שאלה
בעל ואישה שנישאו בזיווג שני, וזה כבר שבע שנים שנפרדו זה מזו ללא גט בגלל קטטות שהיו ביניהם ואין ביניהם שום קשר בכלל, גם לא ממוני. אין להם ילדים משותפים.
האיש נפטר. האשה צריכה לשבת שבעה עליו או לא?
תשובה
בני זוג הפרודים כבר שבע שנים, הבעל נפטר האישה צריכה לשבת שבעה ימים כדין, כל עוד לא התגרשו בפועל הרי היא כאשתו לכל דבר.
מקורות
כתב השו"ע (יורה דעה סי' שעד ס"ד) ז"ל, כל הקרובים שהכהן מיטמא להם שהם אביו ואמו ובנו ובתו ואחיו ואחותו מאביו הבתולה ואשתו מתאבלים עליהם. ועוד הוסיפו עליהם אחיו-מאמו ואחותו-מאמו (בין בתולה בין נשואה), ואחותו נשואה מאביו שמתאבלים עליהם אף על פי שאין כהן מיטמא להם וכשם שהוא מתאבל על אשתו כך היא מתאבלת עליו. ודוקא אשתו כשרה ונשואה אבל פסולה או ארוסה לא, עכ"ל.
ונשאלת השאלה אם בני זוג פרודים שאינם חיים יחד, האם נחשבת כאשתו שצריכה לישב עליו שבעה לפי המובא בשו"ע.
נתן עיניו לגרשה – מחלוקת הפוסקים אם נוהגים ירושה ודיני אבלות
וראיתי שנשאל בזה בספר ים של שלמה (גיטין פ"ב סי' ד) ז"ל, ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטטה עם אשתו והיה לו דעת ברורה לגרשה ובתוך אותו הקטטה מתה, והוריתי לו שלא לישב ימי אבילות, ושלא להתאבל עליה, עכ"ל. ועיי"ש שהוכיח דבריו מדברי הרשב"ם (ב"ב קמו, ע"ב) שם (ע"א) הובא בגמ': אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אישתו תותרנית (חולי שאינה יכולה להריח ומום שבסתר הוא, רש"י שם ד"ה שאמרו לו) היא ונכנס אחריה לחורבה לבודקה אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל אמרה ליה (דרך שחוק) מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה נפל עלה חורבה ומתה, ע"כ. וכתב רשב"ם שם וז"ל, ובא הבעל לפני ב"ד והיה רוצה לירש את אשתו ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס עימה לבוא עליה אלא לבודקה ולגרשה ומתה בתוך כך אינו יורשה, אית דגרסי הכי ומוקי לה בארוסה, ולא נהירא לי דאפילו בא עליה בימי אירוסין קודם הכנסתה לחופה לא ירית לה כדתני חנן בר אמי אשתו ארוסה לא אונן כו' מתה אינו יורשה דאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לחופה וכו' ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו ירושה דאמרינן במס' גיטין (דף יח.) משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות, עכ"ל. ולמד היש"ש מדברי הרשב"ם דאם כתב כן אפי' לגבי ירושה שהיא מהתורה שנחשב כאילו גירשה כל שכן לענין דיני אבלות שהיא דרבנן שאין נוהגין כלפיו אם היה בקטטה עימה, ומסקנתו שם שהלך אחר המיקל באבל, ולמד כן לענין אדם שזיכה גט לאישתו לא נתן לה ומת וקיבל היתר מאה רבנים.
