שאלה:
ב"בן איש חי" מובא, שצריך להבדיל מעומד. האם גם מי שמבדיל בביתו צריך לעמוד?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הבא"ח (ש"ש פר' ויצא אות כ"א)[1] כתב שנהגו לעמוד בהבדלה, ויש נוהגים לשבת ואין להקפיד בזה, עכת"ד.אם ההבדלה בבית, טוב להבדיל בישיבה[2].
מקורות:
[1]וז"ל: "אף על גב דמדינא מותר לברך מיושב, ואדרבא מר"ן בשה"ע כתב שצריך להבדיל מיושב, משום דכיון דהאחד פוטר את חבירו יש להם לעשות קביעות, ומעומד לא הוי קביעות, ומור"ם ז"ל בהגה"ה הוא דכתב דמבדילין מעומד, מ"מ מצינו שיש מקומות שהם קבלו הוראת מר"ן ז"ל, ועכ"ז נהגו להבדיל מעומד, שעומדים הש"ץ וכל הקהל כולם לכבוד המלך הוא השבת הקדוש שמלוים אותו, ודרך לויה מעומד, וכן נוהגים בעירנו בגדאד יע"א לעמוד כל הקהל בשעת ההבדלה, ועיין כף החיים סי' ל"א אות ל"ח, ושמעתי שבעה"ק תוב"ב אין מקפידין ומבדילין כפי מה שיזדמן בין עומדין בין יושבין שאין מדקדקין בזה".
[2]כתב השו"ע (סי' רצ"ו סעי' ו'): "אומר הבדלה מיושב. הגה, וי"א מעומד, וכן נוהגים במדינות אלו". הרי יש שתי דעות. ועוד פסק השו"ע (סי' רע"א סעי' י'): "ואומר ויכלו מעומד, ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש. הגה – ויכול לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב (כל בו). ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו, רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם". ומשמע מדעת השו"ע שיש לעמוד כל הקידוש גם בויכולו וגם בקידוש עצמו. ובבית יוסף (שם) הביא את הסברות של כל דעה. הכל בו (סי' מ"א ב' ע"ב) אומר שנכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו, ודרך לווי המלך הוא בעמידה. אבל התוס' (ברכות מ"ג ע"א ד"ה "הואיל") אומר: "נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז נראה כקבע ופוטר אותם". היינו, כיון שהאנשים רוצים לצאת ידי חובת ההבדלה הם צריכים לשבת שזוהי קביעות, ואם אינם קובעים – לא יוצאים ידי חובה.
והנה, כלל ידוע בהלכה (ראה שו"ע סי' רי"ג סעי' א' ומשנ"ב שם ס"ק ב'), שמדין קביעות צריך לשבת בשעת הברכה, והשאלה היא: מדוע ההבדלה תאמר בעמידה? ומבאר הכה"ח (סי' רצ"ו ס"ק מ"א) שהקביעות נצרכת כאשר האנשים אוכלים בעצמם, אבל כאן שהמבדיל פוטר אותם, ומדינא הם לא צריכים לשתות, לכן הם אינם צריכים לשבת, והוא עומד מפני כבוד הציבור, וכ"כ פתח הדביר ואחרים. והחזון איש (סי' י"ט אות ח') חילק בין ברכת המצוות לברכת הנהנין, שבברכות הנהנין – צריך לברך מיושב (ברכת המזון, מעין שלוש ועוד) אבל בברכת המצוות –צריך לברכם מעומד (וראה במשנ"ב (סי' תקפ"ה ס"ק א') בדין ברכת שופר).
ומרן הבא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' כ"א) כתב שיש מקומות שנהגו לעמוד בהבדלה, הגם שמרן פסק שההבדלה מיושב, משום כבוד ולווי המלך והוא שבת קודש ודרך ליווי בעמידה, וכן נהגו בבגדד. וכתב שבירושלים לא הקפידו לומר בעמידה או בישיבה אלא כפי שיזדמן להם. ולמעשה, בבית הכנסת אנו עומדים בהבדלה, ובבית אנו יושבים. אמנם אותם שנהגו לעמוד בהבדלה – ימשיכו לנהוג כך, אותם שנהגו לשבת – ימשיכו לשבת, וכל אחד ואחד ימשיך כמנהגו וכולם יוצאים בזה ידי חובה. גם מי שנהג לשבת, אם ארע ועמד בהבדלה – יוצא ידי חובה. וראה עוד בהרחבה מאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק מ"ג סעי' ס'-ס"ג).