שאלה
תענית בכורות
בכור בן 12 שהולך לשמוע סיום מסכת גם אבא שלו צריך לשמוע או מספיק שהבן שומע?
תשובה
א. קטן פחות מגיל בר מצווה אינו מחויב להתענות ואין לנהוג כך אף לא מדין חינוך ונהגו שהאב (אפי' אם הוא בכור בעצמו) מתענה בשביל בנו קטן, וישתדל לשמוע גם את סיום המסכת (ולא יסתפק בסעודה לבד) ולהבין את דברי המסיים בסברה, והבן אינו חייב לבוא לשמוע אם אינו רוצה.
ב. יקפיד לאכול כזית פת או רביעית יין בסעודה של הסיום.
מקורות
כתב הטור (או"ח סי' תע): 'גרסינן במסכת סופרים (פ"א ה"ג) הבכורות מתענין בערב פסח, והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות' ע"כ.
וכן פסק השו"ע (סי' תע ס"א) ז"ל, הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב ובין בכור מאם, עכ"ל.
תענית בכורות לקטן בן י"ב ויום א'
ותחילה יש לדון אם בכלל ישנה חובת תענית על הבן שהאב ישמע בשבילו את הסיום ויפטר מתענית עבורו, וחשבתי שכוונת השואל לדברי הרמ"א (או"ח סי' תע ס"ב) ז"ל, ונוהגין שהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל, עכ"ל. מבואר שאם האב בכור האם מתענה בשביל בנם הבכור ואם אין האב בכור האב מתענה בשביל בנו הבכור, וודאי שאין חובת תענית על הבן ואף אם רצה להתענות אינו מחויב להתענות.
ויש להזכיר שבכה"ח (סקכ"ד) הביא בשם דרשות מהרי"ל שגם אם האב בכור אין האם צריכה להתענות עבורו שתענית האב עולה גם לבן הקטן, ושכ"כ המטה משה סי' תקסא, והבית דוד מ"א סק"ב וכתב שבמקום צער יש להקל וכ"ש במעוברות ומניקות, וכ"כ החק יעקב אות ה' שאין להחמיר בתענית בכורות שהוא רק מנהג זכר לנס וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכו', עכ"ד עיי"ש.
ובעצם חובת הבן להתענות מובא במשנ"ב בהל' תשעה באב (או"ח סי' תקנ סק"ה) שאין חובת להתענות לפני גיל בר מצוה ואפי' תענית שעות וכתב שמ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים ומאכלים פשוטים כדי שיתאבלו עם הציבור, עכ"ד. וכן מובא בדברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכו"ש תעניות פי"ג דבר הלכה אות ו ואורחות הלכה הע' 11) שמה שנפוץ כיום בכמה מקומות שמרגילים את הקטן להתענות קודם הבר מצווה שלושת הצומות קודם אין דעתו נוחה מכך ואמר שאין לזה מקור ותוקף מנהג, והורה לבטל את המנהג אף למי שנהג כן, ודי בתענית שעות בלבד, עכ"ד.
עולה שאין חיוב כלל לקטן להתענות קודם גיל י"ג, ורק האב יתענה בשבילו ויש לדון מצד אחר אם יכול להשתתף רק בסעודה ללא הסיום.
גדר פטור מתענית ע"י סיום מסכת
מקור הפטור עליו סמכו הבכורות כיום להיפטר ע"י סיום מסכת שנחשב סעודת מצוה אינו ברור וכמו שכתב במשנה ברורה (סי' ת"ע סק"י) שתלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולכן אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (חוץ מהמוהל והסנדק שיכולים לאכול אף בלי התרה די"ט שלהם הוא, וצריכים לפרוע אחר פסח) כי המנהג כמוהו כנדר, וכתב המשנה ברורה במסקנתו 'ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת, ואף שהבכורים עצמם לא למדו את המסכת מכל מקום כיון שאצל המסים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו, והמנהג שמתקבצים להמסים קודם שסים ומסים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עימו בסיומו ואחר כך עושין סעודה, עכ"ל.
וכן כתב בכה"ח (סי' ת"ע סק"י) אחר שהביא את דברי הפר"ח שהמיקל לאכול בסעודת מצווה בתענית בכורות אף בלא התרה לא הפסיד, הביא שם את דברי המשנ"ב הנז' והכריע כדבריו שתלוי הדבר במנהג המקומות, והביא שכ"כ הבא"ח (ש"ר צו אות כה) והוסיף שם שהבכור צריך להיות גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום, ורק אז מותר לו לאכול שם, עכ"ד.
ועיין בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' ש וח"ב סי' רי) שהביא בשם הסטפלייער זצ"ל שאף אם אין המשתתפים בסיום המסכת גופא אלא רק אוכלים ושותים סגי לפוטרם מתענית, וחלק על דבריו שבאופן הנז' אינו מועיל להחשב כסעודת מצוה שאין על גופו המצוה שמשתתף רק בסעודה ולא בהסיום גופא, וכתב שכן משמעות דברי המשנ"ב לעיל, עכ"ד. ולענ"ד היה מקום לפרש דברי מרן הסטפלייער זצ"ל שעצם זה שהחפצא דהסעודה קרויה ע"י הסיום שלפניו בזה חשיב סעודת מצוה שנקראה ע"ש המסיים והמשתתפים בסעודה הוי כאוכלים בסעודת מצוה, ודומים הדברים לנזכר בדברי הש"ך יו"ד סי' רמו סקכ"ז שהביא שם, ודו"ק. (ולקמן יובא שהתשובות והנהגות יישב דברי מרן הספטפלייער מטעם אחר)
ופוק חזי מאי עמא דבר שהיום בכל מקום ומקום נוהגים הציבור יראי ה' להשתתף בסעודת סיום ולהיפטר מתענית בכורות על ידי זה, אולם יש להקפיד להקשיב ולהבין דברי המסיים שבלא זה לא עולה לו הסיום כדברי הבא"ח שהובאו לעיל.
