שאלה:
רציתי לשאול שאלה לגבי מנהגי תפילה שהתעוררה אצלי בעקבות דברי בעל "שושנת המלך", שכתב בהל' או"ח בדיני המנהגים השונים לגבי גילוח ותספורת בעומר, שהיות והדבר אינו מדאורייתא אלא דבר התלוי במנהג, אין בכך משום "לא תתגודדו".
אצלנו בבית-הכנסת חלק מהציבור עומד ב"ויברך דוד" כמנהג יהודי ספרד, וחלק יושב. האם יש למחות בדבר זה, הרי גם דבר זה תלוי במנהג, ולכאורה לפי בעל "שושנת המלך" אין בכך "לא תתגודדו"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
לכבוד הרב ….. שליט"א, רב בית הכנסת והקהילה לעדת ……
כתב ברמ"א (סי' נ"א סעי' ז'), וז"ל: "ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד" וכו' עיי"ש. וכתב הגר"א שנהגו לחומרא בעלמא, לפיכך נאמר היכן שנהגו, נהגו. אך האר"י בשער הכוונות (דף י"ח ע"ג): כתב:"צריך לקום מעומד מן 'ויברך דוד' וכו' עד 'אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת' ועד בכלל", עיין שם הטעם. ומלשונו משמע, שאין זה מנהג בלבד שנהגו, כמו שכתב הרמ"א, אלא זהו עיקר הדין. ולכן כתב האר"י: "צריך". והטעם שהביא שם, שיש צורך בבחינת סדרי התפילה והכוונות, ואע"פ שאין אנו מכוונים, על דעת הראשונים אנו מתפללים. וכבר נהגו בכל קהילות ספרד לעמוד, ואין לזוז מהמנהג מדין "ואל תטוש תורת אמך"[1]. עיין בפסחים (נ' ע"א) ועיין בירושלמי שם וכדברי המג"א. ועיין לכה"ח (סי' נ"א ס"ק מ"ג)[2].
אולם במקום שלא נהגו, ויש חלק שעומדים וחלק שנשארים לשבת, חושבני שהעיקר הוא שכבוד הרב יפסוק כיצד לנהוג, וכולם צריכים להיות צייתי דינא. כבודו יכול להשאירם במנהג מי שעומד יעמוד, ומי שיושב ישב, ואין בזה איסור של "לא תתגודדו", כי יש מקומות שמקפידים לעמוד באמירת קדיש, ויש שאין עומדים, ונוהגים שחלק עומד וחלק יושב[3]. ואם לעצתי תשאל, אייעץ לנהוג שכולם יעמדו ב"ויברך", כי מי שעומד סובר שצריך לעמוד, ומי שאינו עומד, בשום מקום לא כתוב שאין לעמוד, לפיכך טוב ומוטב שכולם יעמדו.
הכלל הוא שהקהל חייב לשמוע מה שכת"ר יפסוק וינהיגם[4].
יה"ר שימשיך כת"ר להנהיג את עדתו על מבועי התורה והיראה, אכי"ר.
מקורות:
[1] משלי (א', ח').
[2] כתב כה"ח (שם ס"ק מ"ג): "וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות בענין תפלת השחר דף י"ח ע"ג, וז"ל: צריך לקום מעומד מן ויברך דוד וכו' עד אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וכו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בראשי תיבות א'תה ה'וא ה' ה'אלהים וכו' וכל אהיה הוא בכתר, ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד, עכ"ל פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ו', מגן אברהם ס"ק ט', יד אהרן בהגהות הטור, אליה רבה אות ט', שלמי צבור דף ס"ט ע"ד, קשר גודל סימן ז' אות מ"ג, סידור בית עובד אות א'". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פרק י' סעי' פ"ב), וע"ע סידור קול אליהו (עמ' קי"ט-ק"כ).
[3]וראה בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב) וכיון שכאן אין קפידא במקום זה הוי כשני בתי דינים.
