שאלה
יולדת שילדה שבועיים קודם תשעה באב ומניקה האם מתענה בתשעה באב?
תשובה
יולדת עד שלושים יום – למעשה נהגו שתתחיל להתענות לשעות ואם תרגיש חולשה יתירה לא תסיים את הצום [וכל זה אם היא לא מניקה בפועל] אבל אם עדיין לא נתרפאה לגמרי או שהיא קצת חולה או חלושה בטבעה לא תתענה.
ואם מניקה מתחילה לצום עד שתרגיש חולשה מיוחדת.
אם מניקה באופן מלא – אם תרגיש חיסרון חלב צריכה לשבור.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ו' "חיה כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה: ומיהו נוהגין להתענות כל זמן שאין להם צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט' "דמסתמא אמרינן שהיא חלושה והויא כחולה שאין בו וכו' ועיין בט"ז ובשארי אחרונים דאפילו ודאי אין בה סכנה וכן בחולי הכתוב לקמיה ואפילו לא אמרו צריכין אנו לאכול מותר בט"ב ואף שמהרש"ל חולק על עיקר הכרעת השו"ע ודעתו דלענין זה שוה ט"ב ליוה"כ דאפילו אמרה צריכה אני לאכול כיון שהוא לאחר זיי"ן חייבת להתענות אם לא שהיא ג"כ קצת חולה הרבה אחרונים הסכימו דמדינא שרי לאכול אכן כבר נהגו להתענות כמו שכתב הרמ"א כ"ז שאין להם חולשה ונתרפאו מלידתן אבל אם עדיין לא נתרפאה לגמרי או שהיא קצת חולה או חלושה בטבעה לא תתענה בתוך ל' ואם אירע ביולדת בריאה שמתענה ומרגשת באמצע היום שום חולשה יתירה יש לפסוק שלא תתענה בשארית היום [אחרונים]". וכן כתב הכה"ח ס"ק כ"ז
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "וה"ה אם היא קצת חולה וכנ"ל בסק"ט ואפילו לא אמרה צריכה אני. ועיין במג"א שכתב דאפילו במקום שנוהגין להחמיר בט"ב שנדחה יש להקל שלא תתענה. ועיין בא"ר שכתב דאפילו יולדת שאינה מתענה (בנדחה) תתענה איזה שעות אכן אם גם זה קשה לה לא תתענה כלל". וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט מיהו בתשובת שמלת בנימין דף ה' דחה דברי זכרון יוסף הנז' וכתב דהעיקר כדברי הרמב"ן והשלחן ערוך דאין צריכה להתענות, ובפרט במקום שיש עוד צד היתר כגון שאמרה צריכה אני, ותשעה באב שנדחה אין צריכה להתענות כלל יעו"ש. וכן בתשובת מהר"ם מרוטנבארג אחרונים סימן ט"ו הרבה להשיג על דברי זכרון יוסף הנז' ופסק כהמחבר וסיים דבדורות חלושות הללו ובפרט מי שיש לו מיחוש בחלל הגוף אין להחמיר בשום אופן וכך אני מורה יעוש"ב. פתחי תשובה, פתחי עולם אות יו"ד".
ב
כתב הב"י בסי' תקנ"ד "וגרסינן בפרק מקום שנהגו (נד:) עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות וכו' ובין השמשות שלו אסור. וכתב הרב המגיד בפרק ה' מהלכות תענית (ה"י) שנראה לו לדקדק שעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלשה צומות אחרים שלא החמירו עליהן אלא בתשעה באב בלבד וכן כתב הרשב"א בתשובה וכתב עוד ואף על פי כן ראוי לעוברות ומניקות שלא להקל כל כך ואם תאכלנה שלא להתענג במאכל ובמשתה אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד והכי איתא בירושלמי (תענית פ"א ה"ה) וכתבו הגהות מיימון בפרק ג' (דפו' קושטא ה"ח) וכן כתב הרמב"ם בפרק ג' (ה"ה) ומשמע מדברי הגהות מיימון (פ"ה אות א) דלא שרי לאכול עוברות ומניקות בשלשה צומות אחרים אלא אם כן היו מצטערות אבל רבינו ירוחם כתב בנתיב כ"ז (ח"א רכז ע"ג) בשם הגאונים מעוברת אסורה להתענות זולתי בתשעה באב ויום הכפורים משום צער הולד עד כאן".
כתב השו"ע סי' תקנ"ד סעי' ה' "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור וכו', ואף על פי כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד". וכן כתב הרמ"א סי' תק"נ סעי' א'. וביאר עטרת צבי ס"ק ג' "ומשלימות. הואיל דהוכפל בו צרות מחמירין בו יותר משאר צומות".
וכתב השו"ע בסי' תרי"ז סעי' א' "עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים" וכתב הבה"ל ד"ה עוברות "ואם יש להמניקה ילד חולה ומסוכן ואינו רוצה לינק כ"א ממנה ואם תתענה סכנה הוא להילד אינה מתענה אפילו ביוהכ"פ [בה"ט בסימן תרי"ח בשם תשובת דבר שמואל]".
וע"כ אם מניקה באופן מלא – מתחילה לצום אם היא מרגישה חיסרון חלב או חולשה צריכה לשבור את הצום (ברכ"י ס"ק ה') (וה"ה אם יש חשש שלא תוכל להניק אחרי זה ראה כה"ח תקנ"ד ס"ק ל"ב).
ג
וכתב ערוך השולחן סי' תקנ"ד סעי' ז' "וכן כל מי שאינו יכול להתענות ואפילו בט' באב אם הן חלושות שקרוב שיפלו לחולי אף בלא סכנה אין להן להתענות וזה הוא ההפרש בין ט' באב ליוה"כ וכו' כללו של דבר כל שהוא בגדר חולה אינו מתענה בט"ב וכל שאינו בגדר חולה מתענה וסתם עוברות ומיניקות מתענות אא"כ חלושות וקרובות לחולי וקטנים אינם מתענים כלל בט"ב אפילו תענית שעות". כדין חולה שאין בו סכנה.
העולה
יולדת עד שלושים יום – למעשה נהגו שתתחיל להתענות לשעות ואם תרגיש חולשה יתירה לא תסיים את הצום [וכל זה אם היא לא מניקה בפועל] אבל אם עדיין לא נתרפאה לגמרי או שהיא קצת חולה או חלושה בטבעה לא תתענה.
ואם מניקה מתחילה לצום עד שתרגיש חולשה מיוחדת.
אם מניקה באופן מלא – אם תרגיש חיסרון חלב צריכה לשבור.