שאלה
איפה המקור שאם היארצייט חל ב-ל' חשוון אז בשנה כמו השנה שאין ל' חשון עושים את היארצייט ב-א' כסליו?
תשובה
אם בסוף השנה הראשונה היארצייט הוא יום אחד יעשה בכ"ט.
ואם היארצייט הוא שני ימים יעשה בראש חודש, ואף בשנים הבאות יעשה בראש חודש.
ומכל מקום אם אפשר בכל מקום דאיכא ספק יש לומר קדיש ולהדליק הנר בשני הימים
מקורות
כתב השו"ע סי' תקס"ח סעי' ז' "כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון, אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני, וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם".
וכתב המג"א בס"ק כ' "ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסלו ולשנה הבאה חשון חסר ור"ח כסלו אינו אלא יום א' צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעול' יום שני עיקר שמונין מועדות משני או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יתענה בר"ח ובא"ע סי' קכ"ו יש דיעות אם יום ל' נמנה לחדש העבר או להבא ונ"ל דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמרא דנדרים דיום ל' הוא נמנה לחדש העבר (עמ"ש סי' נ"ה ס"י) אבל כששנה ראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח דה"ל כמו נדר דאזלי' אחר לשון בני אדם כמ"ש מהרי"ל ומהרי"ו ועבי"ד סי' ר"כ, ואם מת ביום ראשון דר"ח אדר יתענה לשנה הבאה ביום ראשון דר"ח אדר ראשון ולא בכ"ט בו דלעולם אדר ראשון עומד תחת אדר שני".
וכתב השע"ת ס"ק ט"ז "עבה"ט ועיין בפמ"א ח"ב סי' כ"ג שתמה על הט"ז ודעתו כיון שהטעם שמתענה משום דריע מזלו באותו שעה וידוע דעפ"י רוב המולד ביום שלשים כמ"ש הלבוש והרמב"ם בה' קה"ח כו' נמצא יום שלשים הוא מקצת ר"ח שבו הוא המולד וכיון שנתרע מזלו ביום המולד או סמוך לו או אחר כך אם כן אף בשנה הבא שר"ח כסליו יום א' דהיינו יום שלשים עפ"י הרוב ביום שלשים היא מולד הלבנה יהיה לו יא"צ ביום המולד להדליק נר ולומר קדיש על אביו, וכן להיפוך אם ביום המיתה היה ר"ח כסליו ביום א' ובשנה אחרת היה כסליו שני ימים והיה לו יא"צ ביום המולד כמו בשנה ראשונה דפסק הט"ז תמוה דאיך משנה מיום שלשים יום כ"ט דאם כן כל מי שהיא"צ שלו בחודש הזה יחזור לאחוריו כו' ע"ש ועיין במאמר מרדכי סי' י' שמפקפק בדברי הט"ז ומג"א ודעתו כיון שיום זה הוא בלשון ב"א ר"ח לעול' נקבע בר"ח ועכשיו נוהגין כדברי המג"א בזה ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ע"ג במת אביו בשנה העיבור בער"ח אדר שני שהוא כ"ט לאדר ראשון יתענה בשנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט והביא שם מדברי הב"ח ס"ס ת"ב שתמה בזה על מ"ש בס' חסידים סי' תשי"ב מש"ס דר"ה דף ט"ו דקאמר הלך אחר הרוב שנים ע"ש ועוד כמה תשובות בענינים אלו ויתבאר בחלק יו"ד אי"ה ועיין לקמן סי' תרפ"ה בלבוש ובא"ר שם מ"ש בזה".
ובמשנ"ב ס"ק מ"ב כתב "ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסליו ולשנה הבאה היה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום אחד צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשוון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעולם יום שני עיקר שמונין למועדות משני וא"כ היה יום פטירת אביו יום אחרון מחודש חשוון וגם עתה יקבע ביום אחרון לחודש זה או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יקבע יום היא"צ עתה ג"כ בר"ח [ולא להתענות בו דהא אין מתענין בר"ח כדלקמיה אלא להדליק בו נר ולומר קדיש] ומסיק המ"א דאם שנה ראשונה למיתת אביו השנה היא חסרה וכמש"כ וא"כ עדיין לא הוקבע הענין עליו בנדר יקבע היא"צ בכ"ט לחודש חשוון וכמש"כ הטעם אבל כששנה הראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח ויש מאחרונים שסוברין דלעולם יקבע בר"ח והעולם נוהגין כהמ"א".
וכתב הכה"ח בס"ק פ"ד "ומיהו יש מחמירין להתענות בשניהם. וכן הסכים בביאורי הגר"א. מיהו עיין מגן אברהם ס"ק ך' מה שהאריך בזה ומסיק דמדינא יש להתענות בשניהם, אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג אין צריך לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה, אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענות בשניהם, אך דלכולי עלמא האבלים אין צריכים ליתן לו קדיש אלא פעם אחת יעו"ש. והביא דבריו משנה ברורה אות מ"ב".
ובס"ק פ"ה כתב "ומי שמת אביו ביום ראשון דראש חודש כסליו ולשנה הבאה חשון חסר וראש חודש כסליו אינו אלא יום אחד, צריך עיון מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום אחד לפני ראש חודש כסליו דהא לעולם יום שני עיקר שמונין למועדות משני, או נימא דעל כל פנים הוי שם ראש חודש עליו ולא יתענה בראש חודש (לאו דוקא אלא ר"ל לענין קביעות היאר צייט לענין אמירת קדיש וכיוצא דהא אין מתענין יאר צייט בראש חודש. יד אפרים), ונראה דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמרא דנדרים דיום שלשים הוא נמנה לחדש העבר, אבל כששנה ראשונה היא גם כן מלאה אם כן צריך ליקבע היום בראש חודש, ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בראש חודש דהוי ליה כמו נדר דאזלינן אחר לשון בני אדם. מגן אברהם שם. ומיהו דעת פנים מאירות חלק ב' סימן פ"ג לעולם יעשה היאר צייט ביום המולד דהיינו ביום שלשים לחודש חשון, אם חשון מלא יהיה ביום ראשון דראש חודש ואם חסר יהיה גם כן בראש חודש יעו"ש. והביא דבריו השערי תשובה אות ט"ז, אלא שכתב ועכשיו נוהגין כדברי המגן אברהם בזה. וכן הסכים בישועות יעקב. וכן פסק חכמת אדם כלל קע"א אות י"א כדברי מגן אברהם. וכן כתב משנה ברורה אות מ"ג. ומכל מקום אם אפשר בכל מקום דאיכא ספק יש לומר קדיש ולהדליק הנר בשני הימים. והיינו היכא דליכא אבלים אחרים, או במקום שנוהגים לומר כל היתומים הקדיש ביחד, אבל היכא דאיכא אבלים אחרים אין ליתן לו אלא יום אחד כמו שכתבנו באות הקודם".
כתב גשר החיים פרק לב סעי י"א כמג"א ומכל מקום גם למחרתו ביום ראש חודש אם אין שם אבלים אחרים טוב להחמיר על עצמו לומר קדיש ולהתפלל וכשיש אבלים אחרים אינו אומר ביום ראש חודש קדישים".
העולה
אם בסוף השנה הראשונה היארצייט הוא יום אחד יעשה בכ"ט.
ואם היארצייט הוא שני ימים יעשה בראש חודש, ואף בשנים הבאות יעשה בראש חודש.
ומכל מקום אם אפשר בכל מקום דאיכא ספק יש לומר קדיש ולהדליק הנר בשני הימים.