אמנם אם מקפידים – אסור,כמו שכתוב בגמ' יבמות (י"ד ע"א): "אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות – לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת – לית לן בה". וכתב כה"ח (סי' תס"ח ס"ק ס"ה): "וכתב בדרשות מהרי"ל הלכות איסור והיתר דמהרי"ל נהג בביתו שלא להניח לאכול מאותן פאנצ"ן שנפל עליהם מחלוקת הגדולים לפי שמתקבצים שם בחורים מאותן גלילות שנוהגין שם איסור חלב בהן יעו"ש, והביאו מגן אברהם שם. והוא חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה שנוהגין בו היתר רק בני ריינוס ושאר המקומות נוהגין בו איסור כמ"ש ביורה דעה סימן ס"ד סעיף ט' יעו"ש. והטעם שצריך לעשות מנהג שוה משום לא תתגודדו, כמו שכתב המגן אברהם סימן תצ"ג ס"ק ו' יעו"ש. והיינו דוקא בית דין אחד בעיר אחד הוי לא תתגודדו, אבל שני בתי דינין בעיר אחד אלו נוהגין כך ואלו נוהגין כך לא הוי לא תתגודדו כמו שכתב מגן אברהם שם מהא דאיתא ביבמות דף י"ד ע"א וכן פסק הרי"ף והרא"ש שם יעו"ש. וכן כתב הש"ך ביורה דעה סוף סימן רמ"ב בדיני קיצור הנהגת איסור והיתר אות יו"ד. וכן כתב מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סימן ל"ב דאפילו אם רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו מן הפוסקים אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם בקולות ובחומרות, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוי ליה כשני בתי דינים בעיר אחת וקיימא לן כרבא ביבמות דף י"ד דהיכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת אלו נוהגים לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו, וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר, וכן כתב מהרד"ך בתשובותיו, עכ"ל. ודברי מהרד"ך הם בתשובותיו בבית י"ג וי"ד שכתב כי כן הוא מנהג עיר ואם בישראל שאלוניקי יע"א שהספרדים הם בית דין בפני עצמו והאשכנזים הם בית דין בפני עצמו אלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה ואלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה והוא הדין בכל מקום שימצא כיוצא בזה יעו"ש. וכן כתב הרשד"ם בחלק יורה דעה סימן מ' וסימן קנ"ג. וכן כתב בתשובת פנים מאירות חלק ב' סימן קל"ב לענין האשכנזים והספרדים שבעיר בילוגראדו דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפילו באיסור דאורייתא ואין הרוב מעלה ומוריד בענין זה וכו', ומה שכתב מגן אברהם בסוף סימן תצ"ג דבדבר שמחלוקתם בדבר איסור כגון שאלו אוכלין חלב של בני ריינוס ואלו אין אוכלין, אם נתקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה וכו', כוונתו על בית דין אחד בעיר אחת כמו שכתב על דברי רמזים בקיצור פסקי הרא"ש סוף פרק קמא דיבמות וכו' אבל בעיר בילוגראדו וכו' אלו ואלו ינהגו כמנהגם יעו"ש. וכן כתב בתשובת גינת ורדים חלק יורה דעה כלל ג' סימן ט' לענין האשכנזים והספרדים שבעיה"ק ירושלים ת"ו, דכיון שיש להאשכנזים בית הועד לבדם ואינם מעורבים עם הספרדים, הם נידונים כשתי בתי דינים בעיר אחת שכל קהילה עושה כמנהגה ואין בזה משום לא תתגודדו, ויש להאשכנזים מן הדין להחזיק בכל מנהגי האשכנזים כאילו היו בתוך איפרכייא שבאשכנז כקוליהון וכחומריהון, והאשכנזי היוצא מעירו להתגורר בירושלים כל דיני מקומו שיצא משם נוהג בו אפילו קודם שיגיע לירושלים כיון שעתיד לילך שם ושם יש קהל אשכנזים ובית דין קבוע יעו"ש. וכן כתב עוד בכלל הנזכר סימן ה' יעו"ש". וכאן במקום זה נהגו כך והם באים לשנות הוי כבתוך הבי"ד שיש בו לא תתגודדו.
[4] חייבים לשמוע למרא דאתרא, כמבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנ"ג), שו"ת הר"ן (סי' מ"ח), שו"ת מהרי"ף (הרב יעקב פראג'י) (סי' נ"ט), וראה חזו"א (יו"ד סי' ק"נ ס"ק ה').