שאלה
שלום הרבנים תנור שבשלו בו בשר בדגים ביחד בלי מכסה מה דין ?
תשובה
אם לאחד מהם יש רוטב
בתנור גדול יותר מטר על מטר ולא נשפך נוזל בדיעבד מותר.
תנור קטן פחות ממטר על מטר – אם היה מכוסה אחד מהם מותר ואם לאו נאסרו הדגים והבשר תלוי אם היה כנגדו שישים.
אם אין רוטב מותר גם בתנור קטן – ואם ירצה אדם להחמיר על עצמו רשאי.
מקורות
איתא בגמ' פסחים דף עו ע"ב "תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם צלי בתנור – אסור לאכלה בכותחא. ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא – אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא. מר בר רב אשי אמר: אפילו במילחא נמי אסורה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' צ"ז סעי' ג' "פת שאפאו עם הצלי, ודגים שצלאן בתנור אחד עם הבשר, אסור לאכלם בחלב. והני מילי בתנור קטן, אבל בתנור גדול המחזיק שנים עשר עשרונים ופיו פתוח, מותר. ואם הצלי מכוסה, וכן פשטיד"א שמכוסה הנקב שבו, מותר אפילו בתנור צר". וראה בנושאי כלים דסמך הרמ"א על להלן סי' קט"ז.
שכתב השו"ע סי' קט"ז סעי' ב' וז"ל "צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת".
וכתב הפת"ש בס"ק ב' "בשר ודג עיין (בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ד) שנשאל על שומן אווז שנתערב תוך תבשיל של דגים אם יש חשש סכנה בדבר או לא דאולי אין סכנה רק בבשר בהמה משא"כ עופות שנבראו מהרקק וברגליהם יש להם קשקשת כדגים והשיב דאין חילוק והכי מוכח מדברי הפוסקים דלעיל סי' ט' הובא בבה"ט שם סק"ד ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' פ"ז סק"ט".
ב
כתב הדרכי משה ס"ק ג' "במרדכי בהגהות (דף תשמ"ב ע"ג) (חולין סי' תשנ) משמע דאין סכנה בבשר ודגים רק לבשל ביחד ולאכלן אבל לאכול זה אחר זה בלא קינוח לא. באיסור והיתר הארוך כלל ל"ט (דין כה וכח) כתב דלכתחלה אסור לצלות בשר עם דגים יחד משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי דלא הוי סכנה רק דרך בישול ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורין אף בדיעבד כדאיתא בפרק כיצד צולין (פסחים עו ב)".
ופסק הרמ"א שם "וכן אין לצלות בשר עם דג, משום ריחא. מיהו בדיעבד אינו אוסר (ארוך כלל ל"ט דין כ"ה)".
וכתב הש"ך בס"ק א' "וכן כו'. ז"ל ד"מ באו"ה כלל ל"ט כתב דלכתחלה אסור לצלות בשר עם דגים משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי דלא הוי סכנה רק דרך בישול ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורים ואף דיעבד כדאיתא פכ"צ עכ"ל ומהרש"ל באו"ש סימן ל"ה ובספרו פג"ה סי' ט"ו כתב דמותר לצלות דגים עם בשר בתנור אחד אפילו לכתחלה ואין בו משום ריחא מילתא לענין סכנה דדוקא כשצולין אותן מחוברים זה אצל זה אסור וע"ש ובספר באר שבע דף ק"א האריך בזה וחלק עליו ופסק דאפילו בדיעבד אסורים משום ריחא מילתא אפי' נצלו נפרדים זה מזה בתנור אחד כתב דאפילו במקום דנוהגים להתיר לענין איסור בדיעבד ריחא מילתא ולאסור לכתחלה כדלעיל בסימן ק"ח לענין סכנתא אסור אפי' דיעבד וע"ש", לכאורה מצדד להחמיר בריחא מילתא, וכ"ש היכא שזב שומן. וכתב בשפתי דעת שכל עוד שלא זב תחת הדגים אינו אסור מדין פליטת התנור.
