שאלה
גוי שמתלמד במצוות לקראת גיור. כחלק מהכנתו לקראת הגיור הוא מברך ברכות, האם ניתן לענות אמן על ברכתו?
תשובה
גוי שהוא בשלבי גיור – יש לשמוע ממנו את כל הברכה ואז יכול לענות אמן לכו"ע.
מקורות
כתב הטור סי' רט"ו "עונין אמן אחר ישראל המברך אף על פי שלא שמע כל הברכה אלא הזכרת השם… ואין עונין אמן אחר כותי (היינו שמרוני) המברך עד שישמע כל הברכה מפיו דשמא כוונתו לעבודת גילולים אבל כששומע כל הברכה מוכיח שאין כוונתו לעבודת גילולים ונכרי עונין אחריו אף על פי שלא שמע כל הברכה והכי איתא בירושלמי נכרי שבירך השם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו לפי שאין דרך הנכרי לכוין השם לעבודת גילולים וזה מיירי כשלא שמע כל הברכה כיון שאין עונין אחר הכותי ויראה דעונין דקאמר לאו חיובא קאמר אלא קמ"ל דאין עונין אמן אחר הכותי אבל הרמב"ם ז"ל כתב השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה אף על פי שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אחריו אמן ואם היה מברך אפיקורס או כותי או עו"ג או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכות אין עונין אחריו אמן".
וכתב הב"י "ומה שכתב וגוי עונין אחריו וכו' והכי איתא בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ח). הרא"ש כתבו שם (סי' ה) וכתב שהטעם לפי שאין דרך הגוים לכוין לעבודה זרה כשמזכיר את השם. ומוכיח רבינו שאף על פי שלא שמע כל הברכה מפי הגוי עונה אמן דהא על מתניתין דאין עונין אמן אחר כותי קאמר בירושלמי דעונין אמן אחר גוי וכיון דהא דאין עונין אמן אחר כותי בשלא שמע כל הברכה היא כדאוקימנא בגמרא אם כן בההוא גוונא גופיה קאמר דעונין אמן אחר הגוי ואם תאמר כיון דאסיקנא בפרק קמא דחולין (ו.) שעשאום לכותים כגוים גמורים לכל דבריהם לא היה לו לרבינו לחלק בין כותי לגוי יש לומר דכיון דבענין זה הגוי חשוב מכותי דזמן ראשון כשעשאום כגוים גמורים לא לדבר זה אמרו דהויא מעליותא לדידהו אי הוו משוו להו כגוים אלא דוקא לשאר מילי דהויא גריעותא להו כי משוי להו כגוים: ותלמידי ה"ר יונה (מ. ד"ה כל זמן) כתבו יש אומרים דדוקא אחר הכותי עונין אמן כששמע כל הברכה אבל אחר הגוי אין עונין אמן כלל דודאי אינו מתכוין אלא לעבודה זרה ועכשיו כיון שכבר גזרו על הכותים ועשאום גוים גמורים אפילו ישמע כל הברכה מפיו אינו עונה אחריו אמן ונראה למורי הרב שאפילו אחר הגוי עונין אמן כיון ששומע כל הברכה מפיו שמאחר שאנו שומעין שמברך על הדבר לשם אף על פי שהוא אינו יודע מהו השם שהוא חושב שהעבודה זרה הוא הבורא אפילו הכי כיון שכוונתו לשם ואנו שומעין כל הברכה מפיו עונין אמן אחריו והכותי בזמן הזה כמו הגוי דינו ועונין אמן אחריו כששומע כל הברכה מפיו:
אבל הרמב"ם כתב בפרק א' (הי"ג) ואם היה המברך גוי או מין או כותי אין עונין אמן אחריהם. ואף על גב שבכותי משמע במתניתין דהא דאין עונין אחריו אמן דוקא בשלא שמע כל הברכה אבל אם שמע כל הברכה עונין אחריו אמן והוא לא חילק בין שמע כל הברכה ללא שמע יש לומר דהא דמפליג בגמרא בין שמע כל הברכה ללא שמע היינו דוקא קודם שגזרו עליהם אבל אחר שגזרו אפילו שמע כל הברכה אין עונין אמן אחריו ומיהו בגוי יש לתמוה למה כתב דאין עונין אחריו אמן היפך ממה שאמרו בירושלמי ומיהו בדברי הרמב"ם שכתב רבינו בסמוך לא נזכר גוי:
ויראה דעונין דקאמר לאו חיובא קאמר אלא קא משמע לן דאין עונין אמן אחר הכותי. פירוש דהא דתנן עונין אמן אחר ישראל המברך לאו למימרא שהשומע ברכה מפי ישראל חייב לענות אחריו אמן שאין חיוב בדבר. והוקשה לרבינו אם כן אמאי איצטריך למיתני עונין אמן אחר ישראל המברך ותירץ דלאו לגופיה איצטריך אלא לאשמועינן דאין עונין אמן אחר הכותי והכי קאמר אף על פי שרשאין לענות אמן אחר ישראל המברך אבל אחר הכותי המברך אין עונין אבל הרמב"ם כתב בפרק א' (הי"ג) השומע אחד מישראל מברך וכו' חייב לענות אחריו אמן וכן נראה ממה שכתב רבינו בסימן קצ"ח (קעד.) בשם בה"ג (פ"ז יא ע"ג) וכן הלכה".
