שאלה
למה כתוב פרשת בראשית החל מעליה שני ה' אלוקי-ם ולפני כן רק אלוקי-ם?
תשובה
וכתב חזקוני "ביום עשות ה' אלקים עכשיו כשנבנו שמים וארץ במילואם הזכיר עליהם שם המיוחד משום דברב עם הדרת מלך וכן מצינו אין מזמנין על המזון בשם בפחות מעשרה. כאן פרש"י שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים עם מדת הדין והיינו דכתיב וה' שמים עשה פי' הוא בעל מדת הרחמים עם מדת דינו עשה השמים".
רבינו בחיי "ביום עשות ה' אלהים. לא הזכיר השם המיוחד עד עתה בכל ששת ימי בראשית.
וע"ד הפשט: שם אלהים נופל על מעשה הטבע, ומעיד על החדוש, ושם המיוחד מעיד על קדמותו ומציאותו יתברך, וע"כ לא הזכיר השם המיוחד בכל מעשה הטבע רק שם אלהים, כי התורה רצתה להתחיל בספור החדוש, וע"כ הוצרך להזכיר השם המורה על המחדש, והוא הכנוי שנתחדש לו בבריאת עולמו, ואלו היתה כונת התורה להתחיל בספור קדמותו ומציאותו יתברך היה ראוי להזכיר השם המיוחד המעיד על זה, וע"כ הזכיר הנגלה והסתיר הנסתר.
וע"ד המדרש: (ב"ר יב, טו) התחיל הקדוש ברוך הוא לברוא עולמו במדת הדין, שנאמר: בראשית ברא אלהים, ראה שאינו מתקיים שתף עמו מדת רחמים, שנאמר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
וע"ד השכל: חלקי המציאות כ"ו חלקים, ואלו הן: מעלות השכלים הנפרדים, והגלגלים, והיסודות, והנפשות, הרי כ"ו כמנין השם המיוחד. וידוע כי החלקים האלה לא היו נשלמים ונגמרים בגמר שלמותם עד יום הששי, וא"כ איך יתכן שיזכיר ה' השלם בכל ימי בראשית על פעולה בלתי נשלמת, ויש לך לדעת כי החלקים האלה כלם הם נכללים בד', וד' בג', כי כן השם המיוחד שהוא כ"ו הוא בן ד' אותיות, ועקר ארבעתם השלשה, כי הרביעית כפולה, והבן זה מאד.
וע"ד הקבלה: תלה הפעולה בשם המיוחד, כי הוא הפועל והוא האומן שהזכירו בבראשית רבה, שאין המלך בונה מדעתו אלא מדעת האומן, והאומן אינו עושה אלא כפי מה שהוא רואה בשכלו וחכמתו, וזהו סוד הכתוב שבקהלת: (קהלת ב, יב) "את אשר כבר עשוהו", עשהו לא נאמר אלא עשוהו כביכול הוא ובית דינו".
וביתר ביאור כתב הכלי יקר "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ולמעלה הקדים שמים לארץ לפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה יב טו) רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים חזר ושיתפה למדת הרחמים. והנה לא איש אל ויתנחם ומעיקרא מאי סבר אלא שבאמת השמים וכל צבאם הרוחנים יכולין להתקיים במדת הדין יותר מן התחתונים אשר בעפר יסודם על כן האי לדסמוך ליה והאי לדסמוך ליה, כי למעלה הזכיר שם אלהים וסמכו לאת השמים המרבה כל צבאם כי המה נבראו במדת הדין לבד. וכאן הזכיר שיתוף של רחמים וסמכו אל הארץ כי בעבור יושבי הארץ היה צריך לשיתוף זה. ועל שיתוף זה אמר המשורר (תהלים סב יב – יג) אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי וגו' כי מתחילה אחת דיבר אלהים רצה לומר מדה אחת נזכרה בשם אלהים באומרו בראשית ברא אלהים. ואחר כך שתים זו שמעתי וגו' שתי מדות, באומרו ביום עשות ה' אלהים. רמז לדבר, שתים זו עולה למספר כ"ו, כמספר שם של רחמים וחלקו לשני פעמים שלוש עשרה כמספר אחד ואהבה הכלולים בשם של רחמים, הסמוכים זה לזה בפסוק שמע ישראל וגו' ה' אחד, ואהבת וגו' (דברים ו ד – ה). ונתן טעם לדבר למה לא בראו בשם אלהים לבד כי עוז לאלהים לפי שכל העוז והתוקף מתיחס לשם אלהים ואין כח ביד נבראי מטה לקבל את כל מעשה תוקפו וגבורתו יתברך כלל וכלל. אבל לך ה' חסד. כי לשם של רחמים הנקרא בשם של אדנות אליו החסד והרחמים, כי יבוא הזמן שתרצה לשלם לאיש כמעשהו כפי כח המקבל והעושה לא כפי כוחך יתברך. ונקט לשון נוכח באומרו ולך ה' חסד, ולשון נסתר בשם אלהים כי עוז לאלהים, כי בשעת הכעס שמדת הדין שולטת בעולם נראה כאילו הסתיר ה' פניו מן הבריות ובשעת החסד והרחמים יאר ה' פניו אלינו, וקל להבין".
כתב הרד"ק בראשית פרק ב פסוק ד "ואמר ה' אלהים, ובכל מעשה בראשית לא נזכר אלא אלהים, לכך אמרו חז"ל (ב"ר י"ג) נקרא שם מלא על עולם מלא, וכתב החכם ר' אברהם בעבור שאין בארץ דבר עומד אלא נשמת האדם לבדו על כן לא נמצא השם הנכבד נזכר במעשה בראשית רק בשם אלהים כדמות הדיבורים שנקראו שפה ולשון בעבור שיראו שממנה יצאו וכן נשמת האדם העליונה נקראת לב והלב גוף, והיא איננה גוף, רק בעבור היות הלב המרכבה הראשונה נקראת כן, וכן בעבור היות כל מעשי השם על ידי המלאכים עושי רצונו על כן נקרא על שמם, ונתחבר שם ה' עמו בעבור האדם שנברא בתכלית מעשה בראשית בעבור הנשמה העליונה שיש בו שהיא עומדת ולא נאמר ה' לבדו עד שנולד קין; ועוד נכתוב הטעם שכתב בו החכם הזה"
