שאלה
אדם שעמד עמידה עם הציבור על דעת להתפלל מנחה. התפלל לחש והמתין לחזרה והתברר שהציבור התפללו ערבית… (החזן התחיל "יהי שם" והתפללו בפלג המנחה) האם עלה לו?
תשובה
כעיקרון – אם יש עוד מניין לערבית יתפלל עם מניים זה בזמן עמידה של ערבית מנחה, ויתפלל ערבית אח"כ.
ואם אין עוד מנין לאשכנזים יתפלל בזמן ק"ש וברכותיה מנחה- ובזמן עמידה ערבית וישלים ברכותיה אח"כ, – ולספרדים יתפלל עכשיו מנחה, וערבית יתפלל עם ברכותיה כסדר ואם לא יספיק יתפלל מנחה בזמן עמידה של ערבית, וערבית אח"כ בנחת ביחיד.
וא"כ בנידון שלנו עלה לו כתפילה בציבור.
מקורות
כתב השו"ע סי' צ' סעי' ט' "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, סמ"ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת".
וכתב המג"א בס"ק י"ז "משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין ואיתא שם בתוס' דאם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים אין תפלתו נדחית אבל אינה נשמעת אלא עם הצבור בבה"כ מיהו אפשר דדוקא בשעת חרון קאמרי עמ"ש ס"ס תקצ"א".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל' "משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין ואם מתפלל עמהם בבהכנ"ס מיקרי תפלת הצבור". כלומר שאע"פ שאם זה לא אותה תפילה לא חשיבא עם הציבור מכל מקו אם זה באותו בית הכנסת נחשב.
ב
ובסי' רל"ו בדיני ערבית כתב המג"א בס"ק ג' "ואם בא לבית הכנסת בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנח' יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית ולהתפלל אחר כך ערבית בליל' דזה לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף וכ"ש במנחה ומעריב דסתרי אהדדי ועסי' רס"ג סט"ו ועוד דתפלה עם הצבור חשיבה טפי מבשעה שהצבור מתפללין ועססי' ק"ט". כלומר שמנחה וערבית שונים א. כיון דהוי תרתי דסתרי מבחינת שאם עתה לילה כמו המניין אז איך מתפלל מנחה, וכן עדיף תפיל עם ציבור מאשר בזמן שהציבור מתפלל.
וכ"כ הט"ז בס"ק ד' "מצא צבור שקראו כו'. הטעם דטפי עדיף להתפלל עם הצבור ממה שיסמוך גאולה לתפילה של ערבית ואם בא לבה"כ אחר ברכו ויוכל להתפלל מנחה ויסיים כשיתחילו הקהל ערבית יש לעיין מה יעשה דאין ללמוד מדין זה דגם בזה יסיים מנחה ואח"כ יתפלל שנית תכף עם הקהל ואח"כ יקרא ק"ש דשאני כאן דאין לפניו אלא תפלה א' בזה אמרינן מוטב יתפלל אותה עם הקהל ואח"כ ק"ש משא"כ בזה דהא יש ב' תפלות לפניו וע"כ יתפלל פעם ראשונה ביחידות א"כ נימא דימתין עד שיגיעו הקהל לתפלת ערבית ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש ויתפלל ערבית וירויח בזה סמיכת גאולה לתפלה ונ"ל דגם בזה לא משגחי' בסמיכת גאולה לתפילה אלא יתפלל ב' התפלות זה אח"ז דהיינו השני' עם הקהל דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל והלא לא יהיה לו שותפות שהם תופסים אותו זמן לילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה ואפי' במה שמתפללי' הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא עכשיו מחזקי' ליום ותיכף מחזקי' ללילה אלא דבתפלה הקילו כמ"ש הרא"ש ריש ברכות והיינו שלא בפעם א' אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם ובאמת אין להם שותפות והוה כאלו מתפללי' אנו תפל' אחרת לגמרי ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש ת"ה סימן ד' למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש לא יתפלל שם מנחה ויתפלל ערבית שתים אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה אלא שיצא ה"נ כן הוא כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם ובאמת אין כאן שותפות ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע"פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו' ה"נ בזה אין כאן שותפות דהזמנים חלוקים ואם נפשך לומר דאע"פ שאין התפלות שוות מ"מ יש תועלת כיון שעכ"פ גם הציבור מתפללים אף אנו נאמר יש תועלת שיאמר תכף תפלת המנחה בעוד שהקהל מתעסקין בברכת ק"ש שאז היא עכ"פ עת רצון לפניו יתברך והתפל' של זה היחיד מתקבלת טפי בשעה ההיא וכן יש בהגמ"נ וז"ל אם בא לבה"כ אחר ברכו והתחיל מנחה והקהל מתחילים תפלת ערבית מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הציבור כו' עכ"ל ואין לדקדק מלשון והתחיל מנחה דמיירי דוקא בדיעבד דא"כ היה לו לכתוב לכתחלה לא יתחיל מנחה עד שיתפללו הצבור מעריב אלא ודאי דלא נחית לזה אלא כונתו דאם אירע הדבר שבשעת תפלת מעריב של הצבור סיים זה תפלת מנחה שלו יתפלל שנית י"ח דערבית עמהם כנלע"ד ברור".
