שאלה
האם יש אצל הגוי מושג של "חזרה בתשובה", במידה והתשובה חיובית האם גם מעשי זדונותיו יהפכו לו לזכויות או לשגגות?
תשובה
איתא בירושלמי (נזיר פרק ט הלכה א) "כתיב (במדבר ו, יא) וכפר עליו, את שיש לו כפרה, יצאו עכו"ם שאין להן כפרה". ובמדרש תנחומא (פרשת האזינו אות ד) נאמר: וכתיב "ישא ה' פניו אליך", וכתוב אחד אומר "אשר לא ישא פנים", עושה תשובה, נושא לו פנים. יכול לכל ? תלמוד לומר "אליך" ולא לאומה אחרת".
כתב המבי"ט בספרו בית אלקים (שער התשובה פרק יג-יד) וז"ל: "גם כי התשובה היא מועילה לכל באי עולם, עם כל זה יש הפרש בין תשובת ישראל לתשובת שאר האומות… ואחר שנתבאר דרך כלל כי עיקר התשובה לישראל, אומר דרך פרט כמה הבדלים שיש בין תשובת ישראל לתשובת האומות",
"ההבדל הראשון והעיקרי – כי תשובת ישראל מועילה להם בעולם הזה ובעולם הבא, ותשובת האומות כשאין שבים עד ה' בכל נפשם ובכל מאודם אינה מועילה להם כי אם בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו, לא בעולם הבא. כי אנשי נינוה כששבו מדרכם הרעה אחרי כי לא שבו אל ה' בכל לבבם לדעת אותו, אלא מצד היראה מדברי יונה הנביא, תשובתם לא הועילה להם כי אם שלא תבוא עליהם הרעה אשר יעד הנביא, וכמ"ש הכתוב וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כי נראה שלא הועילה תשובתם כי אם שלא תיהפך העיר עליהם, לא שנאמר שאם מת אחד מהם אחר כך שיהיה לו חלק לעולם הבא כיון ששב
' עוד יש הבדל בין תשובת ישראל לתשובת האומות גם בעולם הזה. והוא מה שאמרו חז"ל (יומא פו, ב) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, כדכתיב (יחזקאל לג, יט) ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחיה, כי לישראל לבד הוא שנעשות כזכיות, מצד כי קיים מצות עשה של תשובה בכל אחד מן העוונות ששב ממנו, אבל אומות העולם שאינם מצווין על תשובה, די להם שלא יענשו על העוון בשובם ממנו ולא שיחשבו להם כזכויות
עוד נבדלה תשובת ישראל מתשובת האומות, כי תשובת הרבים מישראל מועלת לפרטים מהם שאינם שבים, וזכות הרבים תעמוד להם שלא יספו בעוונם בעולם הזה עד אשר יתנו אל ליבם לחזור כדי שלא יענשו בעולם הבא, מה שאין כן באומות כי אין התשובה מועילה כי אם לשבים, והלוואי תועיל להם ולא שנאמר שתועיל לפרטים שביניהם שאינם שבים וכו'. וכן מצינו באנשי נינוה שכתוב בהם וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם, כי לא הספיקה תשובת הרוב ולא תשובת הגדולים, אלא גם הקטנים נצטערו אף הבהמות, כדכתיב הבקר והצאן אל יטעמו".
ולפי הבדלים אלו מבוארים באופן נוסף דברי הירושלמי להבדיל בין תשובתם של ישראל הפועלת "קירוב לגמרי", והיינו בגלל שהזדונות נעשות כזכיות או בגלל שזכות הרבים מועילה לכל היחידים, לעומת תשובת אומות העולם שאינה גורמת "קירוב לגמרי" כי אין הזדונות נעשים כזכויות, וגם אין די בתשובת הרוב כדי שהכלל כולו יתכפר.
*
כתב הרמ"ע (ספר עשרה מאמרות, מאמר חיקור דין, ח"ב פרק יא): "ואין תשובה מספקת להם [לפושעי אומות העולם] עד היותם גרי צדק לבא בקהל דכתיב בהו כגר כאזרח. וטעמא דמילתא, כי התשובה היא מצות עשה אחת נתייחדו בה ישראל על צד החמלה ונלוה הגר עליהם, ומי שאינו מצווה לאו כל כמינה למחות כעב פשעיו וכענן חטאותיו. ואפילו נעמן גר תושב וכל דכוותיה עתידים ליתן את הדין על מה שעברו עליהם המעשים אשר לא יעשו, אלא שהם קרובים אל התיקון ונקל זאת בעיני ה'".