וכתב הט"ז בס"ק ב' "מיהו בדיעבד אינו אסור. היינו בריחא לחוד אבל אם נתבשלו יחד אסורין אף דיעבד וכתב או"ה כלל כ"ג וז"ל וכ' המרדכי וא"ז פרק א"מ דבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס' ויותר חמור דאפילו ביבש במינו צריך ששים עכ"ל וכ"ש חתיכת בשר שנפלה ליורה שיש בו דגים או איפכא שיש שם סכנה שצריך ס' נגדו אבל משום טעם בליעת כלי ליכא למיחש כו' עכ"ל והקשה בד"מ דהא איתא בטור דחיישינן לגילוי אפילו במ' סאה מים וא"א שלא יהא ס' אפילו שתה נחש ממנו עכ"ל וכן כתוב במהרי"ל שלפוחית מדג שנפלה לקדירת בשר ונתבשל שם ואסר מהר"י סג"ל הכל משום סכנה עכ"ל משמע דלא מהני ס' דחמירא סכנתא מאיסורא וכתב רש"ל פרק ג"ה סי' ט"ו דאפילו לכתחלה אין להחמיר בתנור גדול לענין זה אף על פי דלענין איסור בשר בחלב מחמרינן לכתחלה וע"כ נ"ל פשוט דאותן הלחמים שאופין בתנור אחד עם בשר אין סכנה כלל לאכלם עם דגים אף על פי שהתנור היה סתום", כלומר שלא סומכים על ביטול בשישים. וכתב הש"ך בנקודות הכסף שמועיל בזה ביטול בשישים
וכן כתב הפר"ח "מסתברא לי שחתיכת בשר שנפלה ליורה של דגים או איפכא כל שיש ששים לבטל פליטתו או גופו אם נמחה הרי אין כאן טעם לאסור משום סכנה, וריחא נמי בכהאי גוונא משמע ודאי דשרי. והנה ראיתי לבעל ספר ט"ז ס"ק שני שהביא בשם האיסור והיתר הארוך כלל כ"ג [דין ז] שכתב בשם המרדכי ואור זרוע בפרק אין מעמידין כדברי, אלא שכתב שהקשה בדרכי משה [אות ו] דהא איתא בטור [עמוד לז] דחיישינן לגילוי אפילו במאה סאה מים ואי אפשר שלא יהא ששים אפילו שתה נחש ממנו, וכן כתוב במהרי"ל [הלכות איסור והיתר עב, א] שלפוחית מדג נפלה לקדרה בשר ונתבשל שם ואסר מהר"י סג"ל הכל משום סכנה עכ"ל, משמע דלא מהני ששים דחמירא סכנתא מאיסורא עכ"ל. והדבר פשוט שאין ענין גילוי לכאן שאין הארס מתבטל בששים ואפילו במאה אלא עד שתאבד המרה משום דזיהרא מיקלא קלי, אבל בכאן לענין הדג כל שיש ששים מתבטל טעם הדג וכאילו מאן דליתיה דמי. ואין להקשות דהא לענין חמץ בפסח אף על גב דהוי איסורו במשהו מכל מקום איכא מאן דשרי [מרדכי פסחים רמז תקע] ביה דין ריחא כשאר האיסורים דלאו מילתא היא, אם כן כל שכן הכא דאסרינן ריחא שיש לאסור במשהו, לאו מילתא היא דיש לחלק שפיר בזה מאיסור לסכנתא, דבענין איסור מצינן למימר שלא אסרו אלא משהו ממשות של איסור, אף שאין שם טעם כלל מכל מקום איסורא איכא, אבל הריחא אף שנרגש באוכל מכל מקום אין שם גופו וממשו של איסור וריחא לאו מילתא היא בענין איסורין, אבל לענין דג שנצלה עם בשר הוי איפכא, שהריח מתפטם ומתפשט וקשה לדבר אחר ובענייני הרפואות הריח מזיק ביותר, אבל אי איכא גופו של דג ויש ששים לבטלו אין כאן ריחא של פיטום ולא טעמא ויש להתירו בפשיטות".
