שאלה
חולה שיכול לאכול בסוכה אבל לא יכול לישון שם. האם מברך ברכת "לישב בסוכה"?
תשובה
כאשר אוכל פת כשיעור קצת יותר מכביצה או מזונות כשיעור קביעות סעודה (ולנוהגים לברך על מיני מזונות או לנוהגים לברך על כניסה לסוכה) – יברך כמנהגו, ואע"פ שלא יכול לישון בסוכה זו אין בזה חיסרון.
מקורות
איתא בגמ' סוכה כ"ה ע"ב "ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בסוכה. – פשיטא! – מהו דתימא: הואיל ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה – האי נמי מצטער הוא, קמשמע לן: הני מילי – צערא דממילא, אבל הכא – איהו הוא דקא מצטער נפשיה, איבעי ליה ליתובי דעתיה".
ובדף כו ע"א "חולים ומשמשיהם. תנו רבנן: חולה שאמרו – לא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה, אפילו חש בעיניו, ואפילו חש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי, והתיר רבי יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה. רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא. רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה. – והא אנן תנן: חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. חולה – אין, מצטער – לא! – אמרי: חולה – הוא ומשמשיו פטורים, מצטער – הוא פטור, משמשיו לא".
ופרש"י "למגנא בכילתא – ואף על פי שיש לה גג וגבוהה עשרה, והוי כאילו חוץ לסוכה. משום בקי – (זבובים קטנים). סרחא דגרגישתא – קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה. מצטער – שהסוכה מצערתו".
וכתב הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכה ב "ואיזה הוא מצטער זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני הריח".
וכתב הטור סי' תר"מ "דוקא שבא לו הצער במקרה אחר שעשה שם סוכה אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער אני ונראה שאין כל אדם יכול לומר מצטער אני ליפטר אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו".
כתב הב"י "וכתב הרא"ש (סי' יב) גבי משום סירחא דגרגישתא ומיירי באכסניא דאי בתוך ביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער אי נמי גרגושתא היא גופסיס וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח: וכתב הר"ן (יב. ד"ה סרחא) גבי סירחא דגרגושתא ולא שיהא ריחה מאוס לכל דאי הכי מיפסלה סוכה כדאמרינן לעיל (יב:) הני שוצי ושוצארי אין מסככין בהם דכיון דסני ריחייהו שביק להו ונפיק אלא הכא בדמצטער איהו לחודיה עסקינן עכ"ל
ב
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ז "וה"ה דמצטער פטור בכולן אף מאכילה [אחרונים] ור"ל דאם הרוח וריח וכה"ג מצערים ליה באכילה פטור אף מאכילה אבל אם הצער רק בשינה חייב באכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ז.
ג
וכתב הרמ"א "ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו (מרדכי פרק הישן)".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ח "או בשינה – פי' במקום דליכא צינה והצער הוא מחמת הרוח וכיו"ב וכנ"ל דאלו במקומות הקרים יוצא י"ח באכילה אף על גב דלא יוכל לישן שם דא"א בענין אחר וממילא מקרי שם כעין תדורו וגם מקרי ראוי לשינה אם היה לו כרים וכסתות כראוי". וכ"כ כה"ח ס"ק ל"א
וכתב הבה"ל ד"ה "מפני הרוח – וה"ה מפני הצינה במקומות הקרים וכדלעיל בסימן תרל"ט ס"ב בהג"ה ועיין בלבוש דאפילו יש לו כרים וכסתות להנצל מן הצינה ג"כ יש להקל דאין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם [אם לא דיש לו מקום בסוכה להניחם שם לכל ימי החג וכן מוכח במ"א שם בסק"ז דבאופן זה לא נוכל לפטרו מחמת הטעם דצינה עי"ש]. ודע דהסכמת רוב הפוסקים דמצטער פטור אף מאכילה כמש"כ המ"א בשם הב"י וע"כ נראה דיש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה".
ד
כתב השו"ע סי' תרל"ט סעי' ב' "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "והנה מה שהגיה רמ"א ואפילו קבע עלייהו קאי גם על יין כמו שמוכח בדרכי משה וטעמו דיין אין נחשב רק כאכילת פירי וכ"ש שאר משקין וע"כ לא חשיב קביעות דידהו. ודע דכמה אחרונים מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור. ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה כ"א על פת העשוי מחמשת מיני דגן או תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודה עליו וכדלקמן בסוף הסעיף. ולענין פת הבאה בכיסנין יבואר שם ומיהו ראוי ונכון לכתחלה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושכר אלא תוך הסעודה או עכ"פ יאכל מתחלה לפת יותר מכביצה [או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו ע"ז] ויברך לישב בסוכה ויוצא לכל הדיעות".
