שאלה
האם מותר לילדה קטנה לרכב על האופניים בשבת בתוך הבית?
תשובה
כתב מרן הרב שם "אין שום מקום להתיר לרכוב על אופניים של שני גלגלים בשבת
מותר לאפשר לקטן לנסוע באופניים של תלת אופן, אך אסור לאפשר לו לנסוע באופניים של שני גלגלים בשבת"
מקורות
ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ה): "ישנם המסתמכים על הרב פעלים (ח"א סי' כ"ה) להתיר, והם טועים פעמיים. ראשית, כבר כתב הגאון בעל ישכיל עבדי הנז"ל שהרב פעלים חזר בו מהפסק הנ"ל. וכן אנו מקובלים מרבני וחכמי בבל שהיו בדורו של הרב פעלים. שנית, הרי בתוך התשובה התנה ג' תנאים להיתר: א. שיש בו שני אנשים ב'גארי', היינו אחד גוי ואחד ישראל והגוי הוא הדוחה את הגלגלים. ב. שיהא ה'גארי' גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים (שיהא דינו כרשות היחיד). ג. שלא ישא שום חפץ. ושלשה תנאים אלו תלויים ועומדים: והוא שרבים צריכים לו, או בשביל מצוה גדולה, אבל לטייל – אסור, עיי"ש. והגם שבסוף התשובה היקל אם ה'גארי' אינו גבוה עשרה ורחב ארבעה, הרי התנה שם עוד תנאים נוספים. ולפיכך, כתבו האחרונים שאין להקל בזה.
וכנראה לאחר זמן חזר בו מרן הרב פעלים לאחר שראה שהאופניים עלולים להתקלקל תוך כדי הנסיעה ע"י שכנף נדחק לאופן ומנתקים אותו וזהו תיקון כלי, או שהשרשרת נשמטת וצריך להחזירה לשיני האופן הקטן, או שהכידון אינו מכוון וצריך ליישרו, או למתוח חוט ברזל הקושר את האופניים, או להדק את הכסא שיושב עליו ע"י הידוק חזק, ופעמים שהדינמו מופעל ביום ומנתקים אותו, או בלילה שמתנתק ומחברים אותו וכו' – דברים רבים שנעשים תוך הנסיעה ולפניה. והרי זה יותר שכיח, ויש כאן יותר פרטים מאשר לחתוך זמורה. ומה נעשה עם עובדין דחול וביזוי שבת קודש.
וכבר כתב כה"ח (סי' ת"ד ס"ק ח') על האופניים: "ובענין האופניים שקורין 'בסקיליט' והוא כמו עגלה קטנה שיש בה מקום ישיבת אדם אחד לבד, ואינה הולכת מכח האש אלא שיש בה שני גלגלים וסביב של כל גלגל וגלגל יש עור ונופחים אותו ע"י ברזל הקבוע בו העשוי לכך, ואז מתמלאים אותם העורות רוח מסביב כדי שיהא קל לרוץ ודורס ברגלו על איזה ברזל העשוי לכך והולך מאליו. ולפעמים מרוב ההליכה ניקב אותו עור. ומזמינים עור ודבק לעת הצורך כדי שאם ינקב בזמן ההילוך תיכף סותמין אותו הנקב בעור ודבק אצלם", עכ"ל. ואח"כ הביא את סברת הר"פ האוסר ברה"ר ומתיר בעיר מעורבת, עיי"ש [אעפ"י שלכאורה אין ה'גארי' המובא בר"פ דומה לאופניים שלנו או ל'בייסקיל' או 'ביסקליט' המובא בספרים אחרים. בכל אופן מי לנו גדול מבעל כף החיים שידע את השפה הערבית המדוברת בעיר מולדתו, והוא השוה את ה'גארי' לאופניים ול'ביסקליט'. וכן כתב הר"פ בהשמטות שבראש הספר: 'גארי' קורין 'באייסקל'].
ועיין בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל ששאלו אותו: אם נכונה השמועה שבעל הר"פ חזר בו, למה לא כתב זאת בעל כה"ח? וענה שבעת הדפסת ר"פ ח"א היה בעל כף החיים כבר בארץ ולא ידע מזה, עיי"ש. ואח"כ כתב: "שמנהג ארץ צבי שאין הולכים באופניים הנז' לא בשבת ולא ביו"ט אפילו בתוך העיר שיש בה עירוב".
ועיין לציץ אליעזר (ח"ז עמ' קמ"ו סי' ל' או' ד') שכתב: 'והחובה על רבני ישראל די בכל אתר ואתר לגדור הדבר בגדרים שלא יבואו לפרוץ בזה. ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת הכרם בזה באיזה מקום או מקומות, אומרים להם: גדור'
ב
וכתב התפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות" וע"כ יש לחוש שמא יבוא לתקן את הכדור או להוסיף לו אויר. ועיין שו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' ע"ד אות א').
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ד פ"ב הערה ל"ד. "למעשה עיקר הדין שאסור, ומקורו הוא מטעם חשש של הוצאה במקום שאין עירוב. ואפי' במקום שיש עירוב – יש לאסור מטעם שמא יתקן, כמו שגזרו בכלי שיר, או מטעם שמא יחתוך זמורה כמו שאסרו ברכיבה על סוס (עיין ביצה ל"ו ע"ב). ועוד – אף ללא כל החששות הללו, יש איסור גדול של זלזול בכבוד שבת והוא עובדין דחול".
העולה
כתב מרן הרב שם "אין שום מקום להתיר לרכוב על אופניים של שני גלגלים בשבת
מותר לאפשר לקטן לנסוע באופניים של תלת אופן, אך אסור לאפשר לו לנסוע באופניים של שני גלגלים בשבת".