וכתב הפת"ש בס"ק ג' "בדיעבד עבה"ט לענין דבר שהוא סכנה אי בטיל בס' ועיין (בתשובת חוות יאיר סי' ס"ד) שפסק להקל דבטל וכן כתב (בתשובת שבות יעקב ח"ב סוס"י ק"ד) ושאין להחמיר כלל ע"ש וכ"כ בתשובת חוט השני סי' ס"ז דדוקא ארס נחש אינו בטל כמ"ש הטור דחוששין לגילוי אפילו במ' סאה מים אבל דבר שאינו ארס אף על פי דהוא סכנה בטל בס' ע"ש. ומה שהביא הט"ז ראיה ממהרי"ל דפ"א נפלה שלחופית מדג לקדרת בשר ואסר מהרי"ל את הכל משום סכנה ע"ש כבר השיגו עליו בעל ש"ך בנה"כ ובתשובת חוט השני שם די"ל דלא היה ששים לכך אסר את הכל ע"ש. ולפע"ד נראה דמ"מ הוכיח הט"ז שפיר דאי תימא דבאיכא ששים שרי ולהכי אסר מהרי"ל משום דלא היה ס' יקשה למה לא צוה שיוסיפו עד ס' כדי שתתבטל הטעם של דג דאף דבאיסורים אסור להוסיף משום מבטל איסור לכתחלה כדאיתא בסי' צ"ט סעיף ו' מ"מ הכא בודאי לא שייך מבטל איסור שהרי אין זה איסור רק כ"ז שמרגישין הטעם של דג בקדרת בשר יש בו סכנה וכשיוסיפו ולא יהא עוד טעם דג מורגש בקדרת בשר לא יהיה עוד סכנה (ועיין פ"ח דתרומות משנה ד' וה' ודו"ק ויש ליישב) [ועיין במג"א סי' תנ"ה ס"ק ט"ו ובתשובת בנין עולם חא"ח סי' כ"ז] גם אפשר לסוחטו לא שייך אלא אם נבלע בחתיכה ולא בדבר לח. א"ו דאף באיכא ששים אסור ומ"מ לדינא העיקר כהתשובות הנ"ל דבטל [גם (בתשובת ח"ס סי' ק"א) כתב שכן עיקר ושם נשאל אודות מרק של דגים שהוריקו אותו לתוך כלי שומן ולאחר שנצטנן הסירו השומן שנקרש מה דין המרק והדגים והשיב הנה באיסורים כה"ג בעינן לשער בס' כנגד כולו ולא מהני מה שהסירו האיסור שנקרש עש"ך סימן צ"ח ס"ק ט"ז וא"כ לכאורה מכש"כ הכא בסכנתא דלענין ספיקא חמירא סכנתא מאיסורא לכ"ע.
איברא מאחר דחזינן להרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הא דביניתא דאטוי בהדי בישרא מסתמא לפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעים בענין זה ונהי שלא נסמוך ע"ז לעשות מעשה לאכלם זע"ז דאפשר דה"ל כמו דבר הנאסר במנין מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא. ואפשר שגם בזמנם לא היה הסכנה אלא במין ביניתא ולא במינים המצויים בינינו כלל וליכא אלא איסור קל דרבנן דנהי דדבר שבמנין דאורייתא היא היינו הנאסר משום סייג וגדר איסור אבל בכה"ג קילא טובא. ואפילו באיסור דאורייתא ס"ל להראב"ד דסגי לשער באומד יפה כו' ועוד דאפשר דע"י עירוי דאינו אלא מבליע ומפליט לא גזרו בזה אפילו בזמניהם והרי אנו נוהגים להקל לאכול בשר בכלי דגים ב"י אפילו באותה הסעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קים לן דליכא סכנתא בבלבול טעמי בעלמא. ומ"מ על השומן שנקרש יש לעיין בו קצת אולי אם ישבר חתיכת שומן קרוש ההוא ימצא קצת ממי המרק ביני אטפי ואז יש לאסור בודאי אבל אם א"א לעמוד עליו נראה דאין להחמיר כ"כ עכ"ד ע"ש]. ועיין בספר תפארת למשה שכתב בשם זקינו הגאון מהר"ר יעקב ז"ל דבנפל דג לקדרה עם בשר או איפכא היה אוסר הכלי בלא הגעלה דאף דמבשלים דגים בכלי בשר או איפכא היינו שאין כח בנ"ט היוצא מקדרה לעשות ארס אבל כשנתבשל בקדרה בשר ודגים ביחד הרי נתבשל ארס בתוכו ונבלע ארס בהקדרה ואסור ע"ש". העלה להקל כשיש שישים וכן בקדירה בן יומו יכול להשים דגים אחר בשר, ואם נפל לכלי חם דג אין לאכול הבשר אבל לסיר מספיק שטיפה שאין בכח הארס שיפלט משום סכנה, וכ"כ הכה"ח בס"ק י"ב י"ג.
