שאלה
מה עדיף שמן בבעלות יהודית כמו כאן בספרד או מארץ ישראל בבעלות של גוי?
תשובה
מצווה לקנות פירות וירקות מארץ ישראל אפי' שייכים לגוי, ובפירות וירקות ששייכים ליהודי שנתקיימו בהם מצוות ישנו בו מעלה עצומה שקדושתם רבה. [אמנם כאן לא שייך כיון שרוצה את זה להדלקה].
מצווה לקנות ולעזור לאנשי ארץ ישראל היהודים, ובעוזרם זוכה להיות חלק מישוב ארץ ישראל וראה באהבת חסד מה שכתב בעניין הנותן צדקה לחתן וכלה.
מכל מקום מעלה גדולה יותר לקנות מיהודי ומקיים בזה מצוות עשה של והחזקת בו ומצוות עשה של חי אחיך עמך.
שיעור התוספת – עד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי וה"ה לקנות ממנו אמנם אם העובד הוא עני וכדו' או שיבא לידי כך מצווה לקנות ממנו או להעסיקו וניתן לתת את הפרש מצדקה.
מקורות
קניית דברי מאכל מארץ ישראל או מחו"ל
כתב הב"ח סי' ר"ח "וכתב עוד ויש אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאמרו וכו'. תימה הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי (במדבר לה לד) ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ואמר אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".
וכדברי החתם סופר (חולין קמב ע"א): 'והנה שבח א"י זבת חלב ודבש, אם שהוא כפשוטו בלי ספק מכל מקום זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה'…'.
וכן כתב נכדו בשיר מעון שמות פרק טז "והנה פירות ארץ ישראל קדושים המה, ובפרט אחר שקיימו בהם מצות התלויות בארץ, ועל ידיהם נזדכך איש הישראלי ונטהר ונתקדש ויעלה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה העליונה עד שבקל יוכל להשיג השגת האלקות, ובזה יש לפרש תפלתינו ונאכל מפרי' ונשבע מטובה, דעל ידי אכילת פריה וטובה נזדכך ונברכך עלי' בקדושה ובטהרה", כלומר שיש להם מעלה ואחר שהפרישו מהם תרומות ומעשרות מעלתם רבה יותר.
וכתב בעל שער החצר (שער קסט): 'וקשה, וכי לאכול מפריה אנחנו צריכים כמה פעמים לבקש מהשי"ת. והכוונה על פי מה שכתבו המקובלים, שבזמן שהייתה א"י בקדושתה ומזבח בנוי על תילו, קדושת פירות א"י וטעמם היה גדול מקדושת המן וטעמו, ובשביל זה לא ירד המן בא"י, רק במדבר ארבעים שנה, כי לא היו צריכים בא"י לקדושת המן. וכבר ידוע גודל הזדככות אכילת המן, שהוכרחו לאכול המן שיזדכך גופם לקבלת התורה הקדושה, ועוד כמה מעלות נפלאות כידוע'.
וכתב עוד (פרק רז): 'הנה צריך להבין עניין בריאת האדם שאין לו קיום רק על ידי אכילה ושתיה, שלכאורה אינו מובן למה ברא הבורא ב"ה את העולם שיהיה מוכרח לבחינות גשמיות, דהיינו אכילה… אך נוכל להבין כל זה בדרך עבודה. דהנה עיקר כוונת הבורא ברוך הוא בבוראו בחינת אכילה, היה רק בשביל בחינת א"י. מחמת שפירות א"י יש להם קדושה כל כך, כשאדם אוכל מפירות א"י שהם ז' מינים שנשתבחה בהם א"י, ואוכל אותם בקדושת הגוף, מעורר שבעה מידות עליונות ונקשר ונדבק לבחינת קדושה, ובא לבחינת 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים' וכו'… העולה מכל מה שכתבנו, שבחינת אכילה הוא עבדות גדול להדבק על ידה לבחינת קדושה על ידי פירות א"י'.