וביאר בשער הציון סימן תרלט ס"ק לג למה לא לשתות בקביעות מחוץ לסוכה "וטעמו לפי מה דכתבו אחרונים בסימן רי"ג דבמדינות שדרך לקבוע השתיה בשאר משקין חשיבי כמו יין, עיין שם. וכתב המחצית השקל דלפי זה הוא הדין קאפי"א במדינתנו, ובתשובת עולת שמואל סימן צ"ז, דשתית קאפי"א ושקאלא"ד פטור אפילו להפוסקים דשתית קבע חייב, היינו, באותן שקובעין לשתיה אחר האכילה דרך שמחה ורעות, אבל לא בשתית קאפי"א ושקאלאד"י [פתחי תשובה]".
כתב הכה"ח בס"ק ל"ו " אבל לענין הלכה כתב המאמר מרדכי אות ב' דאין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל דיין ופירות לא בעו סוכה אפילו קבע עלייהו וממילא אי אכיל ושתי בסוכה אין לו לברך יעו"ש".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ו "אכן לענין לברך לישב בסוכה דעת האחרונים דאין לברך רק כשיקבע עליו סעודה כמו שכתוב בשו"ע. ודע עוד דהסכימו כמה אחרונים דנכון להחמיר מלאכול בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה ודוקא בקביעות אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל".
כתב בשער הציון סימן תרלט ס"ק לח "והנה החיי אדם העתיק חומרא זו גם לענין פירות בקביעות, ואנכי לא העתקתי מפני שבדרך החיים ובשערי תשובה בשם הגינת ורדים מקילין בזה, עיין שם".
כתב המשנ"ב ס"ק ט"ז " וצריך סוכה – פי' מדינא וע"כ צריך לברך לישב בסוכה וכתב המאמר מרדכי שמי שאכל פת הבאה בכיסנין בשחרית בתוך הקאפי"א וכיוצא כמו שאנו נוהגים בכל ימות השנה אף על פי שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו מ"מ בעי סוכה שהרי הוא קובע סעודתו עליו וכו' וכך נהגנו לברך עליה לישב בסוכה ע"ש. ונקט מילתא דשכיחא דה"ה אפילו בלא שתית קאפי"א כיון דקבע סעודה על הפת כיסנין ואם לא קבע סעודתיה עליו רק שאכל יותר מכביצה יש דיעות בין האחרונים אם צריך לברך לישב בסוכה ועיין בשע"ת שכתב דלענין שבת ויו"ט בבקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין במקום סעודה [אף שאח"כ הולך לחוץ לקבל פני רבו וכדומה ונמשך כמה שעות עד זמן סעודה] לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו משוי ליה קבע ובחול אין כדאי לברך דספק ברכות להקל אכן מנהג העולם לברך אף בחול. וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו רק לשבת שם זמן מה ויכוין בשעת ברכתו לישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שאחר זה".
כתב בביאור הלכה ד"ה "אם קובע עליו חשיב קבע – עיין במאמר מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא דכל שהוא קבע עליו אף על פי שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב קבע אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר לעיל בסימן קס"ח דבעינן דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו הכא דבעינן תשבו כעין תדורו כל שקובע עליו הויא קביעות להצריכו סוכה ובדידיה תליא מלתא ע"ש".
כתב הכה"ח בס"ק מ' "ואי בדעתיה תליא מילתא אי קבע סעודתיה עליה, או בשיעורא תליא מילתא דבעינן שיאכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, עיין מאמר מרדכי אות ג' מה שמצדד בזה יעו"ש. ומיהו עיין לעיל אות ל"ג ובחיים שאל שם שכתב בהדיא באוכל פת כסנין דאינו מברך על הסוכה כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו שיעור שלשה ביצים יעו"ש. וכן כתוב לקמן אות נ"ב. ואם כן לא עדיף תבשיל מחמשת מינים מפת כסנין. ועל כן אין לברך על הסוכה על תבשיל מחמשת מינים כי אם באוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו, ואם אוכל פחות יש לברך ברכת הסוכה בלבו לאפוקי נפשיה מפלוגתא או ישמע ברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת. ומה שכתב שם המאמר מרדכי דמי שאוכל פת כסנין בשחרית בתוך הקאו"י וכיוצא אף על פי שאינו מברך המוציא מברך לישב בסוכה כיון שקובע עליו סעודתו יעו"ש, עיין עולת שמואל סימן צ"ז שכתב דאפילו בכהאי גוונא אין לברך אסוכה אלא אם כן אכל שיעור שחייב לברך ברכת המזון יעו"ש. וכבר כתבנו גם כן לעיל אות ל"ג דכן משמע מדברי החיד"א דלא יש חילוק ואין לברך אסוכה אפת כסנין אלא אם כן אוכל שיעור קביעות סעודה יעו"ש".
העולה
כאשר אוכל פת כשיעור קצת יותר מכביצה או מזונות כשיעור קביעות סעודה (ולנוהגים לברך על מיני מזונות או לנוהגים לברך על כניסה לסוכה) – יברך כמנהגו, ואע"פ שלא יכול לישון בסוכה זו אין בזה חיסרון.