שאלה

כאשר יש חשש שמא הבמבוק יפול, האם מותר להניח תחתיו רשת?

תשובה

אם עושה רשת של חוטים אפילו שאינם כשרים לסכך בתוך ארבע טפחים (32 ס"מ) כדי להגן שלא יפלו הקנים – באופן שאין הרשת צפופה כל כך, כך שהרווח בין חוט למשנהו הוא יותר גדול מהחוט, כשר.
ובלבד שלא יעשה את חוטי הרשת דקים כך שיראה ככיסוי גמור, שבכהאי גוונא יש להחמיר לכתחילה, ונראה שאף בדיעבד יהיה בעיה שהרי בצפיפות גבוהה תהיה צילתה מרובה מחמתה מחמת הסדין ופסול לדעת רש"י, אמנם במקום שיורד הרבה גשמים או שחם מאוד, יש להקל כדעת ר"ת וכמו שמובא בגוף התשובה.

מקורות

איתא במשנה סוכה דף י עמוד א "פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, או שפירס על גבי הקינוף פסולה, אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה", ובגמ' "אמר רב חסדא: לא שנו אלא מפני הנשר, אבל לנאותה – כשרה. – פשיטא, מפני הנשר תנן! – מהו דתימא הוא הדין דאפילו לנאותה, והאי דקתני, מפני הנשר – אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן".
ופירש רש"י "מפני הנשר שלא יהו עלין וקסמין נושרין על שולחנו, לא שנו אלא מפני הנשר – דשויה סכך להגין, הלכך מפסיל משום מקבל טומאה. אבל לנאותה – אין שם סכך עליה, וכשירה".
וכתב המרדכי (סי' תשלו) דלפי פירוש רש"י צריך לומר טעמא משום דצורך האדם הוא, ולא דמי לנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. וכתב הר"ן לבאר סברה זו "אבל חולקים עליו ומפרשים מתניתין דהכא כפשוטה אף על פי שאין הסדין מסייע להכשר סוכה כלל אלא שפירסה עליה כדי שלא תכנס בה החמה אפילו הכי פסולה והכי מוכח בגמרא וההיא דהדלה עליה את הגפן לא מכרעא עכ"ל".
וכתב הבית יוסף סימן תרכט "אבל התוספות (ד"ה פירס) והרא"ש (סי' טז) כתבו בשם תשובת הגאונים דהא דקתני פסולה דוקא היכא דבלא סדין חמתה מרובה מצלתה אבל אם צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין סדין פוסלתה והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר היכא דבלא סכך פסול צלתה מרובה וכענין זה פירש רבינו תם מפני החמה שמייבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר שאלמלא הסדין היה נושר ונעשה חמתה מרובה והסדין מונעו מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה פסולה עכ"ל. והסכימו הם ז"ל לפירוש רבינו תם".
וכתב הב"י "דברי תשובות להרמב"ן ז"ל (המיוחסות) בסימן רי"ו כדעת רבינו תם שכתב וזה לשונו כל שהסוכה כשרה וצלתה מרובה מחמתה שוב אין סכך פסול פוסל בה אלא במצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דהיינו קודם שנכשר הסכך ונעשה צלתו מרובה מחמתו אבל לאחר שנכשר ואין צריך לצרפו שוב אינו פוסל", וכתב שדעת הר"ן בר"ת כדברי הרמב"ן שדווקא ששמו את הסדין אחרי שנכשר הסוכה בסכך כשר,
ולדעת הטור בדעת ר"ת "אם מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או שישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצילתה ופירס עליה סדין שלא תיבש או תחתיה שלא ישרו העלין כיון שהסדין גורם שע"י צילתה מרובה מחמתה פסולה אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין לנאותה כשירה ובלבד שיהא בתוך ד' לסכך", הקשה הב"י מאילן ששם כתב שאין זה משנה אם האילן קדם לסכך או שלא, ומכך הסיק שלדעת הטור אין שני דינים אלו קשורים אלא השאלה אם צילתה מרובה מחמתה מחמת הסכך או לא.
לסיכום נחלקו הראשונים באדם שמניח סדין מתחת לסכך מפה כדי להגין מפני חמה או נשר – לדעת ר"ת שאם בלי הסדין היה חמתה מרובה מצילתה פסול, ולדעת הרמב"ן והר"ן בדעת ר"ת – נפסל גם אם צילתה מרובה מחמתה, אם הניח את הסדין ראשון, ודעה השניה – שכיון שפירס סדין כדי להגן גם אם הסכך צילתו מרובה מחמתו פסול.
לאחר שהביא דעת ר"ת כתב הטור על דעת ר"ת: "ומיהו לכתחלה לא יעשה אא"כ הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין או שהוא שרוי במים שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא כדי ליבש".