"(שדי יער עח) ובאמת שאינו פלא כי פירותיה של ארץ ישראל מסוגלים ליראת שמים. כי אדמת ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ובאדמתה מקיימים הרבה מצוות, כגון: שמיטה, ערלה, נטע רבעי, תרומות ומעשרות ועוד. אם כן, אינו פלא שלפירותיה יש סגולה של יראת שמים. וזה שאמר משה רבנו למרגלים (במדבר יג כ): "וְהִתְחַזַּקְתֶּם – וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" – אם צריכים אתם חיזוק ביראת שמים – ולקחתם מפרי הארץ!
וכתב בשו"ת משפטי עוזיאל (א, או"ח כד) דן בשאלה האם להעדיף פירות שגדלו בארץ ישראל על פני פירות שגדלו בח"ל' [לא משבעת המינים] ופסק: 'אולם אעפ"י שמצד ההלכה אין דין קדימה לפירות ארץ ישראל מכל מקום משום חבת הארץ ומצות ישוב ארץ ישראל מצוה להדר אחרי אתרוגי ארץ ישראל כדי להחזיק ידי העמלים בה לישב הארץ באוכלסי ישראל… מטעם זה אני אומר מצוה וגם חובה היא לבכר תוצרת הארץ בתבואתה ותעשיתה… ואין שמחה לפני ה' אלא בפירות הדר של הארץ אשר נתנה ה' לאבותינו ולנו ושהיא נעבדת על ידי ישראל בקיום מצות התלויות בארץ…'.
קנייה מיהודי
איתא בגמ' בבא מציעא דף עא עמוד א "דתני רב יוסף: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, עמי ונכרי – עמי קודם, עני ועשיר – עני קודם, ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין. אמר מר: עמי ונכרי עמי קודם פשיטא! – אמר רב נחמן אמר לי הונא: לא נצרכא דאפילו לנכרי ברבית ולישראל בחנם".
וכתבה השו"ע בחו"מ סימן צז סעיף א "מצות עשה להלוות לעניי ישראל, והיא מצוה גדולה יותר מהצדקה, וקרובו עני קודם לעניים אחרים, ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת, ואפילו עשיר שצריך להלוות, מצוה להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת לו".
ואיתא עוד בגמ' שם דף ס עמוד ב "כי הא, דההוא עבדא סבא (כנעני) דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: זיבנן. – אמר ליה: יהיו עניים בני ביתך", ופרש"י "ויהיו עניים בני ביתך – משנה היא (אבות פרק א' משנה ה'), טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני".
וכתב הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הי"ז "צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם, שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצות".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' רנ"א סעי' ו' "יהיו עניים בני ביתך", וביאר הט"ז ס"ק ד' "יהיו עניים בני ביתך. פירוש שמוטב שיקח מהם להשתמש בהם משישתמש בעבדים", ובש"ך ס" י' כתב לבאר "היו כו'. פירש הרמב"ם פ"י מהמ"ע דין י"ז והטור דהיינו שמצוה שיהיו בני ביתו העניים ויתומים ומוטב להשתמש בהם משישתמש בעבדים ויתחשב לו לצדקה".
ג
כתב בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ט סעיף ו'): "שמונה מעלות בצדקה: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה המחזיק ביד ישראל וכו' או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר והחזקת בו".
כתב באהבת חסד ח"א פ"ה סעי' ו' "ודע עוד דה"ה לענין מכירה ג"כ הצריכה התורה כשיהיה לישראל דבר מה למכור ונזדמן לפניו ישראל וכנעני ימכור לישראל וכן ה"ה לענין אם צריך לקנות דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך ואיתא בספרא אם באת למכור תמכור לישראל חבירך וכן אם באת לקנות תקנה מישראל חבירך ופשוט דה"ה אם צריך לשכור איזה דבר למלאכתו מוטב שישכור מישראל אם התועלת משניהן בשוה".
