שאלה:
האם מפני דרכי שלום מותר לתת לחילונים לאכול בידיעה שהם לא יברכו? אבקש את כבוד הרב לפרט (יש חילונים שהם תינוקות שנשבו מלידה, יש כאלה שהיו דתיים והפכו לחילונים גמורים. יש ציבור גדול של חילונים והם עלולים לעשות צחוק מהדת).
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
כבר נפסקה ההלכה כמו דברי הגמרא חולין (ק"ז ע"ב) שאין ליתן לחם לאכול למי שאינו נוטל ידיו, עיין לשו"ע (סי' קס"ט סעי' א')[1] ועיין להרמב"ם (הלכות ברכות פרק ו' הלכה י"ט) ועיין כ"מ שם. ועיין לכה"ח שם (ס"ק י"א)[2]. ולמדו האחרונים מזה, שגם כל מאכל לא יתן למי שאינו מברך עליו[3], ובפרט לפי חכמי הקבלה שיש נשמות מגולגלות[4] במזון והברכה שמברכים מתקנים אותם. ובכל זאת מפני דרכי שלום יש לאדם לעשות הרבה עבור זה, ועיין לחזו"א (הלכות יבום וחליצה)[5], ובפרט שכיום הם כולם בבחינת תינוק שנשבה, רצוי שיברך בקול רם ויכוון בברכתו להוציא אותם ידי חובה, ואם יכול לומר להם כן – עדיף, וכן יכוון שהוא מתכוון לתקן את כל הפירות שלפניו. כמו כן יתכוון להפקיר את האוכל והלחם וכו' כך שהאוכל לא אוכל משלו.
מקורות:
[1] וז"ל: "ואסור ליתן לו פרוסת פת, אא"כ יודע בו שנטל ידיו".
[2] וז"ל: "משמע דוקא שיודע בו שנטל, הא מסתמא אסור. וכן כתב רש"ל שם, לחם חמודות שם, שיירי כנסת הגדולה שם אות א', עולת תמיד אות ב'. ומכל מקום אם הוא מוחזק לאדם חשוב סומך עליו שנטל ידיו. רש"ל שם, שיירי כנסת הגדולה שם אות ג', עולת תמיד שם. ונראה דהוא הדין דאם הוא אדם חשוב, יכול ליתן לו לחם לילך לאכול בביתו ולסמוך עליו שנוטל בביתו".
[3] ראה משנ"ב שם (סי' קס"ט ס"ק י"א), וז"ל: "אך אם יודע בודאי שלא יברך – אסור ליתן לו אף בתורת צדקה. ודוקא אם מתוך רשעתו, אבל אם מתוך אונסו שאינו יכול לברך – לא נפקע מצות צדקה בשביל זה". וע"ע שו"ת אג"מ (או"ח ח"ה סי' י"ג).
[4] ראה שער רוח הקודש (דף ט' ע"ב), וז"ל: "אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה, והזהירני מאד בזה, עכ"ל. וכן כתב בשער המצות פרשת עקב, וז"ל: ודע כי צריך האדם להזהר בתכלית בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמו שנאמר:'ותורתך בתוך מעי', וגורם שפע עליון באדם". שער המצוות (פרשת עקב), וע"ע כה"ח (סי' קצ"א ס"ק ו').
[5] חזו"א אבן העזר (סי' קי"ח ס"ק ו').