שאלה:
א. בעניין סחיטת לימון לתוך תה בשבת, מדברי מרן בשולחן ערוך סימן ש"כ סעיף ו', נראה כי מותר לסחוט לימון בשבת, ואף יותר מכך, לפי ביאור דבריו בכף החיים שם ס"ק ל"ו, מותר לסחוט אף לתוך קערה ריקה, וכן משמע מדברי המשנה ברורה. אולם, המשנה ברורה שם ס"ק כ"ב כתב, כי בימינו צריך עיון גדול אם אפשר להתיר לסחוט לימון לתוך משקה, הואיל וזה דומה לסחיטה של תותים ורימונים האסורה. וכן הביאו אחרונים את דברי הרדב"ז שכתב, כי בעבר לא היו סוחטים את הלימונים ואילו כיום סוחטים לכן יש טעם לאסור, ואכן הוא הורה לסחוט את הלימון על סוכר.
אם כן מהו הדין בעניין זה?
ב. האם יש חילוק בעניין זה בין תה ללימונדה?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
יש הבדל בין הלימון שבזמננו לזמן חז"ל. כיום, רוב העולם משתמש בו לצורך מימיו לאחר הסחיטה, ועושה ממנו תרכיז, כלשון הרדב"ז[1]: "ממלאים ממנו חביות חביות".
אמנם, כתב הב"י[2] שיש הבדל בין סחיטת ענבים, זיתים ותותים, שהמיץ שלהם מיועד לשתיה כמות שהוא, מה שאין כן לימון שאינו ראוי לשתיה כך, אלא ע"י תוספת מים או סוכר. אעפ"כ כתבו האחרונים[3], שיש לאסור סחיטת הלימוןאלא רק על מאכל או סוכר [וראה בהערה[4]]. עיין בא"ח (ש"ש פר' יתרו אות ה').
מקורות:
[1] שו"ת הרדב"ז (ח"א סי' י').
[2] שו"ע (או"ח סי' ש"כ).
[3] כתב הבית יוסף (סי' ש"כ ד"ה "ומשמע לי") בשם הרא"ש (כלל כ"ב סי' ב'), וז"ל: "וששאלת על סחיטת לימוני"ש, נראה שהם בכלל שאר פירות שמותר לסחטן, שאין דרך כלל לסחוט לימוני"ש לצורך משקה אלא לצורך אוכל, ומותר לסחטן בשבת", עכ"ל.
והקשה הב"י שם, וז"ל: "ויש לתמוה שבמצרים נוהגים לסחוט לימוני"ש לתוך מים שנתנו בהם סוכר לשתות לתענוג, ואין נמנעין מפני כך לסחטן בשבת לתוך אותם מים, ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר. ואפשר דלא מתסר אלא כששותין מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר, אי נמי דלא מתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואחר כך מערבין אותם, אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר – שרי", והובאו דברי הב"י באחרונים בארוכה.
וכך בשו"ע (שם סעי' ו') פסק: "מותר לסחוט לימוני"ש". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ב) שהיינו אף לתוך משקה – מותר לסחוט לימון (דלתוך אוכל – מותר אפילו ענבים).
אמנם דעת הרדב"ז (שו"ת ח"א סי' י'), שהרא"ש היה באירופה ושם אין לימונים, אבל במצרים ממלאין חביות של מיץ לימון, וא"כ הוי כתותים ורימונים, ואסור. והובא גם בחיי אדם (כלל י"ד אות ד'), וראה במור וקציעה (סימן ש"כ) מש"כ בזה.