וכתב עוד בחלק ב פרק כא אות ד' "ודע עוד דבפוסקים משמע דאם הוא ממציא לו איזה מלאכה להשתכר בזה וה"ה כל כה"ג שעוזרו באיזה ענין שיוכל להתפרנס על ידו הוא בכלל מצוה זו של והחזקת בו. וזה הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שדרכן כשצריכין איזה פועל או עגלה ליסע אינם מדקדקים לשכור דוקא את ישראל לזה והלא אנשים כאלו הם אינם עשירים בודאי וקרובים לעניים ושייך עליהם מה שאמר הכתוב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' וחי אחיך עמך. ויותר מזה דאפילו אם הוא יודע שהוא איש עשיר ולא שייך בו והחזקת בו מ"מ הלא ידוע דישראל קודם לעו"ג לענין לקנות ממנו או למכור כדאיתא בספרא וה"ה כל כה"ג. ודע עוד שמוכח בתשובת רמ"א סימן ו' דאפילו אם יש לו נ"מ מזה קצת בדמים ג"כ הישראל עדיף מעו"ג וכאשר העתקנו דבריו לעיל בח"א בפ"ה ס"ו ע"ש וזה אפילו בשאר איש ישראל וכ"ש בפועל עני דבדידיה יש המצוה דוהחזקת בו וכנ"ל בודאי דינא הכי. ויש לו לאדם לבטוח בה' שעי"ז שהוא מקיים מצוה זו של והחזקת בו שהיא המעלה הראשונה שיש במצות צדקה וכדאיתא ביו"ד סימן רמ"ט יתן לו הש"י הצלחה בהבית שבונה אותו או בהנסיעה שנוסע בה מלבד שכרו הגדול המוכן לו בעוה"ב עבור זה. הנה הערכנו לפני הקורא הרבה אופנים בעניני החזקה וממנו יקיש המשכיל לכל כיוצא בזה גם צריך לידע דמצות החזקה אינו די בפ"א אלא כ"ז שמתמוטט צריך להחזיקו שלא יפול וכדאיתא בתו"כ פרשה בהר מנין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק ת"ל והחזקת בו [כעין דאיתא ב"מ ל"א פתוח אפילו ק' פעמים משמע]".
ג
ושיעור התוספת בשם הרב קוק אומרים שעד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי, וכן דעת מרן הרב ע"ה, שעד שליש מחויב להעסיק יהודי. הרב ישראלי (חוות בנימין א, כב), כתב שעד תוספת של שישית יש לחייב להעסיק יהודי.
אמנם בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ד חו"מ סימן מד חידש וז"ל "שיעור שכר העבודה העברית אינה נערכת בהשואה לעבודה לא יהודית, אלא היא נערכת לפי דרגת רמת החיים של מקום העבודה (עיין חו"מ סי' של"א סעיף א') וכמו שנבאר להלן: מצות עבודה עברית אינה נשלמת רק בהעסקת הפועל העברי בעבודה בשכר, אלא מצוה זו מחייבת את כל בעל הבית לשלם לפועליו בשעור זה שיוכל הפועל לפרנס את עצמו במדת רמת דרגת החיים שבמקום עבודתו. דבר זה לא בפירוש איתמר לא מכללא איתמר, שנאמר בעבד עברי: כי טוב לו עמך, ודרשו רז"ל עמך במאכל, עמך במשתה, לחייב את האדון להשוות את העברי למדת רמת החיים שלו (קדושין כ'). ומזה אתה למד לדין פועל שאעפ"י שאין בעל הבית חייב להשוותו לעצמו לפי שאינו סמוך על שלחנו אבל בתשלומי שכר עבודתו חייב לשלם לו במדה כזו שיוכל לחיות לפי דרגת רמת החיים שבמקום העבודה. וכן אמרו כי ימכר לך אחיך העברי שתנהוג בו באחוה (ספרא ויקרא שם) ובכלל מנהג אחוה הוא לדאוג על חייו של הפועל שיהיו משופרים ומכובדים במדה ידועה. ועוד אמרו בדין רבית: אל תקח מאתו נשך ורבית וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך (ב"ק קי"ב) והוא הדין לשכר פועלים. ומזה אתה למד שלא נאמר שיעור של הוספת שליש (הרמב"ם ה' כלאים פ"ח ה' י"ב ויו"ד סי' רצ"ו סעיף ח') אלא לענין הוספה על שכר הראוי