שאלה:
האם מותר להדליק גפרור ביום טוב לצורך מלאכה מותרת (כגון בישול)?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו )
עיין בשו"ת "רב פעלים"[1] תשובה ארוכה, האוסר להדליק גפרור ביום טוב, ורבים הפוסקים הנוהגים כך, למרות שישנם רבנים אחרים שמקילים[2].
מקורות:
[1] שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' נ"ח).
[2]ראה מש"כ במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"ז סעי' כ"ט): "אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש (בא"ח פרשת במדבר סעי' ט"ו)". וראה עוד (שם סעי' ל'): "מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר (שו"ת רב פעלים שם, ועיין משנ"ב סי' תק"ב ס"ק ב')".
מקור דין זה במשנה (ביצה ל"ג ע"א): "אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים". ופירש"י שהאיסור הוא "משום דמוליד והוא עפ"י הגמרא (שם ל"ג:) "… מאי טעמא? דקא מוליד ביום – טוב". ועיין בפירוש ר"ע מברטנורא (ביצה פ"ד משנה ז') שזה איסור דרבנן, וכלשונו: "משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביום טוב".
וכן פסק השו"ע (סי' תק"ב סעי' א'). ועיין בט"ז (ס"ק א') שמשמע שאיסור הוצאת אש מן האבנים וכו' הוא מהתורה.
ולגבי הדלקת גפרור, עיין בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' נ"ח), וז"ל: "שאלה. עצים של כברי"ד שבאים מערי אירופה שהם עצים קטנים, ובראשם גפרית שדרכם לחככם בד"א והם נדלקים, שע"י החכוך יוצא האש העצור בגפרית, ונדלק העץ, ומדליקים בו נירות להאיר, ועצים לבשל בהם, וכן מדליקים בו עלים של הסיגארה לשתות העשן וכיוצא, ונסתפקנו אם מותר לחכך עצים אלו ביום טוב כדי להדליק בהם לצורך אוכל נפש, או"ד אסור דהו"ל מוליד האש, ודמי למ"ש בש"ע (או"ח סי' תק"ב) אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים וכו', יורינו ושכמ"ה.
תשובה. ענין זה הובא בספר כתב סופר לבנו של הגאון ח"ס בחלק א"ח סי' ס"ז, והעלה לדחקו או לחככו בשום דבר, שע"י חמום וחכוך מוציא אור ודולק ודאי אסור גמור הוא, הן להדליקו כדי להדליק ממנו עצים לבשל ולאפות, הן להדליקו כדי להדליק ממנו טאבאק (טבק) או סיגראן (סיגריה) לעשן, בין להרמב"ם לפי טעמו, בין להראב"ד לפי טעמו, דמוליד ומוציא אש גמור, דאין בו אלא כח האש שיוציא ע"י חמום של החכוך, כמו מחכך עצים ואבנים זה בזה, שיש בהם כח אש, ומוציא מכח אל הפועל ע"י חמום החכוך או הכאה זע"ז, ע"ש.
וגם על הספק שנסתפק הרב השואל שם בהיכא דתוחב אותו באפר חם שאין בו אש, רק חום אש אם יש בזה משום מוליד אור ביום טוב, השיב הגאון המחבר הנז' דגם בזה פשיטה לי דאסור, דאפר חם וכח תולדת אש בו, מ"מ אין כאן אש רק בכח באפר חום האש, ומוליד דבר חדש לא מבעיא להראב"ד דאסור, דנולד ממש הוא יותר משברי כלים וכדומה, אלא גם להרמב"ם דס"ל דממציא אש אסור משום מלאכה, גם זה מלאכה גמורה היא, שממציא דבר חדש בצירוף חום האפר ומין הבוער בזה שקורין צינד – העלצעל (גפרור) (הוא עץ שבראשו הכבריד הנז' בשאלה). מיהו אם יש באפר אש והוא מדליקו מגחלים בוערות, נ"ל דמותר, הגם שאין בגחלת שלהבת קשורה, ורק עי"ז השלהבת יוצא ונדלק העץ שבו, אין בזה משום מוליד דבר חדש, כיון שיש כאן אש שבגחלת וכו' עכ"ל, ודבריו נכונים בזה, ואין צריכין חיזוק, וכן ראוי להורות".
וכן ראיתי להרב דבר הלכה סי' ס"ז, דפשיטה ליה שיש בזה איסור להוציא אש ביום טוב מן עצים שיש בראשם כברי"ד על ידי חכוך, ורק אם עבר והוציא האש, ובישל מאכל אצל האש – מותר לאכול התבשיל, כי בכה"ג לא החמירו לאסור התבשיל, ע"ש, וכ"כ כמה מן האחרונים, ודלא כהט"ז ז"ל.
וראיתי בספר כרם חמד ח"ב דף צ"ה, שנשאל על ענין זה, והעלה דמותר לחכך עצים ולהדליקם ע"י חכוך, דלא אסרו אלא דבר חדש, דהיינו יש מאין, היכא דלא הוה אש מעולם, והוא ממציאו עתה, דנמצא השתא הוא דקא מוליד אותו, משא"כ בנ"ד דהאש הוא טמון בכברי"ד, ומפקד פקיד שם, וע"י החכוך מוציא פקדונו ממנו, דמוציא בלעו מפיו, ועולה השלהבת מאליה, אין זה מוליד האש אלא רק הוספה דקא מוסיף ביה וכו' ע"ש. ואחר המחילה זה אינו, דאע"ג דנמצא חלקי האש הם בלועים וצפונים תוך הכברי"ד, וע"י חכוך מוציאם לחוץ, הא ודאי זה הוא מוליד גמור, שכיון שיצאה לחוץ ה"ז נולד, ועוד הא תנן בביצה דף ל"ג, אין מוציאין עצים מן האבנים, וידוע שזה איירי באבני אש שמכים עליהם בברזל, וניצוצות אש ניתזין ממנה, ובאלו גם כן היה כך האש בלוע ומופקד בתוך האבנים, ועתה מוציאו לחוץ ע"י הכאת הברזל בהם, וכן תנן דאין מוציאין אש מן העפר, ופירש רש"י יש קרקע קשה כשחופרין אותה מוציאה אש כעין גרגישתא שלנו ממקום מחפורת שלה ע"ש, וכן פירש רבינו עובדיה ז"ל, וז"ל: מן העפר יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה, ע"ש, והתם כוחות האש הם בלועים ויוצאים מן הקרקע ע"י החפירה, והקרקע היא גפרית, והחפירה היא כמו החיכוך הזה ממש, ולכן מוכרח לומר כל שהוא מוציא כח האש הבלוע ומגלהו בחוץ, הרי זה מולידו בכך, ועל כן ברור הדבר שצריך לאסור בכה"ג דנ"ד, וכמ"ש הרב כתב סופר, והרב דבר הלכה הנז"ל".
וכן דעת המשנ"ב (סי' תק"ב ס"ק ד') וכה"ח (שם ס"ק ו') לאסור הדלקת גפרור.