אולם האליה רבה בס"ק ז' כתב "ונ"ל שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור ימתין במנחה, וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל, ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב, דעכ"פ יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור, ועוד דיש לחלק דווקא בשעה שהצבור מתפללין לא הוי כתפלה אחרת, אבל כשמתפללין ממש עמהם הוי כמתפלל עם הצבור, ודמי קצת לקדושה בסוף סימן ק"ט, ועוד דבלאו הכי יש לו להמתין משום קדיש כדלעיל סימן ס"ו".
וכן כתב הברכ"י בסי' ס"ט סעי' ב' כתב "נשאל הרב החסיד כמהר"ר יעקב מולכו זלה"ה מרבנן קדישי אשר בדורות שלפנינו בעיר עז לנו עה"ק ירושלים תו' בתשובותיו כ"י סי' ט"ל, עשרה שהיו מתפללין מנחה בבית אחד ובאו קצת שלא התפללו מוסף ורוצין להתפלל בפינה אחרת, אם מצטרפין אלו עם אלו שהיו מתפללין מנחה שם. והשיב הרב ז"ל דנדון זה משכחת לה היכא דהני בתראי כבר התפללו מנחה ועתה בעו לצלויי תפלת מוסף, דהא קי"ל אם הגיע זמן מנחה דמתפלל מנחה ואחר כך מוסף, כמ"ש מר"ן הב"י סי' רפ"ו ותר"ך. או אפשר בדיעבד דיצא כמ"ש סי' רפ"ו. וגם נפקא מינה לתפלת שחרית ומוסף אם נאמר דמאחר שאין קדושתן שוה אין מצטרפין. והעלה הרב ז"ל דמצטרפין, ממ"ש מור"ם בהגהה לקמן סי' ק"ט (סעיף ג) דיכול לומר המתפלל מוסף קדושה עם מי שמתפלל י"ח. ואף למאן דפליג התם הכא מודה, דהתם היינו טעמא משום הפסק, אבל הכא מה יש בזה שאין קדושתן שוה להצטרף לעשרה. ואף דמיירי הכא דאותם העומדים בתפילת מנחה הם באמצע ואינם יכולים לענות עם של מוסף, אפילו הכי מצטרפי, דלא גרע ממ"ש במסכת סופרים (פ"י ה"ז) והביאה הטור בדין זה, דבמקום שיש תשעה או עשרה ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד שלא שמע וכו', ומינה הכא אף שאין קדושתן שוה מצטרפי, דלא גרע מהיכא שאינם מתפללים כלל דכבר יצאו ידי חובה דמצטרפי", והקשה על ראיה זו בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כ "בדבר אם מצטרפין למנין מי שמתפלל תפלה אחרת כגון שהצבור מתפללין שחרית ואחד מהן מתפלל מוסף, הנה מה שהביא כתר"ה מספר תולדות חיים שכתב באחד שעומד בשירה חדשה ושמע שהש"צ מתחיל תפלת מוסף שנשאל אם ימתין עד שיאמר הש"צ קדושה דמוסף ויאמר קדוש וברוך או יאמר עם הש"צ מלה במלה והשיב דתליא זה בפלוגתת המחבר והרמ"א /או"ח/ בסימן ק"ט סעי' ב', לא מובן לי כי שם איירי שגם הש"צ מתפלל שחרית ולא זה היה הנידון שנשאל דאולי כשהש"צ אומר מוסף שאני אם הוא משום שלא יתחשב תפלה בצבור כשיאמר מלה במלה כשהוא מתכוין לשחרית והש"צ למוסף, וממילא טוב יותר שישתוק אף להמחבר בשביל אמן דברכת אתה קדוש שלכתחלה מודה גם המחבר כדכתב המג"א בסימן ק"ט סק"ח דרק משום מעלת תפלת בצבור עדיף להמחבר מעניית האמן, או שמתחשב זה תפלה בצבור וממילא להמחבר טוב יותר שיתפלל עם הש"צ מלה במלה. או שהנידון הוא משום דאין נוסחאות הקדושות דשל שחרית ושל מוסף שוין וכל הספק הוא רק להמחבר דלהרמ"א ודאי שלא עדיף מאם הם בתפלה אחת ונמצא שלא השיב כלום על הספק".