לפועל, ובדבר שאסורו הוא משום מראית עין, וכדפרש הרא"ש (שם) וכן לא נאמר דין המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא במצות צדקה. ובמקום שאפשר למלאות מחסורו של העני על ידי תמיכה משותפת של הצבור בכלל או כל יחיד ממנו, אבל אם נזדמנה לפניו מצות צדקה לעני שאין לו עוזרים בלעדו חייב לתת לו די מחסורו בכל מדת יכלתו (עיין יו"ד סי' ר"כ סעיף א' וש"ך שם). וכן מוכח ממ"ש (ב"מ ס"ב) חייך קודמין לחיי חברך, דוק מינה אבל אין ממונך קודם לחיי חברך (כ"כ הגאון החסיד מהרי"מ הכהן זצוק"ל בספרו "אהבת חסד" פרק כ' סעיף ב') והוא הדין לכל מצוה שהיא חובה לא נאמר שעור זה, אלא חייב לקימם בכל מיטב יכלתו. ואל תשיבני ממ"ש רמ"א ז"ל: מי שאין לו אתרוג או שאר מצוה עוברת אין צריך לבזבז עליהם הון רב וכמו שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אפילו מצוה עוברת (או"ח סי' תרנ"ו) שלא נאמר דין זה אלא במצוות חיוביות, כגון נטילת אתרוג שלא חייבה התורה בהם אלא למי שאפשר לו, וכל זמן שאין אתרוג מצוי לו אינו נקרא מבטל מצות עשה וכל מי שאין לו לקנות הרי זה כאין לו אתרוג ופטור ממצוה זו. אבל במצות שמוטלות על האדם כגון פדיון בכור שמשעה שנולד לו בן בכור חייב לפדותו וכל זמן שאינו פודהו הוא מבטל מצות עשה וכן מצות צדקה לעני שהזדמן לפניו וכל הדומה להם שאדם חייב בקיומם בכל אופן, שהרי הבן והעני עומדים לפניך. וכן דקדק רש"י בפרושו וכתב: שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ספר תורה שליש (ב"ק ט' ד"ה שליש). והרי שרש"י פרש מצות לולב או ספר תורה להוציא מצוות שאינן דומות לו כגון פדיון בכור ציצית על ד' כנפות מזוזה ומעקה וכדומה. ובזה מתורצת השגת המשנה ברורה באו"ח ס' תרנ"ו. ומעתה בנדון דידן שבעל הבית עסוק בעבודה, ועבודתו מחייבתו לשכור פועלים מישראל אין שעור שליש או חומש נוסף על השכר של פועל לא יהודי מוציא אותו ידי חובתו אלא צריך לקיים המצוה כתקנה בעין יפה במדת "כי טוב לו עמך וחי אחיך עמך". ועוד נראה לומר דמצות עבודה עברית אעפ"י שהיא מצוה דרבנן מלאו הבא מכלל עשה הואיל ובטול מצות עשה זו היא בקום ועשה בהעסקת פועלים לא יהודים היא נדונה כדין מצות לא תעשה שנאמר בה בכל מאדך. וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו והבי"ד הפ"ת סי' קפ"ז ס"ק ד' עי"ש.
מהאמור אנו למדים שמצוה על בעל הבית והפועל, היצרן והלוקח, לסחור בתוצרת ישראל ולעבוד אצל ישראל ועל ידי פועל ישראל בתשלומי שכר הוגן קבועים וקצובים עפ"י בית דין מוסמך או עפ"י מנהג המדינה".
העולה
מצווה לקנות פירות וירקות מארץ ישראל אפי' שייכים לגוי, ובפירות וירקות ששייכים ליהודי שנתקיימו בהם מצוות ישנו בו מעלה עצומה שקדושתם רבה. [אמנם כאן לא שייך כיון שרוצה את זה להדלקה].
מצווה לקנות ולעזור לאנשי ארץ ישראל היהודים, ובעוזרם זוכה להיות חלק מישוב ארץ ישראל וראה באהבת חסד מה שכתב בעניין הנותן צדקה לחתן וכלה.
מכל מקום מעלה גדולה יותר לקנות מיהודי ומקיים בזה מצוות עשה של והחזקת בו ומצוות עשה של חי אחיך עמך.
שיעור התוספת – עד שליש יש להוסיף כדי להעסיק יהודי וה"ה לקנות ממנו אמנם אם העובד הוא עני וכדו' או שיבא לידי כך מצווה לקנות ממנו או להעסיקו וניתן לתת את הפרש מצדקה.