שאלה:
בערב שבת אבי (ספרדי) קידש בישיבה. שאלנו אותו על כך, והוא ענה שכך נפסקה ההלכה. מהי ההלכה בנדון?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מנהגנו שבליל שבת מקדש מעומד[1], ובשבת בבוקר – מיושב[2]. ובכל המקרים שותים את היין מיושב[3].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' רע"א סעי' י'): "ואומר ויכלו מעומד, ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש. הגה: ויכול לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב (כל בו); ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו, רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר"ת". וכתב בכה"ח שם (ס"ק ס"ב): "ובשער הכוונות דף ע' ע"ד כתב דצריך לעמוד בשעת הקידוש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער ח"י פרק י"ד מורי ז"ל היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת ויום טוב ואחר כך יושב וטועם מן הכוס של קידוש, עכ"ל", וראה בהרחבה מאמר מרדכי שבת (ח"א פרק ט"ז סעי' ל"ח-ל"ט).
[2] כתב כה"ח (סי' רפ"ט ס"ק ד'): "תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בשני ידיך על דרך מה שנתבאר לעיל בקידוש דליל שבת ממש, ואחר כך תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו', ותכוין בראשי תיבות ה' לאורך ימים אל שם יל"י, ותכוין גם כן סופי תיבות ה' לאורך ימים הם בגימטריא ס"ה כמנין אדנ"י, ואחר כך תאמר ושמרו בני ישראל את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש, ותכוין לכלול מדת לילה שהוא שמור עם מדת יום שהוא זכור, ואחר כך תאמר פסוק אז תתענג על ה' וכו' כנודע כי בזה הפסוק נרמזו שלש סעודות דשבת כנזכר בספר הזוהר פרשת בשלח ופרשת אמור, ואחר כך תאמר בקול רם דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, ואחר כך תאמר ברכת בורא פרי הגפן, ואחר כך תיטול ידיך מעומד כנזכר בסעודת הלילה יעו"ש. שער הכוונות דף ע"ד, פרי עץ חיים שער ח"י פרק ך' ופרק כ"א".
[3] כתב כה"ח (סי' רע"א ס"ק ס"ד): "ואף לדידן שמקדשין מעומד נכון שלא לטעום עד שישב, והטעם דאין ראוי לתלמיד חכם לאכול ולשתות מעומד וכמו שכתב מטה משה סימן תק"ט לענין הבדלה, יעו"ש. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד'".