והביא המשנ"ב (שם ס"ק כ"ב), את שני תירוצי הב"י, והוסיף שיהא נפק"מ ביניהם: "ולפ"ז בזמן הזה שידוע שממלאין חביות למאות לשתות עם פאנ"ש באיזה מקומות, צ"ע גדול אם מותר לסחטן בשבת לתוך משקה, דאפשר דדמי לתותים ורמונים, כיון דדרך לסחטן בכלים בפני עצמם". וראה בכה"ח (שם ס"ק ל"ו). וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת יתרו סעי' ה'): "לימונים יש אוסרים לסוחטו לכלי ריקן אע"פ שרוצה לתנו לתוך האוכל, מפני כי במקומות שיש ממנו הרבה דרכם לסחוט הרבה ממנו לצורך המשקה שקורין לימונאדה… ואף על גב דמרן ז"ל התיר לסחטו – נראין דברי האוסרים בזמן הזה, ולכן הסכימו האחרונים שלא לסחטו לתוך כלי ריקן, וכן הסכים הרב חיד"א ז"ל".
פעם שאלנו את החקלאים: כמה אחוזים מהלימונים משמשים להכנת משקה, וכמה לסחיטה לתיבול? והם ענו: בין 3% ל-4% הולכים לשימוש ביתי, ומכל השאר עושים מיץ. כלומר הרוב נעשה בשביל מיץ, ולכן אסור לסחוט לימון לתוך משקה כיום, וכדברי הבא"ח שנראין דברי האוסרין בזמן הזה.
והסכימו הבא"ח המשנ"ב והכה"ח ועוד אחרונים לאסור סחיטת הלימון לכלי ריק או לתוך משקה, וזה אפי' שהלימונים לא שותים מהם כך אלא בצירוף סוכר ומים וכדו'. וכך נקטינן להלכה ולמעשה.
[4] בבא"ח (ש"ש פרשת יתרו סעי' י"ד) כתב שסוכר נידון לעולם כאוכל, ולכן מותר לרסקו בתוך המים אף ששלג וברד אסור, וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סי' י"ד) שהאריך בזה. וראה עוד מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ח"ה ושבתה הארץ (פי"ג סעי' כ"ה) ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' פ"א).
וכתב הבא"ח (ש"ש יתרו סעי' ח'), וז"ל: "ומי שרוצה לעשות לימונאדה שהוא משקה הנסחט מן הלימונים הנז' עם סוכ"ר ומים – ישים תחלה הסוכ"ר בכלי ויסחוט הלימונים הנז' על הסוכר עצמו שהוא אוכל ואח"כ יניח המים אבל לא יניח המים קודם סחיטת הלימוני"ם הנז'. ונתנו סימן על זה: "והנה סלם מצב ארצה" "סולם" ר"ת סוכר לימונים מים. כפי הסדר הזה תעשה וכנז' באחרונים ז"ל". וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק כ"ב). וכתב בשער הציון (שם ס"ק כ"ז): "והוא מתשובת רדב"ז סימן י'. ואף על גב שהחיי אדם מפקפק גם בזה, מכל מקום נראה דאין לחוש". ועיין כה"ח (שם ס"ק ל"ו).
ואמנם לדעת החזו"א (או"ח סי' נ"ו ס"ק ז') אם סוחט על אוכל ואח"כ רוצה לשים עליו מים – זה אסור, הואיל ומטרתו היא שיהיה משקה ולא אוכל, וז"ל: "אבל אם דעתו לתת את הסוכר לתוך המים – נראה דסחיטה זו אסורה, דכיון שדעתו למשקה חשיב משקה כשיוצא קודם שנבלע בסוכר, ואף אם היה אפשרי שלא יהיה המשקה בעולם אלא היה נפרש לתוך הסוכר, י"ל דחשיבא סחיטה כיון שסוחט למשקה. ואפשר שאם יאכל רובו והמיעוט ישליך למים – מותר, ואם צריך ליתן מיץ לימון לתינוק לרפואה – יש לעשות כן", עכ"ל. וראה בחיי אדם (שם) גם כן שפקפק בהיתר סחיטת הלימון ע"ג סוכר. ולמעשה נקטינן שמותר כדעת הבא"ח והמשנ"ב ושאר אחרונים, ודלא כהחזו"א. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' פ"א).