שאלה

האם מותר לאישה לעשות בחול המועד לק ג'ל מקצועי בציפורניים?

תשובה

מותר לשים לק בחול המועד, וגם ל' ג'ל מותר ואפילו יכלה לשים לפני המועד מותר לה לשים במועד.

מקורות

איתא במשנה מועד קטן דף ח עמוד ב "ועושה אשה תכשיטיה במועד", ובגמ' דף ט עמוד ב "ועושה אשה תכשיטיה. תנו רבנן: אלו הן תכשיטי נשים: כוחלת, ופוקסת, ומעבירה סרק על פניה, ואיכא דאמרי: מעברת סרק על פניה של מטה. דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה. יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא, ויתיב וקאמר: לא שנו אלא ילדה, אבל זקנה – לא. אמר ליה: האלהים! אפילו אמך, ואפילו אימא דאימך, ואפילו עומדת על קברה. דאמרי אינשי: בת שיתין כבת שית, לקל טבלא רהטא".
והטעם שהתירו לאשה לעושת כל צרכיה במועד כתב חידושי הריטב"א "עושה אשה תכשיטיה במועד. פי' שזה צורך הגוף הוא וכעין אוכל נפש ולפיכך עושה כדרכה ובלא שינוי ובטירחא רבה, ולא גזרו בה שמא תכנס לרגל מנוולת דקשוט מילתא דצריכא כל יומא ויומא הוא ועוד שאין דרכן להשהות", והנה לטעם הראשון מותר אף בדבר שיכלה לעשות לפני המועד, ולטעם השני לא.
וכתב השו"ע סי' תקמ"ו סעי' ו' "עושה אשה כל תכשיטיה במועד; כוחלת ופוקסת (פי' מחלקת שערה לכאן ולכאן רש"י), ומעברת סרק על פניה".
וכתבה משנ"ב ס"ק י"ב "מחלקת שערה – ויש שפירשו שעושה כמין עבותות והתוספות פירשו שנותנת חוט של בצק על פניה כדי להאדים הבשר".
וכתב הבה"ל "עושה אשה וכו' – בגמרא איתא דכל הני תכשיטין בין בילדה בין בזקנה שרי דאף זקנה רצונה בטבעה להתקשט ועיין בפמ"ג שכתב דאף בשאין לה בעל [מ"ז] אכן לענין סיד משמע בגמרא דלא שייך כ"א בילדה וכן נראה גם מפירוש המשנה להרמב"ם שם", כלומר שהיתר לכחול וכו' הוא לכל הנשים בין יש לה בעל ובין אין לה, ובין צעירה ובין זקינה.
וכתב הכה"ח ס"ק כ"א "עושה אשה כל תכשיטיה וכו'. שזה צורך הגוף הוא וכעין אוכל נפש ולפיכך עושה כדרכה בלא שינוי ובטירחא רבה. הריטב"א, ביאור הלכה. ואף מלאכות דבר תורה בשבת ויום טוב מותר בחול המועד לצורך קישוט האשה. אשל אברהם שם", ומכך שהביא שזה כמו אוכל נפש ולא הביא שאר הטעמים משמע אף בדבר שיכלה לעשות לפני המועד ולא עשתה מותר לה.
וכן כתב בערוך השולחן סעי' ז' "וכל אלו קשה לעשותן קודם המועד שתתקלקל ואפילו בלא זה א"א להחמיר על אשה בתכשיטיה שכל שמחתה הוא בתכשיטיה וזהו עונג יום טוב שלה אבל האיש אסור לו מיני תכשיטין במה שיש בהן מלאכה דגם בלא"ה אין לאיש להרבות בקישוטין ותכשיטין משום לא ילבש גבר שמלת אשה כמ"ש ביו"ד סי' קפ"ב".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות חגים פי"ט סעי' כ' "מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה".
וממילא יהיה מותר לשים בין לק ובין לק ג'ל בחול המועד כיון שיש בזה צורך של יופי לאשה, ואף אם לא עשתה לפני המועד יהיה מותר לה. (אמנם תכשיטים שלה יהיה אסור לה לתקן בחול המועד).
לעשות את הלק
כתב השו"ע סי' תקל"ג סעי' א' "מותר לטחון קמח לצורך המועד, אפילו כיון מלאכתו במועד", וכתב המשנ"ב ס"ק א' "וה"ה דגם שארי מלאכות יכול לעשות בכגון זה דהיינו קוצר ובורר וכו' וכמבואר שם בסעיף הנ"ל", ובמשנ"ב ס"ק ב' "אפילו כיון מלאכתו – ר"ל שהיה יכול לתקן מעיו"ט ומדעתו הניח ד"ז לעשותו בחוה"מ דבכמה מקומות מחמרינן בזה אבל בצרכי אוכל לא החמירו בזה".
וכתב השו"ע בסעי' ה' "כל מלאכות שהם לצורך המועד, כשעושין אותם אומניהם עושין בצנעה; כיצד, הציידים (של חיות ועופות) והטוחנין והבוצרים למכור בשוק, הרי אלו עושים בצנעה לצורך המועד". וכתב המשנ"ב ס"ק כ"א "כל מלאכות שהם לצורך המועד – ר"ל אף שבאמת היא לצורך המועד מ"מ כשעושין וכו' ומיירי במין מלאכה שאינו מוכח להרואה שהיא לצורך המועד כגון הני דמסיים ועיין לקמן סימן תקל"ט ס"י".
שכך כתב שם השו"ע "מוכרי תבלין או ירק וכל דבר שאינו מתקיים, פותחין ומוכרים כדרכם בפרהסיא, שהכל יודעין שהם לצורך המועד". וכתב המשנ"ב ס"ק לג "מוכרי תבלין או ירק וכו' – והאחרונים הסכימו דה"ה מוכרי בשמים דאף שהוא דבר המתקיים כיון שהוא ניכר דהוא לצורך המועד וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפילו בא נכרי לקנות מותר למכור לו", וממילא שמותר לקבל על זה שכר.
ונראה שה"ה שיהיה מותר לה לשים לק על חברתה שכיון שהלק מוכיח שהוא לצורך המועד מותר לה לפתוח את החנות בפהרסיה.
העולה
מותר לשים לק בחול המועד, וגם ל' ג'ל מותר ואפילו יכלה לשים לפני המועד מותר לה לשים במועד.