וכתב בברכי יוסף אורח חיים סימן קטז סעי' ב' "כתב הטור סי' קט"ו מה שתקנו לומר אבינו בהשיבנו וסלח לנו, משא"כ בשאר הברכות, היינו טעמא שהאב חייב ללמד לבנו, ומזכירין רחמי האב וכו', עש"ב. ולי יראה דרך דרש במ"ש הרמ"ע דהעכו"ם אין להם תשובה. ונתנו טעם המפרשים, דאב שמחל כבודו מחול ומלך שמחל אין כבודו מחול (קדושין לב). וא"כ התשובה והסליחה בזה תלויות דאב שמחל וכו', ולכן אנו אומרים השיבנו אבינו סלח לנו אבינו. ודוק".
וכתב במחזיק ברכה סי' קט"ו סעי' ג' "בברכת השיבנו אבינו סלח לנו אבינו כתב הטור שתקנו לומר אבינו בשתי ברכות אלו משא"כ בשאר ברכות לפי שהאב חייב ללמד לבנו ומזכירין רחמי האב וכו' ע"ש ובברכי יוסף סי' קטז כתבתי דרך דרש דהתשובה מועלת לנו ישראל דאב שמחל על כבודו כבודו מחול והעכו"ם אין להם תשובה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וז"ש השיבנו אבינו לפי שהתשובה מועילה בהיותו אבינו וכן הסליחה עש"ב והקשה לי אחד חכם זל"הה שהרי בברכת סלח לנו אנו אומרים מחול לנו מלכנו כי פשענו עכ"ד.
ויראה במ"ש הפוסקים ביו"ד דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל זלזולו אין יכול למחול והגם שכתבו המפרשים דלעכו"ם אינו מועיל תשובה דמלך שמחל וכו' היינו דוקא לגבי העכו"ם דאינם מאמינים דכוליה עלמא דיליה אבל אנו שאנו מאמינם וזה עיקר אמונתנו שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אין עוד א"כ לגבי דידן כיון דכ"ע דיליה מצי מחיל כמ"ש פ"ק דקדושין ובזה אפשר לומר דרך דרש דהכונה סלח לנו אבינו כי חטאנו דהאב שמחל על כבודו כבודו מחול ומוחל על חטא וזהו סלח לנו אבינו כי חטאנו דייקא אמנם אם פשע שהוא זלזול האב אינו יכול למחול להכי אמרינן מחול לנו מלכנו דכ"ע דיליה כי פשענו ובהיות כוליה עלמא דיליה מצי מחיל על פשע וזלזול ודוק".
וכתב על זה הבני יששכר במאמרי חודש סיון (מאמר ב ימי הגבלה) וז"ל: " הרי שהתשובה אינה מועלת רק לישראל ולא לאומות העולם, וכך פסק הרמ"ע מפאנו והמבי"ט בספר בית אלקים". ובמאמרי חודש תמוז אב (מאמר ה נחמה ד) חזר וכתב "ויתפרש על פי מה שכתבתי כמה פעמים והוא מן תנחומא, ופסקוהו הגדולים הרמ"ע והמבי"ט, דהתשובה לא מהני רק לישראל ולא לגויים".
וא"כ יש להבין איך זה מסתדר אם תשובת נינוה
והביא הבני יששכר בשם הרב בעל לימודי ה' (דף קא ע"א) מספר טעמים למה לא מועלת לגוי תשובה וכתב שהרי כאשר חטאו הגויים הוי חטא כנגד מלך וקיי"ל שמלך שמחל לעל כבודו אין כבודו מחול משא"כ ישראל שהם שותפים בהמלכת הקב"ה או שחשובים כבנים שייך אצלם מחילה, וטעם נוסף לפי שהרבה מצוות לישראל אי אפשר שלא יחטאו וככתוב כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא אבל עכו"ם שנצטוו על שבעה מצוות אין להם תשובה.
