שאלה
הסתפקנו האם לזרוע ששמנו בקערה של ליל הסדר צריך היה לשים זרוע ממש של בקר או כנף של עוף?
תשובה
מנהג הספרדים וכן נהג מרן הרב לקחת שוק זכר לקרבן פסח.
ומנהג האשכנזים לקחת כנף זכר לקרבן פסח.
אם אין לו יקח שאר בשר.
מקורות
איתא במשנה פסחים קיד ע"א "הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, אף על פי שאין חרוסת מצוה. רבי אליעזר ברבי צדוק אומר: מצוה. ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח", ובגמ' בע"ב שם איתא "מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא. אמר רב אשי: שמע מינה דרב הונא: לית דחייש להא דרבי יוחנן בן נורי. דתניא, רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא".
כתב הטור סי' תע"ג "וב' תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה מאיזה מין שירצה ונהגו בבשר וביצה ונהגו ליקח זרוע רמז לובזרוע נטויה".
וכתב הב"י "והרמב"ם (פ"ח ה"א) פסק כמאן דאמר שני מיני בשר וכן פסקו הגהות מיימוניות (שם אות ב). וכתבו עוד הגהות מיימוניות (דפו' קושטא שם) שכתב רשב"ם (קיד: ד"ה שני מיני) שפירש רבינו חננאל (בגליון שם) שיש ליקח שני מיני בשר צלי ומבושל צלי כנגד פסח ומבושל כנגד חגיגה ואינו נראה לר"י (שם תוד"ה שני) דהא סתם לן תנא כבן תימא דאמר (ע.) חגיגה נאכלת צלי לכן יש ליקח שני מיני בשר אפילו שניהם צלויים או שניהם מבושלים עכ"ל".
וכתב השו"ע בסי' תע"ג סעי' ד' "מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר וביצה".
וכתב הכה"ח בס"ק ז"ן "הא שכתב ונהגו, לפי שבפסחים קי"ד ע"ב איכא למאן דאמר סילקא וארוזא, ואיכא למאן דאמר דג וביצה שעליו, ואיכא למאן דאמר שני מיני בשר. וכן פסק הרמב"ם פרק ח' כמאן דאמר שני מיני בשר, והביא דבריו בית יוסף יעו"ש. וכן כתב הטור דשני תבשילין מאיזה מין שירצה, אלא שכתב ונהגו בבשר וביצה ונהגו ליקח זרוע רמז לובזרוע נטויה עכ"ל. ונפקא מינה כיון דאינו אלא מנהג בבשר וביצה דלעת הצורך יש להקל על פי דינא דגמרא. וכתב שם הרשב"ם בשם רבינו חננאל דשני מיני בשר צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד חגיגה. מיהו דעת התוספות שם שניהם מבושלים יעו"ש. ועיין לקמן אות ס"ח".
ב
ולענין סוג בשר שנהגו לקחת עבור זכר לקרבן פסח כתב הב"י "כתב הכל בו (סי' נ יב.) דאמרינן בירושלמי שהמנהג לקחת זרוע וביצה כלומר בעא רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא:
וכתב עוד מנהגינו לעשות צלי מזרוע בהמה זכר לזרוע נטויה (שמות ו ו). ואין צולין אותו בשפוד רק על הגחלים והטעם לפי שהוא זכר לפסח ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רמון (פסחים עד.) ואם נחזר אחר שפוד של רמון יהיה טורח גדול והמבושל עושין מביצה זכר לאבלות בית המקדש ויש אומרים מפני שהיא קלה לבשל עכ"ל".
וכתב השו"ע בסי' תע"ג סעי' ד' " ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת. (והוא הדין צלויה, וכן נוהגין בעירנו)".
כתב המג"א בס"ק ז' "זרוע. כ' הר"ן דעצם בלא בשר לא מקרי תבשיל לכן יראה שיהא מעט בשר סרוך עליו (ד"מ)", וכתב הפמ"ג בא"א סימן תעג ס"ק ז "זרוע. עיין מ"א. רמז לזרוע נטויה. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם. ומה שנהגו קצת מפרקת של עוף עם בשר שעליו, איני יודע לו טעם, דמה לי זה או שאר בשר". כלומר שלכתחילה יש להעדיף את הזרוע אך אם אין ניתן לקחת בשר רגיל.
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ז "זרוע – ע"ש זרוע נטויה שהראה הקדוש ברוך הוא במצרים. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם [פמ"ג] כתבו הפוסקים דבעינן שיהיה מעט בשר על הזרוע שהוא זכר לבשר קרבן פסח"/
וכתב בערוך השולחן סעי' ט "והבשר נכון שיהיה מזרוע והיינו מן היד אם אפשר זכר לזרוע נטויה ואנחנו אין רגילין בזה כי קשה להשיגה ונוטלין בשר על עצם", כלומר שלכתחילה עדיף כנף אך אם אין יקח שאר בשר.
