נתינת יין מתנה למחלל שבת

שאלה

האם מותר לתת יין שאינו מבושל מתנה ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות?

תשובה

אין לתת יין שלא מבושל למחלל שבת בפהרסיא

מקורות

כתב השו"ע ביו"ד סי' קכ"ג סעי' א' "סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה. וה"ה למגעם, ביין שלנו. הגה: משום גזירת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, י"א דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה; וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו. ולכן מותר לגבות בחובו מן העובדי כוכבים סתם יינם, מפני דהוי כמציל מידם. וה"ה בשאר הפסד, כגון אם עבר וקנה או מכר, אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו. ויש מקילין גם בזה, וטוב להחמיר".
וכתב הט"ז ס"ק ב "דעובדי כוכבים בזמן הזה אין רגילין לנסך לעבודת כוכבים והויין לזה כתינוק עובד כוכבי' שעושה יי"נ רק לשתייה זהו דעת היש מקילין שמביא רמ"א בסמוך אלא שקצת אחרונים החמירו שאין היתר הנאה בסתם יינם רק לענין הפסד ובטור כתב וגם אם נגע עובד כוכבים כו' לכאורה קשה לשון וגם דמאי רבותיה ונ"ל דס"ד דכאן אין לו הפסד שיוכל לכוף את העובד כוכבים שישלם לו הזיקו ע"כ לא הקילו למכור אותו לאחרים קמ"ל דמותר".
ש"ך ס"ק ג "דהוי כתינוק (שאינו מזכיר שם אלילים ומשמשים לקמן ר"ס קכ"ד) דאינו אוסר יין במגעו אלא בשתיה טור ופוסקים". ובביאור הגר"א ס"ק ה' "עתוס' סד"ה הנ"ל והמחמיר כו' ועהג"א שם ד"ה ולא שישהנו כו' וכ"כ מהרמ"פ כיון דהרבה גאונים אוסרין דיו להתיר במקום הדחק".
וכתב בשיורי ברכה סי' קכ"ג "מגע ישמעאל ביין שלנו אינו אוסר בהנאה. כן כתב הרב מהריק"ש בהגהותיו. וכן מוכח מדברי הרדב"ז בתשובות החדשות הנדפסות באשכנז (ח"ג) סימן תנ"ג. וכתב שם הרדב"ז דכחו של ישמעאל אוסר היין בשתיה. ע"ש. וכן מצאתי בתשובות הגאונים כ"י סימן של"ט. והרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן מ"ח כתב דאין חולק בזה. וכן נראה מדברי הרשב"א בתשו' ח"ג סימן רמ"ז. ועיין בבית יוסף באורך.
אמנם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדינו וכולא ארעא דישראל, המנהג לאסור איסר מגע ישמעאל בין שלנו – אפילו בהנאה. זה כתבתי לפי הרשום בזכרוני. ועתה אחרי זמן רב ראיתי תשובת גדול אחד מרבני עה"ק ירושלם כ"י, ומדבריו משמע דגם בעה"ק מתירין היין שנגע בו ישמעאל בהנאה. ואני בתוך הגולה".
וכתב הבא"ח פר' בלק סעי' א' "מיהו לא אסרו חז"ל סתם יינם ומגען ביין שלנו גם בהנאה, אלא רק בגוים עע"ז אבל גוים שאין עובדים ע"ז כגון ישמעאלים שאין להם פסילים וע"ז, אין סתם יינם ומגען ביין שלנו אסור בהנאה אלא רק אסור בשתיה בלבד, ולכן אם גוי ישמעאל נגע ביין שלנו אינו אוסרו בהנאה אלא רק בשתיה, מפני שהישמעאלים מודים ביחוד ואין להם פסל ולא מיני ע"ז כלל, וכן מפורש בתשובת הרמב"ם תשובה ק"ס דף ל"ד ע"ג בתשובות ואגרות הנדפס בליפסיא ע"ש, וכן מוכח מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות יע"ש, ועיין פרי תואר יו"ד סי' ד' ס"ק י"א יע"ש, ומ"ש הרב ברכי יוסף ז"ל על דברי פר"ת הנז' כבר חזר בו בספרו מראית העין דף ע"ט ע"א, ושם ציין על תשובת הרמב"ם ז"ל שזכרתי לעיל. ואותם הגוים שדרכם לישא שתי וערב בבגדיהם, ויש להם ג"כ שתי וערב בבית תפילתם שמשתחוים לו, אז סתם יינם ומגען ביין שלנו אסור גם בהנאה, כי אלו אין להם יחוד השם כראוי ויש להם שיתוף, והיחוד שעושים הוא יחוד שיש בו דופי כידוע ועיין בני יעקב שאלה ג' דף קפ"ט".
