שאלה
האם מותר לקנות בגדים בחול המועד לצורך החג ?
תשובה
אין לקנות בגדים בחול המועד אלא א"כ הם לצורך המועד
או שהבגדים בבצע מיוחד שלא יהיה אחרי החג.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקל"ט סעי' א' "כל סחורה, אסורה; אפילו כל שהוא, בין לקנות בין למכור"
לענין מכירה לצורך המועד
איתא במשנה מועד קטן י"ג ע"ב "מוכרי פירות, כסות וכלים – מוכרים בצנעה לצורך המועד", והטעם ביאר הרב המגיד לפי שאומנתן כך כל השנה החמירו עליהן בחול המועד לשנות.
ובגמ' "איבעיא להו: הן החמירו על עצמן – דלא הוו עבדי כלל, או דלמא: דהוו עבדי בצנעה? תא שמע: מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד, רבי יוסי אומר: תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר. צדי חיות ועופות ודגים צדין בצנעה לצורך המועד, רבי יוסי אומר: צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר", כלומר שדעת תנא קמא שהחמירו על עצמן לא לעשות בפהרסיא, אבל בצינעא עושים, ולפי פרש"י אם ירצו יכולו לעשות בפהרסיא, ודעת ר"י שבצינעא החמירו על עצמן, אבל בפהרסיא אסור לעשות.
ואיתא עוד בגמ' "רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא. איתיביה רב כהנא: חנות פתוחה לסטיו – פותח ונועל כדרכו, פתוחה לרשות הרבים – פותח אחת ונועל אחת, וערב יום טוב האחרון של חג – מוציא, ומעטר את שוקי העיר בפירות בשביל כבוד יום טוב האחרון. מפני כבוד יום טוב האחרון – אין, שלא מפני כבוד יום טוב – לא! – לא קשיא: הא – בפירי, הא – בתבלין", כלומר שמוכר פירות או כלים צריך לשנות ולפתוח דלת צדדית אבל מוכרי תבלין וכדו' פותח כדרכו.
ופרש"י הטעם "בתבלין – מוכר כדרכו, כגון כרוב וכרשינין – הכל יודעין דלצורך המועד הן, וליכא חשדא, שאין ראוין להתקיים, הלכך – אפילו בפרהסיא מותר", ולפי זה תבלין שהיום מתקיים להרבה זמן יהיה אסור.
וכתב הטור בסי' תקל"ט "מוכרי [פירות] כסות וכלים לצורך המועד מותרין בצנעה, כגון אם חנותו פתוח לרה"ר פותח חציו ומניח חציו נעול ואם הוא פתוח לסטיו פותח כדרכו, ואם הוא מוכר ירק וכל דבר שאינו מתקיים פותח ומוכר כדרכו וערב יו"ט האחרון מוכרין כדרכן ומעטרין השוק בפירות משום כבוד י"ט האחרון".
וכתב הב"י "וכתב הרמב"ם (שם) דהיינו ערב יום טוב האחרון של סוכות וכתב הרב המגיד שכן הוא כדבריו לפי שיום טוב האחרון של חג הוא רגל בפני עצמו ומעטרין את השוק לכבוד הרגל מה שאין כן ביום טוב האחרון של פסח ע"כ ואפשר דלענין למכור בפרהסיא אפילו בערב יום טוב האחרון של פסח נמי מותר ולא הזכיר ערב יום טוב האחרון של חג הסוכות אלא לענין עיטור השוק בפירות דבערב יום טוב האחרון של פסח אין מעטרין".
יוצא שלכבוד יום טוב אחרון מותר למכור רגיל, ומה שצריך לשנות זזה רק לצורך חול המועד.