וכן כתב מורינו הגר"מ אליהו זצוק"ל (למועדים וימים, פ"ח סכ"ט) ז"ל, כיום נהגו להשתתף בסיום לימוד מסכת, ואפילו סיום משניות עם פירוש, וצריכים הבכורות להשתתף בסיום ולא שיביאו להם מהסעודה לביתם. וישתדלו השומעים להבין הסיום ולכל הפחות להשתתף בשמחה, ע"כ.
ודעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (שו"ת הרב הראשי ח"ב פל"ד שאלה טו) שאם אוכלים בסעודה נפטרים לכל היום כי יש אומרים, שהבכורות מותר להם לסעוד רק באותה סעודה של מצוה ולא אח"כ, ואין נוהגים כן, אלא יכולים לאכול אח"כ, והטעם שכך קבלו עליהם את הצום, שאם ישתתפו בסיום מסכת יפקע הצו וכן מובא בכה"ח (הלכות ט"ב סי' תקנ"א ס"ק קס"א) ובהלכות פסח (סי' ת"ע ס"ק י') ומשנ"ב שם (ס"ק ו') להקל בכל זה. ועיין בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד סי' ל"ה), עכ"ד.
ועוד כתב מרן הגר"מ אליהו (שם) ז"ל, מאחר ודין תענית בכור בערב פסח ביסודו הוא מנהג, ומאחר וכיום הגוף חלוש ואם אדם יצום בערב פסח הוא יכול לבוא לידי נזק בליל פסח כך שלא יוכל לקיים את מצות ד' כוסות, אכילת מצה והגדה של פסח כדבעי, כי יהא עייף או רעב, לפיכך נהגו לילך לסעודה של מצוה, עכ"ל.
שיעור אכילה ושתיה בסעודת מצוה
בהיותי בזה ראיתי מה שכתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ב סי"א) שאף הנוהגים להקל ולהיפטר מחובת תענית ע"י סעודת סיום מסכת, יש להם להזהר לאכול לפחות כזית מזונות או רביעית יין כדי שיהיה לאכילתו שם סעודה, ויחשב שסועד בסעודת מצווה, והביא שכן מצאנו בדיני קידוש במקום סעודה כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רעג ס"ה, ובמג"א שם סק"י וסקי"א) וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' רי). וכ"כ מרן הגר"מ אליהו (שם).
גדר תענית בכורות ופטור האב בסיום הבן
וראה בזה מש"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' קיד) שנשאל לפי המנהג שמובא ברמ"א (סי' ת"ע) שהאב מתענה עבור בנו הבכור, כאשר הבן מסיים מסכת או משתתף בסיום האם שוב אין האב חייב לצום עבורו, שהרי האב עומד במקום הבן ובאופן הנ"ל הבן נפטר מצד סעודת מצוה, או שמא גם באופן זה צריך האב להפטר, ועיי"ש שהביא בשם הגרי"ז מבריסק שהאב פטור מפני שאין חיוב על הבן בזה, אך התשובות והנהגות חלק על זה וכתב שלא נפטר בסיום של בנו וצריך להתענות בעצמו.
והביא בתו"ד שעיקר חיוב תענית בכורות אינו מבואר בש"ס וברמב"ם ולכן קל יותר ובירושלמי מבואר שרבי לא התענה ויסודו ממסכת סופרים, אולם המנהג יסודו בהררי קודש ואין לזלזל בו, אולם כתב שיש מקום להיפטר כשיש טעם תלוש ותולין בו להיפטר וכתב שזה הטעם שהאב נפטר בסיום הבן, והביא שכ"כ הכה"ח שהסיום של האב עבור בנו קל יותר, ובזה כתב על נכון ליישב את דברי הסטפלייער זצ"ל להקל אפי' במקום שמשתתפין בסעודת הסיום לבד ללא הסיום מסכת עצמו, עכ"ד.
ונראה שתענית בכורות הוי צום קל ולכן סמכו חלק מהפוסקים בזה לפטור באופנים הנזכרים כגון באם שבעלה ובנה בכורים, ובמיוחד הקלו הפוסקים בזה במי שיש חשש שהצום יזיק לו כמובא בכה"ח (סי' ת"ע ס"ק ח', י"ד) וכ"כ מרן הגר"מ אליהו (שו"ת הרב הראשי, שם).
העולה
א. קטן פחות מגיל בר מצווה אינו מחויב להתענות ואין לנהוג כך אף לא מדין חינוך ונהגו שהאב (אפי' אם הוא בכור בעצמו) מתענה בשביל בנו קטן, וישתדל לשמוע גם את סיום המסכת (ולא יסתפק בסעודה לבד) ולהבין את דברי המסיים בסברה, והבן אינו חייב לבוא לשמוע אם אינו רוצה.
ב. יקפיד לאכול כזית פת או רביעית יין בסעודה.