להביא דברי הרב צידה לדרך, ואלו הכא הרב ב"ח כתב דבריו בפשיטות וגם ציד'ה לא עשו להם. וראה מה שדן בדברי הפנ"י סי' ב' וכו'
וחזה הוית להרב חוות יאיר שם סימן רכ"ד, בתשובתו למהר"ד אופנהיים, אשר יצא לישע הרב בית חדש, וכתב דדעתו נוטה כהב"ח, שהרי לא נזכר שום דבר בש"ס ממעשר כספים וכו', ואפילו את"ל דמ"מ מדרבנן הוא, קשה למה הרמב"ם לא זכר זה בשום מקום, וכן הסמ"ג וכו', דס"ל דהספרי אסמכתא ודרוש, ואין למדין מן האגדה. וממ"ש לפרגמוטין ומפרשי ימים, אינו חיוב אף מדרבנן, ואלו היה דרבנן לא היו ישראל קדושים מקילין בה. זהו תורף דבריו בקיצור. ע"ש באורך. ונראה ודאי דמעשר כספים אינו בסוג מצות מעשר עני, רק חיוב צדקה אמרו שיהיה מעשר מנכסיו, [וכבר] הרמב"ם והטור הזכירוהו, ואמרו שמדה בינונית א' מעשרה, והוא מהספרי והתנחומא הנז', דאסמכוהו אקרא, והוא מדרבנן, מתורת צדקה. וגם הספרי והתנחומא מתורת צדקה הוא, כדאמרן, דמינייהו ילפי הרמב"ם והטור. ולא כמו שעלתה על דעת הרב חוות יאיר דהם דברים בעלמא אסמכתא ודרוש והרמב"ם והטור השמיטוהו, ונעלם ממנו דברי הרב צידה לדרך שהבאתי, וגם הרשב"ץ הזכירו בתשובה כמש"ל. ולא נמלט הרב ב"ח, דאע"ג דדינו של הרב ב"ח אמת ויציב, דאינו דומה למעשר עני, דאין נותנין ממנו לצדקה וכו', מ"מ הא הול"ל דמעשר כספים הוא מכח חיוב צדקה, כמ"ש סימן רמ"ט. ומ"ש דאי הוה מדרבנן לא היו מקילין כ"כ, וגם בתנחומא אמרו רמז לפרגמוטטין וכו'. נראה דטעם הדבר משום שאמרו ז"ל (כתובות נ א) הזן בניו ובנותיו צדקה, וכיוצא. וא"כ הרוב, חצי הוצאת האדם ויותר עם בניו וגידולן ולימודן וטיפולן ועם עניים קרוביו, לכן לא דקדקו בזה הראשונים. והוא הדבר שאמרו רמז לפרגמוטין, משום דלשאר אינשי פועלים ואומנים ששכר מלאכתן כולי האי יספיק לבני ביתם, לא נאמרו השעורין הללו, דודאי עם בניו וקרוביו וכיוצא מוציא יותר ויותר ממעשר. וזאת לפנים בישראל, לא נהוג אלא כל המרבה בסחורה יחד עשירים שאננו, הן הן מפרישים חומש או מעשר. ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן פ"ה. ודוק במה שהליץ על הרב ב"ח, ובמה שסיים. שוב ראיתי מ"ש הרב חוות יאיר בהשמטות דף רע"א ע"ב, ואין דבריו מוכרחים. ועמ"ש באות ח"י בס"ד. ובכנה"ג כתב משם תשובת מהרי"ל סימן נ"ד (ונ"ז) {ונ"ו אות ז'} דמעשר כספים מדרבנן. ע"ש.
וכתב הפת"ש בסי' של"א ס"ק י"ב "לענין מעשר כספים אם הוא חיוב גמור עיין בזה בתשו' שער אפרים סי' פ"ד (ובתשובת חות יאיר בסימן רכ"ד) (ובשאילת יעב"ץ ח"א סימן ו') ובספר באר יעקב מ"ש בזה ותימא על הגאונים הנזכרים שנעלם מהם (תשובת מהר"ם רוטנבורג דפוס פראג סימן ע"ד) מבואר שם כדעת הב"ח שאינו מה"ת ולא מדרבנן ואינו אלא מנהגא בעלמא ע"ש ומצאתי (בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן פ"ז) שתמה עליהם ג"כ בזה ע"ש באריכות וכן העלה בספר משנת חכמים הלכות יסוה"ת דף י"ז שאין למעשר כספים עיקר לא מה"ת ולא מד"ס אבל אם נהג הוי כמו מנהג של מצוה שאין לבטל כלל אם לא לצורך גדול ע"ש".
והכריע מרן הרב שמעשר כספים הינו חובה
ב
וכתב באהבת חסד חלק ב פרק יט "ודע עוד דמדת מעשר הוא להנוהג בצדקה במדה בינונית אבל הרוצה להתנהג בעין יפה צריך להפריש מנכסיו אחד מחמשה ואסמכו חז"ל אקרא דכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שני פעמים מעשר עולה חומש".
וכתב באות ד' "ועתה נבאר פרט אחד הנוגע הרבה בענין צדקה י"א דמה שאמרו דחומש הוא מדה יפה ה"מ בשלא נודע לו שיש בעיר עניים התאבים ללחם או ערומים שצריכים לכסות אבל כשיודע שיש בעיר אלמנות ויתומים וכה"ג אנשים מצוקים כאלו שאין לאל ידם להושיע את עצמם מחויב מדינא להפריש עד חומש נכסיו וכן משמע מדברי הגר"א שדעתו כן וה"מ כשידו משגת ליתן שיעור זה אבל אין מחויב לדחוק את עצמו לזה רק מצד מצוה וכנ"ל ועיין בהג"ה שהארכנו בזה".
ב
וראה בפת"ש ס"ק א' שמהרי"ט וחוות יאיר סוברים שמעשר מחשבין לפי מתי שמחשב את חשבונתיו ונו"ב סובר שכל שנה מעשר שלה בנפרד וכתב באהבת חסד ח"ב פי"ח שאם יכול יפריש מיד ואם לאו יעשה חשבון פעם בשנה.
טוב לרשום את הרווח שלו נטו בכל פעם, ופעם בשנה יעשה חשבון כמה צריך להפריש למעשר. ופיקדון או חיסכון אפשר בשעת הצורך לעשות פעם בתקופה. כתב השיירי כנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן רמט "ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שירויח יותר על אשר פזר בדברים הצריכים לבית" ובברכ"י ס"ק ה' מפקפק בהיתר זה וראה בשבט הלוי ח"ה סי' קל"ג ס"ק ד' שמיקל לבעלי מחזור כספים קטן ע"פ הכנה"ג.
כתב השו"ע יו"ד סימן רנא סעי' ג' "הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם". וכתב הש"ך בס"ק ד' דהיינו בנים מגיל שש.
העולה
מעשר כספים הינו חובה וכתב מרן הרב "כל מס היורד מהמשכורת ברוטו, שלא בהוראת מקבל המשכורת, כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי וכד', על זה אין חיוב לתת מעשר כספים. אך הוראות קבע שאדם נותן, שינכו לו ממשכורתו, ותמורת זה מקבל הוא שירותים שונים, כגון: מסי ועד, ארנונה וכד', אלו הן הוצאות רגילות של הבית, ועל זה חייב לתת מעשר כספים".
מכל מקום יש להקל לאדם שדחוק בממנו, להפריש מעשר כספים לאחר ניכוי הוצאות הבית.
ויש להחשיב כמעשר כספים גם את הכסף, שעולה להחזיק והבית ספר של ילדים מעל גיל שש.