שאלה
יש לי כלב חולה ויש לו הרבה ייסורים. האם מותר להביא אותו לרופא כלבים שיהרוג אותו למנוע צער בעלי חיים?
תשובה
להלכה דעת רוב הפוסקים שבהמתת בעלי חיים אין איסור מהתורה, מכל מקום אין להורגם בלי שום צורך.
אמנם במקרה שהבעל חיים סובל מותר ואף מצווה להורגו, [כמובן באופן שלא יגרם לו צער], כדי למנוע ממנו יסוריים.
מקורות
כתוב בגמ' בבא בתרא דף כ ע"א "והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה – ערקא ואזלא! בקשורה. שחיט לה! בטמאה. מזבין לה לנכרי! בכחושה. פסיק שדי לה לכלבים! כיון דאיכא צער בעלי חיים לא עביד".
כתבו התוס' "כיון דאיכא צער בעלי חיים כו' – וא"ת כולה בהמה שקיל ושדי לכלבים וי"ל דמיירי בקוף וכל דדמי ליה דמנח התם לטיולי ביה וניחא דנקט אבר ובשר ולא נקט בהמה גופה דאי חזיא לטיולי שקיל לה לטיולי בה ואי לא חזיא שדי לה לכלבים". יוצא שאין בהריגת בעל החיים משום צער בעל חיים.
אמנם בשיטה מקובצת כתב בשם הר"י מיגאש "ואקשינן נהי דלאכילה דעכו"ם לא חזיא דהא כיחש הוא אכתי חזי ההוא אבר למפסקיה ולמשדיה לכלבים. ופריק כיון דאיכא צער בעלי חיים לא אתי למעבד הכי. וליכא למימר דשחיט לה ופסיק לה לההוא אבר ושדי לכלבים חדא דלאו אורח ארעא למשחט לה לבהמה כי היכי דניחתוך לה לפני כלבים. ועוד דכיון דלאו בת שחיטה היא שחיטתה נמי צער בעלי חיים דהא הריגה היא ולא שחיטה".
וכ"כ בספר החינוך פרשת אחרי מות מצוה קפו "וכלל הדברים כי כל אשר ציונו לטוב לנו, כמו שכתבנו, כי האל חפץ בטובת בריותיו בטובו הגדול, ואמר כי מי שיקריב חוץ לאותו המקום הנבחר דם יחשב לו. והענין הוא כי השם לא התיר לבני אדם בשר בעלי חיים רק לכפרה או לצרכי בני אדם, כגון מזון או רפואה או כל דבר שיש בו שום צורך בני אדם, אבל להמיתם מבלי שום תועלת כלל יש בדבר השחתה ונקרא שופך דם. ואף על פי שאינו כשפיכות דם האדם, למעלת האדם ופחיתות הבהמה".
כתב באיסור והיתר הארוך שער נט "וכתב הרא"ש שילהי [בהמה המקשה] (א"ט) כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי וכתב התו' בעבודה זרה אף על פי שצער בע"ח דאורייתא אם יועיל לאיזו דבר מותר עכ"ל. פי' לרפואה אפילו אין בו סכנה".
כתב הרמ"א באבן העזר סימן ה סעי' י"ד "כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט). ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ה). ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות". ויש לחלק ששם זה יותר קל למרוט בשעה שהם חיים ובשביל טיפה טירחה טוב להחמיר ולשחוט קודם משום צער בעלי חיים.
וכתב בביאור הגר"א ס"ק מא "ומ"מ כו'. דמ"ש בפ"ז דב"מ בר' שנענש על העגל" אמנם שם יש לחלק שזה ע"פ מדרגתו.
כתב בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – יורה דעה סימן י "ואמנם אין לנו להאריך בזה כי כבר האריך מהרא"י בפסקים וכתבים סימן ק"ה שכל דבר שיש בו צורך להאדם לית ביה משום צעב"ח וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים אבל להמית בהמות וחיות וכל מיני בעלי חיים לית ביה משום צעב"ח וכן מוכח בחולין דף ז' ע"ב עקרנא להו איכא צעב"ח קטלנא להו איכא משום בל תשחית הרי אף שהשיב לו על עקרנא דאיכא צעב"ח אעפ"כ אמר קטלנא להו. וא"כ אין בנדון שאלתו משום צעב"ח, ומשום בל תשחית ודאי ליכא דהרי נהנה בעור וגם אינו עושה דרך השחתה. וגם עיקר איסור בל תשחית אף שהוא מדרבנן מ"מ שורשו הוא ממה שאסרה התורה בקציצת עץ מאכל והנה שם כתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וגו' וא"כ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון שלא ישחית דבר שיכול האדם ליהנות ממנו לא ישחית ויפסיד אותו ההנאה ואולי אפילו בדבר של הפקר שייך זה אבל דבר שאין בו הפסד לשום אדם לא שייך בל תשחית, וא"כ הני חיתו יער כל זמן שהם בחיים אין בהם שום הנאה לאדם רק עיקר הנאה במותן בעורותיהם ובבשרם ואיך נימא שיהיה אסור להמיתם משום בל תשחית. ולומר שאסור מצד דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור ג"כ ליכא למיחש דדבר דלא שכיח לא שייך בו למימר שנהגו בו איסור. והנה עד כה דברנו מצד הדין".
ב
דינים והנהגות חלק ב' (עמוד מ' סעיף ד') הביא מעשה שאחד מבני ביתו של החזון איש זצ"ל שאלו על זבוב שהיה מפרפר, והשיב: שיש לגמור מיתתו (למנוע צערו).
וכתב בשו"ת שב ורפא ח"ג סי' רנ"ז [נשאל לגבי ציפור שנפגעה בתאונת דרכים אם מותר להמיתה], "תבנא לדינא רשות ואפילו מצוה לענ"ד להרוג הצפור הנפצע כדי למעט בצער ודברתי על זה עם מו"ר הגה"צ מוה"ר משה שטרנבוך שליט"א מח"ס מועדים וזמנים וכו' ועם מו"ר מהו"ר מאיר יוסט שליט"א וכו' והסכימו עמי".
העולה
להלכה דעת רוב הפוסקים שבהמתת בעלי חיים אין איסור מהתורה, מכל מקום אין להורגם בלי שום צורך.
אמנם במקרה שהבעל חיים סובל מותר ואף מצווה להורגו, [כמובן באופן שלא יגרם לו צער], כדי למנוע ממנו יסוריים.