וביאר הב"י "ומ"ש ומיהו לכתחלה לא יעשה אלא אם כן הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין או שהוא שרוי במים וכו'. כתב כן משום דגרסינן בגמרא (שם:) מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה והא קא חזו דרטיבא לכי יבשה קא אמינא לך. ופירש רש"י והא קא חזו דרטיבא. שהיא לחה ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא לסכך: לכי יבשה קא אמינא לך. דתשקלה. ומשמע מהאי עובדא דכל היכא דליכא הוכחה דלא פירס הסדין עליה כדי לסכך אסור מפני מראית העין".
כלומר שגם לדעת ר"ת אסור לעשות כן לכתחילה משום מראית העין.
שולחן ערוך
כתב השו"ע בסעי' י"ט "פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים על שלחנו, פסולה; אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה והוא שיהא בתוך ד' לסכך; וי"א שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש, או תחתיה שלא ישרו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה, פסולה; אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין, או לנאותה, כשרה ובלבד שיהא בתוך ארבע לסכך; ומיהו לכתחלה לא יעשה אלא א"כ הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין או שהוא שרוי במים, שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא לייבש", כלומר שבסתם הביא השו"ע את דעת רש"י, וביש אומרים הביא דעת ר"ת, משמע שדעתו לפסוק כדעת רש"י ורק במקום צורך גדול להקל כר"ת (וככל כלל של סתם ויש).
וכן כתב המשנ"ב ס"ק נ"ח "שמכוין כדי להגין – זהו רק לדעת הי"א שהזכיר מתחלה אבל לדעה ראשונה אף באופן זה אסור ועיין בבה"ל דכן יש להחמיר למעשה וכ"כ הב"ח וש"א. ומ"מ בשעת הדחק שלא יכול לאכול בסוכה ע"י העלין הנושרין לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפין או ע"י הרוח שמכבה הנרות מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד' טפחים משיאכל חוץ לסוכה אבל לא יברך ע"ז לישב בסוכה". [והוסיף בשער הציון ס"ק פד "ודע דכל זה בחול, אבל בשבת ויום טוב משמע מפרי מגדים בסימן תר"מ סעיף קטן ח דדוקא בתוך ג' טפחים סמוך לסכך, דאי לאו הכי יש לחוש משום חשש אהל".
וכן כתב הכה"ח ס"ק ק"ח "ויש אומרים שסוכה וכו'. ונראה לי להחמיר כפירוש רש"י דאפילו להגין מפני החמה או מפני העלין וקסמין שלא ינשרו על שלחנו פסולה, וכן פסק בהגהות סמ"ק, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ה' שכתב בסתם דמשמע דפסול בכל ענין, וכן פירש המגיד משנה לשם, וכן פסק הרוקח, והכי נקטינן. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ט"ז. וכן הוא דעת הגר"א וכתב שכן הוכיח הרשב"א והר"ן כסברא הראשונה יעו"ש. וכן הוא דעת הרשב"א בתשובה סימן נ"ה והריטב"א בחידושיו ורבינו פרץ יעו"ש, והביא דבריהם הערך השלחן אות ג' וכתב וכן הוא דעת השלחן ערוך לפסוק כסתם דלא כבית דוד סימן תמ"א יעו"ש. וכן הוא דעת בית מאיר כרש"י שהוא סברא ראשונה יעו"ש. וכן הסכים בית השואבה אות קי"ז וכתב ודלא כהאליה רבה אות ח"י יעו"ש. ועיין לעיל סימן י"ג אות ז'", היינו ששם כתב שסתם ויש הלכה כסתם ובמקום צורך יש להקל כדברי היש.
היוצא לפי זה שאסור להניח סדין כדי להגן מפני נפילת הסכך ברוח, רק השאל באיזה צפיפות צריך להיות הסדין כדי להוות בעיה, דין זה נלמד מדין סככה בשיפודים, וכדלהלן:
סיככה בשיפודין
שכתב השו"ע סי' תרל"א סעי' ח' "סככה בשפודין שהם פסולין לסכך בהם, ואין בהם ארבעה ואין מהם ארבעה במקום אחד, והניח בין שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר, פסול, שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר, ונמצא הפסול מרובה; אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול, או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב, או איפכא, כשר, שאז מתמלא כל האויר מסכך כשר".
משנה ברורה סימן תרלא ס"ק יט "שאי אפשר לצמצם וכו' – דאם היה אפשר היה מותר דקי"ל פרוץ כעומד מותר".
