שאלה
האם מותר לחתום על חוזה שאחד מסעפיו המרכזיים הוא שבמקרה של חילוקי דעות הדברים יתבררו בבית משפט?
תשובה
אין לכתוב בחוזה שבמקום של בעיה יפנו לבית משפט אלא יש לכתוב שיפנו לבי"ד.
מקורות
איתא בגיטין דף פ"ח ע"ב "אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי, א"ל: והא אנן הדיוטות אנן, ותניא, היה ר"ט אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם – ולא לפני הדיוטות! א"ל: אנן שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות. אי הכי, גזילות וחבלות נמי! כי עבדינן שליחותייהו – במילתא דשכיחא, במילתא דלא שכיחא – לא עבדינן שליחותייהו".
ובמדרש תנחומא (פרשת משפטים) שדרש: "שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני דייני כותים כפר בקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה, שנאמר "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים". ופירש רש"י (תחלת משפטים): "כשאויבינו פלילים זה עדות לעילוי יראתם.
וכתב הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק כו הלכה ז "כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות, היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו. סליקו להו הלכות סנהדרין בס"ד".
כתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין (ב, ב), וזו לשונו: "שאמרה תורה שאסור לבוא לפני הדיוטות, ואע"פ שקיבלו עליהם בעלי הדין את דינם, כדרך שאסור לבוא לפני הכותים, אע"פ שקיבלו עליהם בעלי הדין את דינם. ואע"פ שבשניהם הדין אינו כלום מן התורה, אפילו הכי, כדי שלא יבואו בערכותיהם שהוא עילוי יראתם, או כדי שלא ישתמשו ההדיוטות בכתר המומחין, אסרה התורה שלא לבוא לפני ההדיוטות".
כתב בתשובת הרשב"א (ח"ו סי' רנד) "…אבל לנהוג כן מפני שהוא משפט הגוים באמת נראה לי דאסור לפי שהוא מחקה את הגוים וזהו שהזהירה התורה לפניהם ולא לפני גויים ואף על פי ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון שלא הניחה תורה את העם שהוא לנחלה לו על רצונם שייקרו חוקות הגוים ודיניהם ולא אפילו לעמוד לפניהם לדין אפילו בדבר שדיניהם כדיני ישראל."
וכתב עוד הרשב"א עומד וצווח (הובא בב"י סי' כ"ו): "הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף, והתורה מידו תבקש. ואומר אני, שכל הסומך בזה לומר, שמותר משום דינא דמלכותא, טועה וגזלן הוא . . . ובכלל עוקר כל דיני התורה השלמה. ומה לנו לספרי הקודש המקודשים, שחיברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי? ילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויבנו להם במות טלואות בבית מדרשי העכו"ם! חלילה, לא תהא כזאת בישראל, שמא תחגור התורה שק עליהם".
כתב השו"ע בחו"מ סי' ס"ה וסי' כ"ו סעי' א' "אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו שני בעלי הדין לדון לפניהם אסור, וכל הבא לידון בפניהם הרי זה רשע וכאילו הרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו ע"ה"
ב
כתב הרשב"א ח"ב סי' ר"צ "עיירות שאין שם מי שיודע אפילו אות אחת, ואנו צריכים להעמידן [לדיינים] לדון ולפשר … ואם לא נעמיד – נמצאו הולכין לערכאות של נכרים." ביחס למציאות זו פסק הרשב"א, שיש למנות דיינים יהודיים גם אם אינם מומחים, וזאת "לדעת אנשי העיר … שהכל לפי שעה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ואם קבלום עליהם אנשי העיר – מותר, ואין אחד מהם יכול לפוסלם, דהיינו ערכאות שבסוריא."
כתב השו"ע סי' ח' סעי' א' "כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין, אף-על-פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה"
כתב הרמ"א "על כך מוסיף הרמ"א בהגהותיו את הדין של " ועיירות שאין בהם חכמים הראויים להיות דיינים, או שכולן עמי הארץ, וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם, שלא ילכו לפני ערכאות של עכו"ם, ממנים הטובים והחכמים שבהם לדעת אנשי העיר אף-על-פי שאינם ראויים לדיינים, וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחד יכול לפוסלן ..וכן כל ציבור יכולין לקבל עליהם בית-דין שאינם ראויים מן התורה."
האלה כתב החזון-איש סנהדרין סי' ט"ו ס"ק ד' "יש עוד המחאה [קבוצה] של אנשים שלא למדו כלל תורה, והם ידונו כפי משפט בני אדם בשכלם, והוא במקום שאין ביניהם גמיר [בקי בדיני תורה] כלל, ושלא [וכדי שלא] יבואו בערכאות – תקנת הצבור כן. וכל זה מבואר בתשובת הרשב"א שהביא בית-יוסף סימן ח, והרשב"א הזכיר: "דהיינו ערכאות שבסוריא", ומשמע קצת דדיין שבסוריא שהזכירו בגמרא אינו דן כלל בדיני התורה … ואף-על-גב דליכא ביניהם דיין שידין על-פי משפטי התורה, ומוכרחים להמנות בעל שכל לפי מוסרי האדם, אינם רשאים לקבל עליהם חוקי עמים או לחוקק חקים. שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו, זהו בכלל פשרה, ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים. אבל אם יסכימו על חוקים, הרי הם מחללים את התורה".