ובסעי' ט"ו כתב"מומר אוסר היין במגעו, ואם הוא מומר עכו"ם אוסר גם בהנאה כפי האומה שדבק בה, ואם הוא מומר ישמעאלי אוסר בשתיה בלבד, ועבדים ושפחות של ישראל שלא מלו ולא נתגיירו, אוסרין היין במגען" וכן כתב מרן הרב בקיצו"ש הערה א'. "לעומתם מוסלמי או מומר שלא עובד עבודה זרה או מחלל שבת בפהרסיה היין שלהם אסור וכל יין שנגעו בו אסור שתיה ומותר בהנאה".
וכתב מרן הרב בקיצו"ש סי' מ"ז הערה א' "לדעת השו"ע ובא"ח יש הבדל בין נוצרי למוסלמי ובניהם לבין יהודי מחלל שבת בפהרסיה שנוצרים נחשבים גם היום לעובדי עבודה זרה והיין שלהם אסור וכל יין שנגעו בו אסור בשתיה ובהנאה לעמתם מסלמי או מומר שלא לעבודה זרה או מחלל שבת בפהרסיה היין שלהם אסור וכל יין שנגעו בו אסור בשתיה ומותר בהנאה".
ב
והנה מצינו שכתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז "ולעניין יין דנגע בו מומר לשבת, אם מותר בעצמו לשתות, שלכן לא יהיה מותר ליתן לו יין לשתות, כמו דיין שניסך ישראל מומר ממש לע"ז, שאסור המנסך בעצמו ג"כ לשתות. או שכיוון שאיסור סתם יינם בעצם הוא רק בשביל חתנות, נאסרו מעיקר הדין רק בנכרים ממש, והיה צריך להיאסר רק בשתייה כפת נכרים ושמנן. אך מכיוון שאיכא ביין גם עניין איסור הנאה כשנתנסך לע"ז ממש, החמירו שיהיה גם סתם יינם אסור בהנאה, דכיוון דאיכא יין דנכרים שאסור גם בהנאה, השוו כל יינותיהן לאיסור הנאה, עיין בר"ן ע"ז דף כ"ט ע"ב אמתני' (ט' ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה כפרה כתיב בה), ובטור יו"ד ריש סימן קכ"ג ובב"י. ולכן גם גבי מומר אף דגזירה דחתנות הא לא שייך, דלא נאסר אף בחתנות ממש עם בת ישראל מומר, אך שמ"מ כיוון שנאסר עכ"פ בהנאה גם סתם יינם, שהוא בשביל יין שנתנסך ממש לע"ז, אסרו גם יין של ישראל מומר לע"ז משום ששייך אצלו יין שנתנסך ממש לע"ז, כמו אצל נכרי. כמפורש בחולין דף ד' ע"ב, גבי אחאב שהיה מותר ליהושפט לשתות אצלו משום דעדיין לא נאסר סתם יינם, משמע דאחר שנאסר סתם יינם אסור גם סתם יינם דישראל מומר לע"ז. דהוא מאחר שאסרו סתם יינם בהנאה דהוא בשביל יין שנתנסך לע"ז, הוא הכרח לאסור גם סתם יינם דישראל מומר לע"ז. מ"מ יין דישראל מומר לשבת, שאף שמחלל שבת הוא כעובד ע"ז, עכ"פ הא ידוע וברור לנו שאינו עובד ע"ז ולא שייך שום חשש דינסך יין לע"ז, לא שייך כלל איסור זה בעצם.
ובעצם לא מצינו בפוסקים שמומר לשבת עושה יין נסך. אך בב"י סימן קי"ט (ד"ה כתב הרשב"א בתשובה) הביא מתשובת הרשב"א (היא בחלק ז' סימן קע"ט) בשם הר' יונה, דמומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רז"ל הוא מין ויינו יין נסך, והובא בנקה"כ ריש סימן קכ"ד על הט"ז סק"ב. אבל אף שהביא זה הב"י לא הזכיר בש"ע, והנקה"כ לא הזכיר זה בש"ך, שא"כ משמע שלא מבורר להו לאסור ממש. אבל עכ"פ לדינא נהגו שלא לשתות יין שנגע בהו ישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא. וכו'
ולכן כיוון שאין איסור זה מבורר, ויותר נוטה שלא נאסר מדינא אלא ממנהגא, הרי לא נהגו להחמיר גם שלא ליתן יין להמחללי שבת עצמן. ואף אם נימא שמה שלא נהגו כן הוא רק משום שלא יכלו לנהוג להחמיר משום איבה, מ"מ הא לא נהגו, ואין לאסור. ואף אם יסתפקו אולי יש שנהגו כן, הוא ספק באיסור דרבנן שהוא לקולא. וגם שאינו באיסור ממש, דהא אינו איסור מבורר. לכן אין טעם להחמיר בזה". אמנם זה קשה למבאור שהביאו הרבה פוסקים וע"כ יש אומרים לאו מר בר רבינא חתום עליה.
והנה הגר"נ קרליץ (בס' חוט שני סי' תקי"ב א') כתב דמותר למחלל שבת לקדש ולשתות מיין עצמו, כי לא שייך לקנוס את האדם להתרחק ממגעו של עצמו, אמנם אין להביא ראיה לעניין לתת לו מתנה כי מי אמר למי ישקה. וזה דבר מחודש ואפשר דלא פלוג.
העולה
אין לתת יין שלא מבושל למחלל שבת בפהרסיא