וכתב הבה"ל "ונתן הכשר ערב – הנה המ"א העתיק דברי רש"י ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך הו"ל הכשר מרובה ולא העתקתיו כי תמהו האחרונים [הפמ"ג וכן הבגדי ישע] זהו שייך רק לשיטת רש"י דהסוגיא אזלא למ"ד פרוץ כעומד אסור והלכך בעינן שיהא הכשר מרובה אבל השו"ע הלא אזיל לשיטת ר"ח ור"ת דהסוגיא אזלא למ"ד פרוץ כעומד מותר רק משום דא"א לצמצם שימלא כל האויר ונמצא הפסול מרובה אבל כי משנינן שנותן הכשר ערב [דהיינו שדוחק כל חתיכת קנה לרחבו בין שפוד לשפוד] אז אפשר שיתמלא כל האויר ונמצא פרוץ כעומד ומותר".
וכתב הכה"ח ס"ק ל"ב "דאם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ, והלכך הוה ליה הכשר מרובה. רש"י, מגן אברהם ס"ק ה'. מיהו האשל אברהם אות ה' כתב צ"ע על דברי מגן אברהם הנז' דזהו לפירוש רש"י אבל אנן דקיימא לן פרוץ כעומד מותר אין צריך להיות הכשר מרובה יעו"ש. וכן כתב בגדי ישע דמה שכתב השלחן ערוך דמניח הכשר ערב לא הוי הטעם משום שכשר מרובה אלא שיסתום כל האויר שלא יהא הפסול מרובה ודברי מגן אברהם צ"ע יעו"ש. ומכל מקום משמע מזה דמותר ליתן הסכך על דבר המקבל טומאה, ולפי מה שכתבנו לעיל סימן תר"ל אות פ"ח וסימן תרכ"ט אות ן' דיש להחמיר לכתחלה אם כן גם הכא יש להחמיר, והיינו דיש ליתן קנים דקים על השפודים ואחר כך יתן הסכך עליהן כדי שיהיו השפודים מעמיד דמעמיד".
כלומר שהמניח סכך על סכך פסול אם יש רווח בין כל סכך פסול כמותו, כשר, רק כיון שאי אפשר לצמצם, וכן בקור ובחום משתנה התרכובת, יש להניח מעט יותר, ואם הניח והניח בניהם סכך כשר, כשר.
וא"כ ה"ה לרשת זו, שאם יש רווח בין רשת אחת לשניה כמותה וטיפה יותר, והיא בתוך ארבעה טפחים כשר, ואם לא בעיה.
לבוד להחמיר
ואם הרוחב בניהם הוא גדול מהם ופחות מג' טפחים אין אומרים שיש כאן לבוד של סכך פסול, וממילא נחשיב כאלו כל הסכך פסול.
ונבאר שהנה כתב השו"ע סי' תרכ"ו סעי' ג' "העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ז "כשרה – ואפילו לישב תחת העצים עצמן אף על פי שהם סכך פסול שהרי לא נקבעו בגג לשם צל אלא כדי לתת עליהם הרעפים מ"מ כיון שעשה מעשה והסיר הרעפים לשם עשיית סוכה לצל הרי זה כאלו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה ונתכשרו… ויש מאחרונים שמחמירין בזה וסוברין דבכל גווני בעינן שאפילו אם ינטל נגד העצים ישאר צילתה מרובה מחמתה אכן באמת בסתם סוכות כמו שלנו שרגילין לכסות כל הסוכה בודאי בכל גווני ישאר צילתה מרובה מחמתה וכשר אכן כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג' טפחים", וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ב.
וכתב הכה"ח בס"ק ל' "משום דאיכא פלוגתא בזה ויש אומרים דחשבינן לאלו העצים כסכך פסול כמו שכתוב בטור ובית יוסף, לכן יש להחמיר ולדונו כמו העושה סוכתו תחת האילן דסעיף א', ובכל גוונא בעינן שיהא הסכך כשר רבה כל כך עד שאם ינטל ממנו כשיעור עצים המיצל עליו יהא צלתה מרובה. ואפשר כי כן הוא נמי דעת השלחן ערוך שסתם. ועיין מאמר מרדכי אות ז'".
וכתב המשנ"ב שם "וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג הלאטע"ש אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מד"ט שהוא פוסל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין". כלומר דבמקרה כזה לא מחמירים את הב"ח לומר לבוד להחמיר, כלומר שכיון שאין בין חוט למשנהו כשלושה טפחים, כשר, וכ וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"א.
וכן מוכח מדעת מרן הרב בפרגולה, שלא אומרים לבוד להחמיר אם זה מתחת לסוכה, וראה בסעי' ל"ה שמשמע שאף אם זה מעל הסוכה לא מחמירים את דעת הב"ח.
העולה
אם עושה רשת של חוטים אפילו שאינם כשרים לסכך בתוך ארבע טפחים (32 ס"מ) כדי להגן שלא יפלו הקנים – באופן שאין הרשת צפופה כל כך, כך שהרווח בין חוט למשנהו הוא יותר גדול מהחוט, כשר.
ובלבד שלא יעשה את חוטי הרשת דקים כך שיראה ככיסוי גמור, שבכהאי גוונא יש להחמיר לכתחילה, ונראה שאף בדיעבד יהיה בעיה שהרי בצפיפות גבוהה תהיה צילתה מרובה מחמתה מחמת הסדין ופסול לדעת רש"י, אמנם במקום שיורד הרבה גשמים או שחם מאוד, יש להקל כדעת ר"ת וכמו שמובא בגוף התשובה.