בגדים נאים לשבת
א. יכבד אדם את השבת בלבושו וילבש בגדים נקיים לכבוד שבת, וטוב שיהיו אלה בגדים המיוחדים לשבת[1]. ואם לובש בגד חדש, תיקן בעל הבא"ח שיאמר אדם בקשה לפני שלובש מלבוש חדש, ובה הודאה לה' יתברך שמו ויתעלה. ואחר בקשה זו, יברך "שהחיינו"[2].
נעליים לשבת
ב. אין צריך לייחד נעליים לכבוד שבת, והמייחד נעלים לשבת – תבוא עליו ברכה[3].
כיפה לשבת
ג. כשם שצריך להחליף את בגדיו לכבוד שבת, כך צריך להחליף גם את הכיפה שלראשו לכבוד שבת[4].
חולצה לשבת
ד. ראוי ללבוש בשבת חולצה שכובסה וגוהצה והוכנה לשבת ביום רביעי או חמישי[5]. ויש מי שאומר שמותר ללבוש בשבת חולצה הנשמרת משבת לשבת, למרות שלא כובסה וגוהצה לשבת זו, בתנאי שצורתה נאה[6]. ונהגו שאם אדם נהנה בלבישת בגד מכובס יותר מבגד נקי – לא ילבש את הבגד הנקי אלא יכבסו, ואם אין לו הנאה מיוחדת – יכול ללבוש את הבגד הנקי[7] (וראה מש"כ בפרק א' סעי' מ'-מ"ג ובפרק ט' מסעי' נ"ז ואילך ובהערות שם).
בגד שלא מכובס
ה. מכנסיים או חליפה שנהוג למסור למכבסה לעיתים רחוקות – אין צורך לכבס בכל שבוע[8].
ו. מי שאין לו חולצה מיוחדת לשבת – יכול ללבוש חולצה של ימי החול, כיון שבימינו מכבסים ומגהצים את החולצה, ועל כן החולצה נחשבת כעין חדשה, ומותר. לכן אחרי שלבש את החולצה ביום חול – יכבסנה ויגהצנה לכבוד שבת[9].
שינוי בבגד לכבוד שבת
ז. מי שאינו יכול להחליף את בגדיו לכבוד שבת, כגון שהיה בדרך או חייל בצבא – לכה"פ ינקה את בגדיו או יחליף את הכיפה בראשו או יעשה איזה שינוי אחר בבגדיו, כך שיהא ניכר שמכבד את השבת גם בלבושו[10].
לבישת לבן בשבת
ח. יש הנוהגים ללבוש בשבת בגדי לבן, ויש מקום למנהגם גם בימינו[11], ואפילו במקומות שאין רגילים ללבוש בגדי לבן – טוב ללבשן, ואין לחוש ליוהרא[12], וגם אבל בי"ב חודש של אבלות יכול ללבוש בגדי לבן[13].
לבישת שחורים בשבת
ט. יש נוהגים ללבוש בגד שחור בשבת, משום שכיום לבוש שחור הוא המהודר והיפה ביותר ואין הוא נחשב בגד של אבלים[14], ומכל מקום צריך להקפיד שהחולצה תהיה לבנה[15].
לבישת בגדי שבת בחול
י. אין ללבוש ביום חול בגדים שיוחדו לשבת[16] אלא אם כן הולך לסעודת מצוה[17]. אמנם, אדם שייחד בגדים חדשים לשבת – יכול ללבוש את הישנים שהיו לכבוד שבת, ביום חול[18].
לבישת בגדי שבת בשבת חזון
יא. לפי הרמ"א – אין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון[19], ולפי השו"ע[20] – מותר ללבוש בגדי שבת בשבת חזון בבגדים מכובסים. לפי האר"י – אסור ללבוש בשבת בגדי חול, וכן דעת הגאון מווילנא, וכן נהגו רוב ישראל, וכן יעשה מי שאין לו מנהג קבוע, אמנם, מי שנהג שלא ללבוש בגדי שבת בשבת זו – ימשיך במנהגו[21].