ג
וכתב הט"ז שם "וכתב רש"ל פרק ג"ה סי' ט"ו דאפילו לכתחלה אין להחמיר בתנור גדול לענין זה אף על פי דלענין איסור בשר בחלב מחמרינן לכתחלה וע"כ נ"ל פשוט דאותן הלחמים שאופין בתנור אחד עם בשר אין סכנה כלל לאכלם עם דגים אף על פי שהתנור היה סתום", כלומר שלא סומכים על ביטול בשישים מכל מקום בתנור גדול של י"ב עשרונים מותר.
וכתב הפרי חדש יורה דעה סימן קטז ס"ק ד "וכן נ"ל עיקר להחמיר בזה, דגרסינן בכיצד צולין [שם] ההוא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא, מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסירא משום דקשיא לריחא ולדבר אחר. ומתבאר מדברי הרי"ף בפרק גיד הנשה [חולין ריש לב, ב] ומדברי הרשב"א בתורת הבית דף ק"ה [בית ד שער א טו, ב] ומדברי שאר הפוסקים דהך עובדא לא מיירי שנצלו ביחד אלא שנצלו נפרדים זה מזה דאין כאן אלא משום ריחא, ואף על פי כן מסיק מר בר רב אשי דאפילו במילחא אסירא והדבר ברור דהלכה כמר בר רב אשי, ואם כן אף למאי דקיימא לן [סימן קח סעיף א] כפסק הרי"ף [שם] להתיר בדיעבד ריחא, אינו אלא לענין איסור, אבל לענין סכנה כיון דחמירא סכנתא מאיסורא אף בדיעבד אסיר לכולי עלמא כמבואר בדברי מר בר אשי, אבל בתנור גדול דנהגינן להתיר לכתחילה וכמו שכתוב בסימן ק"ח [שם] גם לענין דג ובשר שרי אף לכתחילה, דהא טעמא מאי שרינן אפילו לכתחילה משום דאין כאן ריחא אם כן מה טעם יש לאסור משום סכנה כיון דאין כאן ריחא כלל, ולפיכך הדבר פשוט דאף דבר של סכנה שרי לכתחילה בתנור גדול, אבל בתנור קטן דאיכא ריחא אף בדיעבד אסור ואין בזה שום ספק והחולק בזה אינו אלא מן המתמיהין", כלומר שפוסק כמו הש"ך להחמיר, אבל מיקל בתנור גדול, אמנם כתב בחכמת אדם כלל סח סעי' א' שאם אחד מהם מכוסה אפי' בתנור קטן מותר הובא בכה"ח ס"ק כ"ג, ואפי' בתנור קטן אם יש בבשר יותר משישים מהדג מותר.
ד
כתב הט"ז יורה דעה סימן צה ס"ק ג "וכ"כ רש"ל בפרק ג"ה סי' ט"ו אלא שבאו"ה כלל ל"ט כ' וז"ל וכן כל דבר שהוא משום פליטת כלים אין אוסרים מבשר לדגים בדיעבד משום סכנת דבר אחר דהא מתיר בגמרא דגים שעלו בקערה [רותחת] של בשר וצ"ע לפי זה [מה] שזכרתי כאן. אבל מה שאמרו בזה דגים שעלו בקערה כו' יש ללמוד מזה שאין סכנה באכילת דג שיש בו טעם בשר במה שנתבשל בכלי בן יומו של בשר דהא אמרי' בגמרא דהרבה אכלו דגים שעלו בקערה כו' ועיין סי' קי"ו מ"ש שם", וכן הביאו הכה"ח בס"ק כ' , עם עוד הרבה פוסקים שאפי' הוא בן יומו מותר ובלבד שיהיה נקי ואפילו לכתחילה.
העולה
אם לאחד מהם יש רוטב
בתנור גדול יותר מטר על מטר ולא נשפך נוזל בדיעבד מותר.
תנור קטן פחות ממטר על מטר – אם היה מכוסה אחד מהם מותר ואם לאו נאסרו הדגים והבשר תלוי אם היה כנגדו שישים.
אם אין רוטב מותר גם בתנור קטן – ואם ירצה אדם להחמיר על עצמו רשאי.