וכתב הכה"ח בס"ק ס' "וכתב הר"ן פרק ערבי פסחים דעצם בלא בשר לא מיקרי תבשיל לכן צריך שיהא מעט בשר סרוך עליו. דרכי משה אות ח', מגן אברהם ס"ק ז', חק יוסף אות י"ג, רבינו זלמן אות כ"ב. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם. אשל אברהם אות ז'. ודע דשני פרקים מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד כף הירך נקראים זרוע כמבואר ביורה דעה סימן ס"א סעיף ב' לגבי מתנות כהונה יעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן איזה פרק שירצה משני פרקים הנזכרים יקח כי אין הפרש ושניהם בכלל זרוע. ועוד דע כי המנהג שאין לשבר עצם הזרוע אלא יהיה שלם זכר לפסח ועצם לא תשברו בו".
כוונתו להא שכתב השו"ע ביו"ד סי' ס"א סעי' ב' "הזרוע, דוקא של ימין, והוא מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד כף הירך שקורין אישפאלד"ה, והם שני פרקים", וביאר במשב"ז "מפרק ארכובה. פי' מסוף הפרק ט"ז והם ביד ימין שני פרקים הזרוע כנגדו ברגל נקרא שוק ופרק הב' המחובר לגוף ועד בכלל עם הרוחב צריך ליתן לכהן ומשמע רכובה גופא הנקרא טשי"ך אין לכהן כ"א ב' פרקים בלבד". וא"כ משמע שהזרוע הוא ירך דהיינו השוק
ג
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ב "וכן נוהגין בעירנו – לצלות הביצה. ואסור לאכול הזרוע בלילה דאין אוכלין צלי בלילה אבל הביצה אף שהיא צלויה מותר שאין איסור צלי בביצה ולפ"ז אסור לצלות הזרוע בלילה אלא מבעו"י אם לא שדעתו לאכלו למחר באותו היום וע"כ אם שכח וצלאו בלילה יזהר לאכלו מחר בבקר כ"כ המ"א ושארי אחרונים ואם דעתו שלא לאכול הביצה עד ליל ב' גם הביצה אסור לצלותה בלילה אלא מבעוד יום. כתב בח"א רע עלי המעשה שזורקין הזרוע והוא ביזוי מצוה. ומצוה להניח ביום טוב שני בבקר לתוך הצלי שצולין ליו"ט ואוכלין אותו".
כתב השו"ע בסי' תע"ו סעי' א' "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין גזירה שמא יאמרו: בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ; ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר, הרי זה מותר במקום שנהגו" וכתב בסעי' ב' "אפילו בשר עגל ועוף, כל דבר שטעון שחיטה, אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי". וכתב הכה"ח בס"ק ב' "דייק לומר בלילי לרבות ליל שני שנוהגין בו כמו בליל ראשון. יפה ללב חלק ב' אות א'. ובענין הימים כתב בתשובת בית יהודה סימן נ"א דבמקום שנהגו שלא לאכול הוא בין בלילה ובין ביום דלא בעינן דוקא דומיא דאכילת פסח ממש, וסיים וכן קבלתי ממורי הרב ז"ל שאיסור צלי לדידן בשני ימים ראשונים בין בלילה בין ביום וכן צריך לנהוג ולהנהיג יעו"ש. וכן כתב בדף ק"ח ע"ג סימן ט"ו. והסכים עמו הרב חסדי דוד פירוש התוספתא בפרק ב' דביצה יעו"ש. והביא דבריהם הברכי יוסף אות א' ובספרו מחזיק ברכה אות א' וחיים שאל חלק ב' סימן ל"ח אות פ"ט והערך השלחן אות א' יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל סימן תע"ג אות ס"ג דדעת כמה אחרונים כדברי מגן אברהם וכן הוא דעת מור"ם ז"ל בדרכי משה דביום מותר לאכול כיעו"ש. וכן משמע לשון התנא דנקט לילי פסחים משמע דאף במקום שנהגו שלא לאכול אינו אלא בלילות. וכן כתב השלחן גבוה אות ג' דביום מותר בכל מקום דהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואין לגזור ביום אטו לילה כיון שעיקר איסורו אינו אלא מנהג וכן המנהג עכ"ל. וכן כתב הנהר שלום אות ב' דמוכח מסתמיות כל הפוסקים דביום שרי, וכתב על דברי בית יהודה הנז' דראיותיו אין מכריעות ואפילו אם נהגו נמי לא הוי מנהגא, וסיים כי נמי נימא דאין להקל במקום שנהגו איסור מכל מקום פשוט דאין להנהיג איסור בעיר חדשה וכל שכן במקום שנהגו היתר כיון דעיקר הדבר תלוי במקומות מאי דנהוג נהוג יעו"ש. ומנהג אזמיר יע"א שלא לאכול צלי שני לילות של פסח ויום ראשון לבד וביום שני אוכלין כמו שכתב הרב בתי כנסיות בסימן זה יעו"ש. רוח חיים אות א'".
העולה
מנהג הספרדים וכן נהג מרן הרב לקחת שוק זכר לקרבן פסח.
ומנהג האשכנזים לקחת כנף זכר לקרבן פסח.
אם אין לו יקח שאר בשר.