[1] מובא בגמ' (שבת קי"ג ע"א וע"ב): "וכבדתו מעשות דרכיך. 'וכבדתו' – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה: מכבדותי" וכו'. מכאן למדנו שיש חובה להכין בגדים מיוחדים ומכובדים לכבוד שבת. ועיין שו"ע (סי' רס"ב סעי' ב'), פרי עץ חיים (שער שבת פ"ד). ובשער הכוונות (דף ס"ג ע"א), משנ"ב (שם ס"ק ה'). וכה"ח (שם ס"ק כ"ג כ"ד).
[2] לשון חכמים (ח"ב סי' י"ז). סידור 'קול אליהו' (עמ' תתק"ה) וזה נוסח הבקשה: "מודה אני לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו כי אתה הנותן לנו כח לעשות חיל, ואתה המשגיח עלינו בעין חמלתך, ומשפיע לנו טובה וברכה, ונותן לנו כח להביא ספוק צרכינו וצרכי בני ביתנו באכילה ושתיה ומלבוש וכל צרכי גופנו. ואתה המחיה אותנו ושומר בריאות גופנו ונפשנו, ונסיך בכל יום עמנו, ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת אתנו. הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך ואתה בטובך נתת לי הבגד הזה ללבש.
יהי – רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתשכן על המלבוש הזה אור קדשה וטהרה, ובכל עת אשר אלבש המלבוש הזה, יהיה עלי בשמחה ובטוב לבב ושלום וברכה והצלחה ורפואה וחדוה וצהלה. וברב טובך ובגדל חסדך יאירו בי שלש מאות ושבעים ושמנה אורות אשר בפנים העליונים. שהם עולים כמספר מלבוש שהוא מספר או"ר פניא"ל, ואהיה מקף תמיד באור המקיף הקדוש.
שוש – אשיש בה' תגל נפשי באלהי, כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
[3] כ"כ ג"ע בעל ה"בן איש חי" שו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' י"ג), וז"ל: "תשובה: הסברא מחייבת דאין הסנדל הזה בכלל הבגדים שחייב האדם להחליף בשבת בגדים שלובשן בחול אעפ"י שהם חדשים ונאים דאין המנעל בכלל המלבושים, והראיה דברכת מלביש ערומים שנתקנה בשביל מלבושים של האדם לא נכלל בה המנעל והסנדל אלא תקנו רז"ל ברכה אחרת בשביל הנאת המנעל והיא ברכת שעשה לי כל צרכי דברכה זו נתקנה בעבור נעילת המנעלים כידוע. ועכ"ז אביא הוכחה לתשו' זו על שאלתכם ממ"ש בירושלמי דשבת פרק וא"ו הלכה ב', וז"ל: 'לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשבתא', עכ"ל. הרי לך להדיא דשאני סנדל משאר לבושין דאינו צריך ליחד סנדל א' לשבת אלא בשבת ובחול לובש סנדל א' וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר". וע"ע חסד לאלפים אות ג', כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ה).
[4] עיין מורה באצבע (סי' ד' אות קל"ט); כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ה). וכן העידו על החזו"א. [הערת המערכת: מרן זצ"ל נהג להחליף את כיפתו לכבוד שבת לכיפה לבנה].
[5] ראה בא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' ח').