התשב"ץ דן באחת מתשובותיוח"א סי' קנ"ט " ב"בני עיר שהסכימו למנות להם דיינים לדון בין איש לחבירו כפי מה שיראה להם, וכו' מי שיזמין את חבירו לדין לפני אותם דיינין ולא בא לפניהם, הוא עובר על תקנת הקהל." עוד הוא כותב, "שהרבים שהמחו מי שאינו מומחה שהוא לבדו יכול לדון, וסלקו רשות מיד כל אדם מלכוף המסרב בדינן אף-על-פי שהוא מומחה יותר מאותו שהמחו, רשאין הם בכך, ונסתלק רשות כל מומחה מלדון בכפייה מלבד אותן שהמחו עליהם." וראה ברשב"ש סי' תרי"א.
כותב הרב הרצוג,תחוקה לישראל על פי התורה עמ' 199 " מתוך הדיון הזה שלנו יצא, שאין תשובת [התשב"ץ] הלזו יכולה לשמש מקור לקבלת בתי דינים שאינם בקיאים בדיני תורה, אף במקום שיש תלמידי חכמים מומחים … ואפילו אם אין רבים כאלה, או שעל כל פנים אינם מנוסים … הרי אפשר להציע לסדר בתי דינים כמתכונתם של הדיינים הנ"ל, ושישאלו הדין לאחר הבירור מרבנים בקיאים בדיני תורה (אעפ"י שאני מסופק בהמעשיות של סידור כזה). אבל להקים לכתחילה בתי דינים של הדיוטות בתורה במקום שמצויים תלמידי חכמים, אף על פי שהם בעלי שכל ומנוסים במשפטים שלהם, כלום אין חשש גדול בזה משום עלבון התורה"/
ג
וכתב במנחת צבי סימן טו שאסור להתנות שום תנאי שמשמעותו הכרה במערכת חוקים שאינה תורנית, ואם התנו תנאי כזה – הוא בטל.
הרב זלמן נחמיה גולדברג כתב "להתנות נגד דין תורה בגלל חוקות הגוים זה אסור, וכש"כ כשלא התנה כלל אלא נאמר שכל שרגילים לילך בחוקי הגוים כאילו התנה, זה אסר הרשב”א, אבל להתנות דברים שאינם נגד התורה, כגון שמתנה שיתן לה כתובה מאה מנה בגלל שכן נוהגים הגוים, בזה נראה שאין איסור בדבר, וכך כל שאר תנאים". ומכל מקום כתב שם שיש באיסור םניה לבית משפט משום ערכאות.
ד
כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב חושן משפט סימן טו " באשר לסכסוכים ממוניים ברור שבתחילה יש לפנות לביה"ד הרבני, ולא לשיפוט האזרחי החילוני שאינו דן לפי דין תורה [וראה ב"י בשם הרשב"א (חו"מ ס"ס כ"ו), וז"ל: כתב הרשב"א שנשאל על אחד שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות העכו"ם שיחזיר לו כל הנדוניא בטענה אף על פי שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו, כיון שהכל יודעים שהם הולכים בדיני העכו"ם הרי כל הנושא אשה שם כאילו התנה כן, וכמו שאמרו (כתובות דף ס"ז ע"א) גמלים של ערביא אשה גובה פורנא מהם, לפי שסומכת עליהם. והשיב כל דבר שבממון תנאו קיים, ובאמת אמרו שמתנין בכענין זה, אבל לנהוג כן מפני שהוא משפט העכו"ם באמת נ"ל דאסור, לפי שהוא מחקה את העכו"ם וזהו שהזהירה התורה לפניהם ולא לפני העכו"ם, ואף על פי ששניהם רוצים בכך והוא דבר שבממון, שלא הניחה תורה את העם שהוא לנחלה לו על רצונם שייקרו חוקות העכו"ם ודיניהם, ולא אפילו לעמוד לפניהם לדין אפי' בדבר שדיניהם כדיני ישראל, והמביא ראיה לזה מגמלי דערביא טועה, דכתובה מן הדין היה לגבות ממטלטלי דמיניה ואפי' מגלימא דאכתפיה, אלא ששמו רבנן שאין סמיכת האשה עליהם משום שגבייתם לזמן מרובה, ובערביא שכל עסקיהם בגמלים סמיכתם עליהם, אבל ללמוד מזה לילך בדרכי העכו"ם ומשפטיהם ח"ו לעם קדוש לנהוג ככה, וכ"כ עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה. הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף, והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא, ואפילו גזלה ישיב רשע מקרי כדאיתא בפרק הכונס (בבא קמא דף ס' ע"ב) ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה, ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויבנו להם במות טלואות בבית מדרשי העכו"ם חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם", עכ"ל]. אמנם עדיין מסתפק אני אם צריך קודם לפנות לביה"ד ולהוציא כתב סירוב, או שמא זו שאלת איסור והיתר ודי שיפנה התובע בשאלה לרב כדי שיפסוק לו אם מותר לפנות לערכאות.
יש תחומים בהם אפשר ומותר לפנות למערכת השלטונית – משפטית. כך הוא ביחס לגבית שטרות, שאנו בעצם פונים להוצאה לפועל, שהיא הזרוע היחידה המבצעת את הגביה.
כמו כן מסופק אני באשר למעמד בי"ד לעבודה. שמא מערכת זו קמה מכח קבלת הצבור והיא מוכרת מבחינת ההלכה לפי תקנות הצבור, ובתנאים דלעיל או שמא קמה מכח החוק שכפה הסדר זה, ושוב עולה שאלת ערכאות.
מעבר לאמור לעיל אוסיף, כי במצב הנתון יש חשיבות ותועלת בשופט דתי כמו גם בעו"ד, עתונאים דתיים שירימו קול התורה בכל מגזרי החיים, ובפרט שבכלי התקשורת ישמע קולם, שיסבירו ויבהירו את דרך התורה וחוקיה".
העולה
אין לכתוב בחוזה שבמקום של בעיה יפנו לבית משפט אלא יש לכתוב שיפנו לבי"ד.