וכן כתב המשנ"ב בס"ק י"א "עוד כתבו במקומות שמקדימין להתפלל ערבית מבע"י ובא לבהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אכן אם יהיה לו לתפלת ערבית מנין בלילה ימתין בתפלת מנחה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין ערבית ותפלת ערבית יתפלל אח"כ כדינה עם צבור בלילה [פמ"ג]". כלומר שעלה לו.
וכתב עוד הכה"ח שם ס"ק כ"ב "עמהם ואחר כך יקרא קריאת שמע וכו'. כן הוכיח בבית יוסף מדברי הפוסקים, וכתב הטעם משום דמוטב שיתפלל עם הצבור ולא יסמוך גאולה לתפלה משיסמוך ויתפלל ביחיד כיון דתפלת ערבית רשות יעו"ש. אמנם לפי דברי המקובלים צ"ל דוקא קריאת שמע קודם תפלה משום דהתחלת המשכת המוחין הם בקריאת שמע והגמר בתפלת שמונה עשרה כדמוכח בשער הכוונות דף נ"ב ע"ג ובדרושי קריאת שמע יעו"ש. והגם דאין אנו מכוונים בספירות מכל מקום צריך להתפלל על סדר הכוונה והשי"ת ברחמיו הוא יסדר, ועל זה אנו אומרים קודם כל תפלה ולימוד ויהי נועם וכו' שמבקשים מהשי"ת שהוא יסדר הלימוד והתפלה כפי בחינתם במקום עליון. ועל כן נראה לפי דברי המקובלים דיותר טוב להתפלל ביחיד מלהתפלל קודם קריאת שמע", וכן כתב מרן הרב ימות החול פרק כ"ו סעי' כ"ח.
וכתב בכה"ח ס"ק כ"ג "וכן על פי שהם מתפללים מבעוד יום מכל מקום תפלת הצבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלת ערבית, ואם בא לבית הכנסת בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין קריאת שמע וברכותיה ואחר כך יתפלל ערבית עם הצבור ואחר כך יקרא קריאת שמע וברכותיה בלילה, אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אחר כך ערבית בלילה דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין. מגן אברהם ס"ק ג'. וכן כתב הט"ז ס"ק ד'. ומיהו האליה רבה אות ז' כתב שאם אפשר לו להתפלל מעריב בלילה עם הצבור ימתין במנחה, וכן כשאין שהות שיוכל להתחיל אחר מנחה תפלת מעריב עם הקהל ימתין במנחה עד שיתחילו הקהל תפלת מעריב דעל כל פנים יש מעלה בזה שמתפלל כשמתפללין הצבור, ועוד דיש לחלק דוקא בשעה שהצבור מתפללין הוי כתפלה אחרת אבל כשמתפלל ממש עמהם הוי כמתפלל עם הצבור יעו"ש. אמנם כבר כתבנו באות הקודם דלדעת המקובלים יותר טוב להתפלל אפילו ביחיד מלהתפלל קודם קריאת שמע יעו"ש".
העולה
כעיקרון – אם יש עוד מניין לערבית יתפלל עם מניים זה בזמן עמידה של ערבית מנחה, ויתפלל ערבית אח"כ.
ואם אין עוד מנין לאשכנזים יתפלל בזמן ק"ש וברכותיה מנחה- ובזמן עמידה ערבית וישלים ברכותיה אח"כ, – ולספרדים יתפלל עכשיו מנחה, וערבית יתפלל עם ברכותיה כסדר ואם לא יספיק יתפלל מנחה בזמן עמידה של ערבית, וערבית אח"כ בנחת ביחיד.
וא"כ בנידון שלנו עלה לו כתפילה בציבור.