וכתב עוד השו"ע בסעי' י"א "מוכרי פירות, כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. כיצד, אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי, פותח כדרכו; ואם היתה פתוחה לרשות הרבים, פותח אחת ונועל אחת; ועיו"ט האחרון של חג הסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות, בשביל כבוד יום טוב (ומותר לקנות לצורך יום טוב שני של יום טוב האחרון) (טור והרא"ש)",
קניה לצורך המועד
איתא במשנה שם ע"א "אין לוקחין בתים, עבדים ובהמה אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל",
וכתב הב"י "פירש ה"ר יוסף הוא הדין בשאר דברים צריך לצורך המועד דהא אסור למכור פירות אלא לצורך המועד אלא רבותא קמשמע לן דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד, וצ"ע אי צריך בהני צנעא כמו בההיא דפירות כסות וכלים. והרב המגיד (הכ"ב) כתב אין לוקחין בתים עבדים וכו' פירוש אין זה בלוקח מן השיירא אלא בלוקח כדרכו, ונראה לי פירושא ששאר דברים כיון שצריך להם אף על פי שאינו צריך להם במועד רשאי הוא לקנותן לפי שמקח וממכר אינו אסור דבר תורה אפילו ביום טוב, ולפיכך במועד כל שהוא צריך לו או להשתכר שמוצא בזול לפי דעת רבינו וה"ר אברהם (האשכול ח"ב עמ' 140) מותר הוא לקנותו, אבל בתים ועבדים ובהמה כיון דאוושי ואוושא מילתא לא התירו לקנות אלא לצורך המועד או לצורך המוכר ושדות וכרמים דאוושא מילתא ג"כ איכא למימר דאין לוקחין, ומתניתין לא תנא להו לפי שאין לומר בהן לצורך המועד ולא תנא מה שצריך לעשות בו מלאכה קודם שיהנה ממנו עכ"ל, וכתוב עוד בהגהות אשיר"י אהא דאמרינן דמותר לשכור הפועל שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה שאינה לצורך המועד אפילו יש למוכר ואין לשכיר הצריך להשתכר כדי להוליכו לבית הקונה מה יאכל מותר להם להקנות משום שישתכר השכיר והוא הדין לפירות וכסות שמותר לקנות בצנעא לצורך המועד: כתב הכל בו (סי' ס כג ע"ד) שפירש ריב"א דמותר לקנות מנעלים חדשים במועד אמנם אומרים שאבי העזרי אוסר והר"ף (תשבץ קטן סי' קסה) כתב מיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים", כלומר שנחלקו הראשונים האם האיסור לקנות הוא דווקא בית אבנים וכדו' שהם דברים שניכרים לעין כל, ולכן אסור אל"כ הם לצורך המועד, אבל בגדים פירות אם צריך להם או שהם בזול יותר מותר אע"פ שאינו לצורך המועד, או שגם הם דווקא אם צריך אותם לצורך המועד מותר.
למעשה כתב השו"ע בסעי' י"ב כתב "אין לוקחים בתים ואבנים, עבדים ובהמה (אלא) לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל, או לצורך השכיר שמוליך הדברים הנקנים, שאין לו מה יאכל. הגה: ודוקא הני דאיכא פרסום בקנייתן ואוושי מילתא, אבל שאר כלים נהגו לקנותן בצנעה (המגיד)", כלומר שלדעת הרמ"א אע"פ שאינו צריך להם לצורך המועד אלא שצריך להם עכ"פ, וכן משמע מסתימת השו"ע.
אמנם המג"א ס"ק טז כתב "נהגו לקנותן בצנע'. אפי' בלא שיירא כיון שצריך להם אף על פי שאין צריך להם במועד או להשתכר שמוצא בזול (כ"כ המ"מ) אבל דעת התוס' והרא"ש דשאר דברים שוה לבתים ואין לוקחים אלא לצורך המועד וכ"כ הרמב"ן שאף כלי תשמישו לא שרי אלא שיירא שלא ימצא אח"כ לקנותו כ"כ בזול וצ"ע מאחר שסתם בס"ט שאפי' יין לצורך שתייתו אסור לקנות אם לא שלא ימצא אח"כ וכו' והוא דעת הרא"ש איך כ' רמ"א דברי המ"מ שהיא הפך מזה והרב"י השמיט בכוונה דבריו לכך נ"ל שאין להקל מאחר שיכול למצוא אחר המועד ואפשר שמשום זה כ' רמ"א נהגו לקנותן כלומר שמדינא אין נכון לקנותן", כלומר שמעיקר הדין אין לקנות, רק שנהגו.
וכן כתב המשנ"ב בס"ק מ"ג "אבל שאר כלים וכו' – המ"א וכן שארי אחרונים העלו שאין להקל גם בשאר כלים שלא לצורך המועד אם לא שלא ימצאם בזול לאחר המועד". וכ"כ הכה"ח בס"ק ס"ז.
וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו".
ומה שכתב אם לא ימצאם בזול זה ע"פ מה שכתב השו"ע בסעי' ה' "אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד, כגון ספינות או שיירות שבאו, או שהם מבקשים לצאת, ומכרו בזול או לקחו ביוקר, מותר לקנות ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר; והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן (ואפילו מעיר לעיר מותר ליסע בכה"ג) (ד"ע); אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע, אינו מותר למכור ולקנות ביום השוק שבתוך המועד, שאין זה דבר האבד, שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכר ביום השוק שלאחר המועד. הגה: ותגר שקונה מזה ומוכר לזה וחוזר וקונה ומוכר, מותר, דהוי דבר האבד (כל בו)".
העולה
אין לקנות בגדים בחול המועד אלא א"כ הם לצורך המועד
או שהבגדים בבצע מיוחד שלא יהיה אחרי החג.