[6] במחזיק ברכה (סי' רמ"ב או' ז'-ח'), ז"ל: "כתב הרב מגן אברהם (שם סק"ג): כלומר שלא יכבסו בע"ש שיהיו פנויים לכבוד שבת, עכ"ל. וכן כתב הרב המאירי הביאו בשיטה מקובצת שם פ' מרובה (ב"ק פ"ב ע"א ד"ה "שיהו"), וז"ל: שיהיו מכבסין בחמשי בשבת לכבוד שבת ולא ימתינו עד ע"ש מפני שיניחו ע"ש כלו לצרכי הכנת שבת, עכ"ל. וכן משמע מדברי רבינו יונתן שהביא שם ע"ש. ובים של שלמה שם. והרב אליה רבה כתב שעיקר התקנה שיכבסו לכבוד שבת. ע"ש שהשיג על הרב מגן אברהם שנראה מדבריו שעיקר התקנה שלא לכבס בע"ש וליתא. והבין בדברי המ"א כן שהוא תפס במ"ש לכבוד שבת וכתב כלומר וכו'. ואפשר דלאו דוקא וגם המג"א סבר דעיקר התקנה לכבס לכבוד שבת. וכוונתו לפרש דמ"ש בחמישי לאו דוקא אלא נקט חמשי לאפוקי ערב שבת. וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם (פרק ל' שבת ה"ג) ע"ש. וכן נהגו לכבס ביום אחד משבוע חוץ מערב שבת. ודלא כהרב ידי אליהו תקון כ"א שתפס דדוקא ביום ה' יכבסו ולא קודם: התקנה לא היתה אלא שאם ירצו לכבס יכבסו ביום ה', ולא שעכ"פ יכבסו. ידי אליהו שם", וכו'.
[7] עיין ליעב"ץ בסידור עמודי שמים (ח"א מוסך שבת חדר א' אות א'), וז"ל: "אמרו רז"ל כל מי שרוצה ליכנס לפני המלך קודם שיכנס צריך שיתקן עצמו להראות לפני המלך בלבוש נאה כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק ויקשט עצמו יום א' או יותר, כמ"ש אמרו רז"ל: התקן עצמך בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין, כן צריך לעורר בע"ש להכין עצמו לקבל פני המלך כראוי בכבוד ובשמחה", עכ"ל.
[8] עיין הערה פ"ז ראה בכה"ח (סי' רמ"ב ס"ק כ"א).
[9] שבת (קי"ט ע"א): "אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב ו'לקדוש ה' מכֻבד'? אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה". וע"ע רמב"ם (הלכות שבת פ"ל ה"ג). נמצא שכסות נקיה הוא בכלל מכובד – כבוד שבת.
[10] עיין גמ' שבת (קי"ג ע"א), ונפסק בשו"ע (סי' רס"ב סעי' ב'): "ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת; ואם א"א לו – לפחות ישלשל (פי': ישלשלם כלפי מטה שיהיו ארוכים כמדת העשירים היושבים בביתם, רש"י שם) בגדיו למטה דרך כבוד".
[11] שבת (כ"ה ע"ב): "דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות". ופרש"י (קידושין ע"ב ע"א): "ודומים למלאכי השרת – לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת. וכתיב (יחזקאל ט'): 'והאיש לבוש הבדים'. והכי נמי אמרינן בבמה מדליקין (שבת כ"ה ע"ב) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך כו', ובנדרים (כ' ע"ב) נמי אמרינן: מאן מלאכי השרת? רבנן. ואמאי קרי להו מלאכי השרת? משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים".
[12] כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ו), ודלא כפנים מאירות (ח"ב סי' קנ"ב), הו"ד בברכי יוסף (סי' רס"ב אות ג'). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה י"ט).