והנה להלכה בטור (אבהע"ז סי' צ) בשם הרא"ש כתב שכל זמן שלא נתגרשה ונתן עיניו לגרשה, הדין הוא שיורשה. וכן הובא בדברי הרמ"א בהגה (סי' צ ס"ה) ובפתחי תשובה (שם סק"ח) כתב שדברי הרמ"א אתי לאפוקי מדעת רשב"ם הנ"ל. וציין שם שהחת"ס בגליון כ"י כתב שנראה שאפי' רשב"ם לא אמרה אלא קודם תקנת רבינו גרשום אבל עכשיו שאין בידו לגרשה לא עדיף הוא מאישה שאמרה לבעלה גרשני דלא מיקרי בזה קטטה כמבואר בר"פ האישה שלום. וציין הפת"ש דברי המהרש"ל ביש"ש שהיקל בזה ואף בדין אותו שזיכה גט לאשתו ומת, שהיקל שלא תשב שבעה עליו כנ"ל, וכתב הפת"ש: ואמרתי דבזה כדאי מהרש"ל לסמוך עליו שלא לנהוג אבילות כלל כיון שכבר זיכה לה הגט.
אולם הרבה פוסקים חולקים על פסקו של היש"ש עיין בבית מאיר (סי' צ) שכתב שצריכה לישב שבעה. וכן בשו"ת תעלומות לב (ח"ג סי' יט) בענין הקולא שלא להתאבל על אשתו שנפרדה ממנו בלא גט, שדמיא לענין ירושה, כתב שם שאין להקל, שלא גרעה בזה מדין שומרת יבם שכתב הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' רנב) שאפי' כהן מטמא לשומרת יבם שמתה. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' שעג ס"ד). וכן כתב בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה רביעאה, ח"ג סי' פח).
והנה בהגהות רעק"א על השו"ע (יו"ד סי' שעד ס"ד) ציין למח' היש"ש והבית מאיר ולא הכריע בזה.
וכן הובא בנהר מצרים (הל' אבלות סעי' צב) שאם מתה האישה הבעל חייב להתאבל עליה כיון שגם בדין ירושה הדין שיורשה במורדת כמובא בשו"ע (אבהע"ז סי' עז ס"ב) וכיון שכתבו ג' עמודי הוראה הרי"ף הרא"ש והרמב"ם כהשו"ע שכל אישה שלא נתגרשה בפועל מבעלה ע"י גט כריתות אין דבר שיפקיע ירושתו ממנה זולת גט 'וכל שכן שגם במשפטי הגרוים אין הסיפאראסיון מונע הירושה בכל האופנים בשוה והא אגידא ביה לענין שחייב במזונותיה לעולם'. והסיק הנהר מצרים שם: ובתשובה העליתי בראיות ברורות שהבעל יורשה ומתאבל עליה ודלא כמו שכתבו הרב תעלומות לב והרב נוה שלום (אות טז) אלא דינא יתיב ליורשה ולהתאבל עליה בלי ספק, עכ"ל.
ובהיותי בזה ראיתי מש"כ בספר חיים וחסד (פ"ט, סי"ח) שבעל ואישה שנישאו כדין אלא שנתגלעו מחלוקות ומריבות בניהם ומת אחד מהם מתוך קטטה וסכסוך אף שלא היו חיים ביחד יש לנהוג אבילות זה על זה. ובהע' שם ציין מקורו מדברי הנהר מצרים הנ"ל. אבל כתב בשם ספר פני ברוך (חלק 'אוהל חנה' שבסוף הספר, עמ' תפ) שכתב בשם הגר"ש דביצלקי שאם בי"ד פסקו עליהם להתגרש ואחד מהם מסרב לקיים את הפסק אין להתאבל.
ובחפשי בזה מצאתי שכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (צרור החיים פ"א ס"ג) ז"ל, שאלה, זוג הנמצא בהליכי גירושין, האם חובה על אחד מבני הזוג להתאבל על בן הזוג השני שנפטר. תשובה: כן, כל עוד הם נשואים הרי הם כבעל ואישה לכל דבר, עכ"ל.
מבואר שדעת מרן הגרמ"א זצוק"ל להחמיר כדעת הרבה מהפוסקים לעיל ובהם הנהר מצרים שנקטו להחמיר בדין זה.
העולה לדינא,
בני זוג הפרודים כבר שבע שנים, הבעל נפטר האישה צריכה לשבת שבעה ימים כדין, כל עוד לא התגרשו בפועל הרי היא כאשתו לכל דבר.