שאלה:
אני חזן בבית הכנסת ______ במונטריאול. באתי בזה לשאול את כבוד תורתו על קבוצת נשים, שהנה עתה חדשים לבקרים באו, המארגנות בבית הכנסת שלנו תפילת נשים בציבור, וגם פותחות את ההיכל, קוראות בתורה ואף מתעטפות בציצית.
אנשי הקהילה לא מרוצים מכך, אך רב בית הכנסת אומר שאין שום איסור בדבר. דבר זה גורם למחלוקת גדולה בבית הכנסת.
רצינו לדעת – מה דעת כבודו בזה, והאם צריך למחות בידן לפי ההלכה ולפי השקפת דעת תורה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מהדין אשה חייבת בתפלה כי "רחמי נינהו"[1]. ולפיכך אשרי אותן הנשים שמתפללות יום יום, ולפחות תפילה אחת ביום, וכן אותן הבאות לבית כנסת לשמוע קריאת התורה, והן יושבות בעזרת-נשים. מאחר ותפילות רחמים הן, ואנו מבקשים מהקב"ה שישמע את התפילה, אנו צריכים להתנהג כרצון הבורא יתברך שמו ויתעלה, ולא לעשות בניגוד לרצונו ולרצון יראיו, שהם הרבנים שפוסקים לפי התורה ו"ככל אשר יורוך". לפיכך אסור לנשים לנהוג כגברים, ולהתפלל בציבור, ואפילו שהן נשים לעצמן, וכל שכן שאסור להן לקרוא בתורה בציבור שלהן[2].
בענין טלית שהן מתעטפות, עיין מה שפסק הגאון האדיר רשכבה"ג הרי"ח הטוב זיע"א בספרו בא"ח(פרשת לך-לך שנה ראשונה אות י"ג), שכתב: "נשים ועבדים פטורים ממצות ציצית,דאפילו אם לובשים טלית בת ד' כנפות – אין צריכין להטיל בה ציצית, מפני דמצות עשה שהזמן גרמה היא, וכל מצוות עשה שהז"ג נשים ועבדים פטורים. ואע"ג דקי"ל בשופר וסוכה וכיוצא אם רצו לקיים הרשות בידם ויש להם שכר כמי שאינו מצוה ועושה, וליכא משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מ"מ במצוה זו מחזי כיוהרא. ועוד יש חשש נמי משום לא תלבש אישה כלי גבר. על כן בציצית צריך למנוע אותם וכנז' בפוסקים, ובספר הכוונות מפורש טעם פרטי במצוה זו ע"פ הסוד דלא שייכה מצוה זו בנשים". ונראה שהרב ז"ל התכוון למה שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (דברים כ"ב, ה'): "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה", ותרגם שם: "לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דאינון תקוני גבר על איתא".
לפיכך צריכים לבטל מנהג נפסד זה מכל וכל, ולייעץ לנשים הרוצות להתפלל שהן לא טובות מאמותינו הצדקניות שהתפללו בעזרת נשים, והקב"ה ישמע תפלתן ויעלו לרצון לפניו.
מקורות:
[1]כתב השו"ע (או"ח סי' ק"ו סעי' ב') "נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "כ"ז לדעת הרמב"ם, שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים, אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה, שנאמר: ולעבדו בכל לבבכם, איזו עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפלה, אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה, ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה – יצא י"ח מן התורה. וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב, לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר. אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג, שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות, ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא, והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה, אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים, הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי'. ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח. ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים, דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע', ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע'".
[2]כתב השו"ע(סימן רפ"ב סעיף ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. וכתב המג"אשם (ס"ק ו'): "משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, ואף על פי שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת, מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה, עסי' קמ"ו. ומיהו י"ל דאף על פי שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ התוספות סוף ר"ה, אבל במסכת סופרים פי"ח כתוב: הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו, עכ"ל. וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה". וראה במשנ"בשם (ס"ק י"ב) שהביא דברי המג"א, וסיים: "ואין נוהגות ליזהר בזה, ואדרבה יש מקומות שנוהגות הנשים לצאת חוץ בעת הקריאה".וכתב כה"חשם (ס"ק כ"ה): "משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, וכן כתוב במסכת סופרים. מגן אברהם שם, תוספת שבת אות ו'. והרב המאירי בפסקיו כתב: יש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע, אבל עכשיו שכולן מברכין – אין אשה קוראה כלל, וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה". וכיון שאין נשים חייבות בקריאת התורה – אסור להוציא להן ספר תורה. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"בפכ"ט סעי' נ"ו).