שאלה:
מה מברכים על פריכיות אורז?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
על פריכיות אורז – אם צורתו כצורת ביסקויט – ברכתו "שהכל נהיה בדברו"[1].
מקורות:
[1] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ב סי' כ"א), וז"ל שם: "עיקר הדין לענין הברכה על פריכיות אורז וכדו' הוא בגמרא (ברכות דף ל"ז ע"א) שאומרת: "הכוסס את החיטה – מברך עליה בורא פרי האדמה. טחנה אפאה ובשלה, בזמן שהפרוסות קיימות, בתחילה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ, ולבסוף מברך עליה ג' ברכות. הכוסס את האורז – מברך עליו בורא פרי האדמה. טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, בתחילה מברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש". אח"כ הגמ' הביאה (שם, ומפורש יותר בע"ב שהוא לדעת חכמים) ברייתא אחרת בענין האורז כנ"ל, אבל אומרת לענין ברכה אחרונה: "אחריו – ולא כלום". ופירש"י (שם ע"א ד"ה ולא כלום): "כלומר, אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום, אלא מברך ברכת בורא נפשות רבות ככל מידי דליתיה משבעת המינים", עכ"ל. וכן פסק הרא"ש (ברכות סי' ח') בענין ברכה אחרונה, והביא את דברי רש"י הנ"ל.
הנה למעשה, יש שם בגמרא מספר שיטות בענין האורז: לדעת רבי יוחנן בן נורי, דין אורז כדין דגן, ואם עשאה כעין פת – מברך בתחילה המוציא ולאחריו ברכת המזון. וכבר אמרה הגמ' בפסחים (דף קי"ד ע"ב): "לית דחש לה לסברת רבי יוחנן בן נורי". סברא נוספת מובאת בגמ' (שם), שבתחילה מברך "מזונות" על האורז, ולבסוף ברכה מעין שלוש, והיא סברת רבן גמליאל. וסברא אחרת, והיא הסברא של רב ושמואל, שפת העשויה מקמח אורז מברך בתחילה שהכל נהיה בדברו ולבסוף נפשות. למעשה אנו נוהגים היום כמסקנת הגמרא וכדעת חכמים, ומברכים בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות (ועיין ברשב"א שהביא גאונים שפסקו להלכה כמו רב ושמואל, אבל הרמב"ם (פ"ג מהל' ברכות ה"י) והרי"ף (דף כ"ו ע"א מדפי הרי"ף) והרא"ש (שם) ומרן בשו"ע (סי' ר"ח סעי' ז') ועוד, פסקו כחכמים). ועיין לראשון לציון למהר"ח בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש (ברכות דף ל"ז עמ' י"א), שהביא שמשמע מדברי הרמב"ם שמה שכתוב הכוסס חיטה או הכוסס אורז שמברך בפה"א, מדובר בחיטה ואורז קלויים ולא בכוסס אותם כמו שהם חיים, כי הרי הרמב"ם פסק (בפ"ח מהלכות ברכות הלכה ג') שכל פרי או ירק הנאכל מבושל ולא נאכל חי ואכלו חי, מברך עליו שהכל שזה לא דרך אכילתו. וכתב שם, שהוא תמה על השו"ע שכתב אפילו אכלו חי – מברך האדמה. ולדעתו, ההגדרה של אורז שמברך עליו האדמה היינו אם צריך ללועסו, משמע שלא כדרך בישולו, ואם אין צריך ללעוס מחמת בישולם ורכותם – מברך במ"מ, עיין שם (ומה שכתבנו לעיל משם רש"י והרא"ש שברכה אחרונה ברכת בנ"ר, וחז"ל מגדירים אותו "לא כלום", עיין במעדני יום טוב, מה שביאר בכך).
ואכתי, יש מחלוקת בין הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ד) לבין רש"י (ברכות ל"ח ע"א ד"ה "טרימא") בענין ריסוק תמרים, שלדעת הרמב"ם וכן פסק השו"ע (סי' ר"ב סעי' ז'), הברכה לא משתנית, וכן פסק המשנ"ב (שם ס"ק מ') לענין ריסוק תפו"א. אולם, לדעת הרמ"א שם בשם תרוה"ד (סימן כ"ט) מברך על תמרים שריסקום שהכל, וזהו כדעת רש"י (ברכות דף ל"ח ע"א) שכתב לברך שהכל על טרימא, ופירש שם (ד"ה טרימא מהו): "היינו כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק, ואז מאחר ומינכר – מברך העץ, אבל אם רסקן – מברך שהכל.
למעשה, אין אנו זזים מפסקו של מרן בעל הבא"ח (פינחס סעי' ג') וכן כתב גם ברב פעלים (ח"ב סי' כ"ח), שאם ניכר חלק מהפרי – מברך את ברכתו, ורק אם מרוסק לגמרי עד שלא ניכר פריו כלל – אז מברך שהכל. ולפיכך, ברסק תפו"א הנקרא "פירה" שהתפו"א מרוסקים לגמרי, לדעת תרוה"ד והבא"ח יברך שהכל, ולדעת הפוסקים כרמב"ם לא איבדו את ברכתם ויברכו בורא פרי האדמה, וכאמור, אנן נקטינן מתוך ספק לברך שהכל. ולפיכך, בענין פריכיות אורז יש מי שאמר שיש להם דין אורז קלוי שדינו כדין חיטה קלויה שברכתה אדמה, ויש מי שאומר שהטעם הוא מאחר ואין האורז מבושל אלא הוא מתבקע מהחום של האש, אין לו דין מבושל וברכתו האדמה. ויש אומרים, שמאחר והם מתבקעים ונדבקים איש אל רעהו, אז אפילו לדעת הרמ"א יברך "מזונות", כי דינו כמו מבושל ונתמעך. אולם, מאחר והרמ"א פסק בסימן ר"ב הנ"ל שאם לא ניכר הצורה של הפרי ברכתו שהכל, אם כן גם בפריכיות שהם נפוחים ואין היכר שזה אורז אלא כעין בועות נפוחות, על כן ברכתם שהכל. או שנאמר, שדינו כמי שעשה פת מאורז שברכתו מזונות (שו"ע סי' ר"ח סעי' ז'). ואפשר, שהדין שונה מפת העשויה מאורז כי שם הוא נטחן לקמח ולא ניכר אם קמח דגן הוא או אורז, אבל בפריכיות יודעים שאין זה קמח. ועל כן ברכתו צריכה להיות שהכל, ועם כל זה מי שמברך האדמה – לא טועה".