[13] וראה בא"ח (פרשת לך לך ש"ש סעי' י"ח), וז"ל: "יזהר ליחד בגדים נקיים וטובים לכבוד שבת, והעולם לא נהגו בכך לייחד לשבת החלוק והמכנסיים, מיהו הנזהר בזה – תבוא עליו ברכה. ונודע כי רבינו האר"י ז"ל היה נזהר בזה, והזהיר את רבינו מהרח"ו ז"ל, כשילבוש החלוק של שבת בערב שבת לכוין בשם קדוש זהריא"ל, וכונה זו מועלת להמשיך הקדושה אליו. ויזהר כל אדם שלא ילבוש בגדים שחורים בשבת, ואפילו עוברי דרכים יזהרו שלא ללבוש בגדי חול ובגדים שחורים בשבת גם בעודם בדרך, ששובתים בפונדק או במדבר או בספינה. ואותם הנוהגים ללבוש בתוך שנים עשר חודש של אביהם ואמם בגדי חול וגם שחורים בשבתות וימים טובים, טועין הם ואיסורא עבדי. וזכור לטוב עטרת ראשי אדוני הרב מור אבי ז"ל, שהיה מחליף בגדיו בשבתות וימים טובים בתוך שנים עשר חודש של אביו ואמו, וכן עשינו מעשה בתוך שנים עשר חודש של אדוני אבי זכרונו לחיי העולם הבא, דאחר הפטירה בחודש אחד החלפנו אני ואחי הבגדים בשבת, ולא לבשנו בגדים העיקרים של שבת, אלא עשינו בגדים חדשים מתוקנים לשבתות של אותה השנה. וכן עשינו בתוך שנים עשר חודש של אדונתי אמי, תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים", כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ז). וראה עוד רא"ש (ב"ק פ"ז סי' י"ט): "ושיהו מכבסים בחמישי בשבת מפני כבוד שבת ללבוש לבנים, ובע"ש אין פנאי לכבס".
[14] ראה בבא"ח (ש"ש פרשת לך לך סעי' י"ח), הובא לעיל בהרחבה, ובזמנם בגד שחור היה לסימן רע. ולצערנו הרב, יש מנהג, ובטעות יסודו, שאדם שמתו לו אביו או אמו שם סרט שחור על בגדיו כמו הנוצרים, וזה אסור כל הזמן. וכיום לבוש שחור הוא המהודר והיפה ביותר ואין זה נקרא בגד של אבלים, וממילא יכול ללבוש בגד שחור בשבת.
[15] פרי עץ חיים (שער השבת פ"ד), ז"ל: "וצריך שילבוש בכל שבת בגדים לבנים". שער הכוונות (דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת), וז"ל: "גם צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז"ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעה"ז כן ממש יתלבש האדם בעה"ב אחר פטירתו תמיד ביום השבת וא"ל כי בקבלת שבת פ"א נתגלה אליו נשמת חכם אחד שנפטר בימיו וראהו לובש שחורים וא"ל לפי שבעה"ז היה לובש שחורים ביום השבת שלכך היו מענישים אותו שם להלבישו אחר פטירתו בגדים שחורים אף ביום השבת". כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ד). עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה י"ט).
[16] ראה כה"ח (סי' רס"ב ס"ק כ"ד) שהביא דברי שעה"כ, וז"ל: "והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל. גם הזהירני שבעת שאלביש החלוק של שבת בע"ש שאכוין בשם קדוש זהריא"ל וזהו השם של החלוק של השי"ת כנז' בספר פירקי היכלות דר' ישמעאל וכונה זו מועילה מאד אל האדם כדי שימשיך את הקדושה אליו.
[17] ראה תורת חיים סופר (סי' רס"ב אות ו').
[18] אנן סהדי שכאשר אדם קונה בגדים לשבת כוונתו שכאשר החליפה תהיה קצת בלויה הוא יקנה חליפה אחרת וזה ירד לחול. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק א' שאלה כ').
[19] סי' תקנ"א סעי' א'.
[20] בית יוסף (או"ח סוף סימן תקנ"ב) דנהגו ללבוש בגדי שבת.
[21] עיין כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק י"ג). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ה סעי' פ"ב). ולמשנ"ב (סי' תקנ"א סעי' ו'), ולכה"ח (שם ס"ק י"ג). כמו"כ היו מקומות שפסוקים, מפרשת השבוע דברים או מהפטרת "חזון", היו קוראים אותם במנגינה של איכה. ויש שחששו לדבר הזה ובטלוהו. ונהגו פעם לקרות קינות ביום שבת קודש, והרדב"ז ביטל מנהג זה. וטוב שאדם לא ישנה ממנהג אבותיו.