כתב השו"ע סי' רט"ו סעי' ב' "השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה, אף ע"פ שאינו חייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן; אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק, או היה גדול ושינה ממטבע הברכות, אין עונין אחריו אמן. הגה: ועונין אמן אחר עכו"ם, אם שמע כל הברכה מפיו".
כתב המשנ"ב בס"ק י' "אבל אם היה וכו' – מדכייל אפיקורוס וכותי בהדי תינוק וגדול ששינה משמע דחדא דינא אית להו וכי היכי דבתינוק וגדול ששינה אפילו שמע כל הברכה מפיהם לא יענה אמן דהברכה היא לבטלה כן ה"ה באלו ואף על גב דבגמרא אמרינן שאף בכותי עונין אם שמע כל הברכה מפיו היינו קודם שמצאו להן דמות יונה בהר גרזים שהיו עובדין לה אבל אח"כ לא דכונתן להר גרזים ואפיקורוס נמי אין כונתו לשמים אלא לע"ג והגר"א בביאורו פסק דבאלו השנים אם שמע כל הברכה מפיו עונה אחריו אמן", בס"ק י"ב "שמע כל הברכה – שאין דרך העו"ג לכוין לע"ג כשמזכיר השם [ונראה דה"ה במי ששמע מאחד שהמיר דתו לע"ג] ומ"מ דעת הט"ז דאין עליו חיוב לענות בעכו"ם רק רשות".
כתב הכה"ח בס"ק י"ב "ואף על גב דבגמרא אמרינן שבכותי נמי עונין אם שמע כל הברכה היינו קודם הגזרה אבל אחרי זה גזרו עליהן להיות כעובדי גילולים גמורין. בית יוסף, מגן אברהם ס"ק ג'".
וכתב על דברי הרמ"א בגוי בס"ק י"ד וז"ל: "בכסף משנה כתב דדעת הרמב"ם דאף בעכו"ם אין עונין אפילו שמע כל הברכה ודלא כירושלמי, וכן כתב הב"ח. מגן אברהם ס"ק ג'. וכן כתב המטה יהודה מדהשמיט השלחן ערוך דין העכו"ם מוכח דדינו ככותי, ומור"ם ז"ל בהגה ודאי חולק והוה ליה לכתוב ויש אומרים אלא דכן דרכו בכמה מקומות לכתוב כמה דינים בסתם אף על פי שהשלחן ערוך חולק עליו, ודלא כלבוש שהשווה אותם יעו"ש. וכן כתב האשל אברהם שם דלדעת השלחן ערוך כותי ועכו"ם אפילו שמע מהם כל הברכה אין עונים אחריהם אמן יעו"ש. ואף לדעת הסוברים עונים אחר עכו"ם אינו אלא רשות. ט"ז ס"ק ג', משבצות זהב אות ב'", ובס"ק ט"ו "ואם שומע הברכה כתיקון ז"ל מפי ישמעאל אף על פי שאומרה בלשון ערבי עונה אחריו שכוונתו לשי"ת ולא לעבודה זרה כלל. מהריק"ש ז"ל, יד אהרן בהגהות הטור". כלומר שחילק בין ישמעאלי שכוונתו לשם, לבין גוי שסתמא לשם ע"ז.
וכתב נבוא לנידון שלנו שהוא בשלבי גיור א"כ כאשר הוא מברך מסתמא כוונתו לשם שמים, ולא גריעא עכ"פ מישמעאלי והיכא ששמע ממנו כל הברכה שיענה אחירו אמן לכו"ע. [ואע"פ שיש צד להקל אפי' היכא שלא שמע כל הברכה אין לסמוך על זה ובפרט שעתה הוא עדיין מתלמד וא"כ יכול להיות שהוא סתם בירך כדי להרגיל את עצמו, ויכול להיות שעדיין הוא דבוק בעבודת כוכבים שלו לכן אין להקל ולענות אמן שמא הוא לבטלה].
העולה
גוי שהוא בשלבי גיור – יש לשמוע ממנו את כל הברכה ואז יכול לענות אמן לכו"ע.