ב
אמנם יש להקשות שמצינו שיש לגויים תשובה שכתוב בספר יונה (ג, ה-י) "ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם… ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם… וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה".
ואיתא במשנה תענית (טו, א) שהיו אומרים דברי כבושין בתענית וכך היו אומרים: "אחינו, לא נאמר באנשי נינוה, וירא האלקים את שקם ואת תעניתם, אלא וירא האלקים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה".
וכתב הר"י אבן שועיב כתב (בדרשה ליום כיפור) "כי ה' מלא רחמים ואפילו שהיו גויים ועושין חמס גדול קיבל ה' תשובתם, כל שכן אנו עם מרעיתו וצאן ידו שיחמול ויקבל אותנו בתשובה. ועוד יש לנו ללמוד ולדון קל וחומר, אם הגויים ערלי לב לעשות תשובה ועושין, כל שכן אנו מולי לב ורחמנים ורכי לב שיש לנו לחזור בתשובה בכל עת, כל שכן ביום הקדוש הזה שמוכן לכך".
והנה בירושלמי (תענית פרק ב הלכה א) איתא: "אמר רשב"ל תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה, העמידו עגלים בפנים ואימותיהם בחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הבא ואילין געיי מן הכא, אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עלייהון". "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אמר רבי יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו, ומה שהיה בשידה תיבה ומגדל [מה שהיה מכוסה מן העין, קרבן העדה] לא החזירו".
ותי' המבי"ט בספר בית אלקים (שער התשובה פרק יב) "כי אפילו באזהרת המלך לעם אמר (יונה ג, ח) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אשר כפי הנראה כי החמס אשר עודנו בכפם לא בלעוהו הוא שהיו מחזירים ולא הגזל הנאכל שקשה להשיבו, ויותר מזה א"ר יוחנן (בירושלמי המובא לעיל) מה שהיה בכף ידיהם החזירו, בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. ולזה אמר הכתוב וירא אלקים וגו' כי שבו מדרכם הרעה שהוא עזיבת החטא לעתיד לבד, ועם כל זה הועיל להם שניחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה".
ובהרמ"ע מפאנו תי': "ואל יקשה בעיניך מאנשי נינוה, כי הרבה תשובות בדבר. האחד – כי ריבוי האוכלוסיה היה מעורר אליהם רחמים בשביל י"ב ריבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה, שהיה חורבנה איבוד חלק רב ומסויים בעולם. השני – אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזילה בעינה (כמבואר בירושלמי המובא לעיל אות ב) שהחזירו רק את הגזילה שבידם, וזהו דין התורה, כי מדרבנן גם אם גזל קורה וקבעה בבנין עליו לפרק את כל הבנין ולהחזיר את הקורה]. אך הם לא ניצולו, אלא האריך להם אפו לשלם גמול צעקתם ומעשיהם בעולם הזה, ולבסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי (נחום פרק א) שאמר אליהם א-ל קנא ונוקם ה' עד סוף הספר".
ותי' רבי צדוק הכהן מלובלין (תקנת השבין אות טו) וז"ל: "ובבני נח בלאו הכי לא מצינו שניתנה להם תשובה לכפרת הקודם כלל וכמו שכתבתי (שם אות א) מזה בשם המדרש והראשונים, אבל מכל מקום התשובה מועלת להם לבטל העונש הנגזר כדאשכחן באנשי נינוה, והתשובה מועילה לישראל שימחל עוון הקודם ושיהיה כאילו לא חטא מעולם".
ותי' הרב אלחנן וסרמן (קובץ הערות על מסכת יבמות אות רלב) "עוד יש חידוש בתשובה שהחטא נעקר למפרע… וכבוד הגה"צ ר' נפתלי זילברברג מוורשא אמר בהא דנתקבלה תשובת אנשי נינוה, אף דמבואר בספרים דבבני נח לא מועילה תשובה, דהיינו כנ"ל, דהחידוש שיש בתשובה שעוקרת החטא למפרע זה לא נאמר רק לישראל ולא בבני נח, אבל מכל מקום מכאן ולהבא מיהא מהניא גם לבני נח".