שאלה
האם יש עניין לעשות סיום מסכת ביום הפטירה? ואם יתענה ביום הפטירה לא יוכל לסיים מה עדיף?
תשובה
אין מעלה כמעלת הלימוד שנלמד לעילוי נשמת הנפטר.
במקום שנהגו להתענות יש לעשות את הסיום בליל האזכרה, ובמקום שלא נהגו להתענות ניתן לעשות גם ביום האזכרה.
ומעלה גדולה יותר יש לתענית ביום הפטירה יותר מאשר סיום.
מקורות
כתב בשע"ת סי' ר"צ ס"ק ב' "ובמח"ב בשם דעת חכמה בשם האר"י שאם מחדש בתורה מעטרין לאביו באותו עולם לכן נסמך כיבוד למצות שבת, ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". וכתב באלף המגן סוף הספר "וכתבו בספרים הקדושים שלימוד משנה עבור נפש המת הוא טובה גדולה לו וארז"ל שאשר בן יעקב יושב על פתח גינהם ולכל הלומד משנה מצילו (וה"ה אם אחר לומד בשבילו) וזה שאמר הכתוב "מאשר שמנה לחמו" שמנה אותיות משנה זהו לחמו.וכן תהילים עבור נפש המת טובה גדולה להמת עכ"ל ובתורה אור כתב שלימוד משניות הוא תיקון גדול יותר מאשר לעבור לפני התיבה וביוסף אומץ עמ' 331 כתב שהתפילות וקדישים אינם תיקון אלא לעמי הארץ אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים וע"י כן מכניסים את הנפטר לגן עדן.
ב
כתב הרמ"א סי' שצ"א סעי' ג' "יש אומרים דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו".וכן כתב בסי' ת"ב סעי' י"ב
כתב הרמ"א בסי' רמ"ו סעי' כ"ו "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה, ונקראת סעודת מצוה". וכתב הש"ך ס"ק כז "והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם וכו' עיין שם ובתשובות מהרי"ל סימן קע"ב דביום שמת בו אביו או אמו דנהגו עלמא להתענות אסור לאכול בסיום מסכתא דהוי כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור (כדלעיל סימן רי"ד ועיין שם)". וכ"כ הפמ"ג סי' תמ"ד משב"ז ס"ק ט' "ואבל תוך י"ב חודש מותר לאכול שם, ויארציי"ט לא, יע"ש. ואין לברך שהשמחה במעונו, יע"ש. ומיהו ביארציי"ט ביום התענית, אבל ליל שלפני התענית מותר, יע"ש". וכתב ערוך השולחן סעי' מ"ה "עי' ש"ך שם דייאר צאייט אין לאכול בסיום מסכתא מפני שכן נהגו ע"ש ואנו אין נוהגין כן ואנו אין מתענין כשיש סיום".
וכתב השאילת יעבץ סי' קפ"ד "(ולילה שלפני האזכרה) נמי לא אמרן אלא בסעודת שמחה דימי משתה דחתן וכלה, אבל בשאר סעודות דרשות אצ"ל של מצוה כל דהיא לית דחש לה". וכתב הקיצו"ש רכא סעי' ז' "בלילה אשר ביום המחרת יהיה לו יאהרצייט, אין לו לאכול בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה, אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת מותר". וכתב מרן הרב בהערה ו' "לדעת הרמ"א יש לאסור". וכתב הגרי"ש אלישיב במוריה כסלו תשס"ד שמותר לעשות ביום היארצייט סיום.
וכתב הפתחי תשובה סימן שצא ס"ק ח "עי' בשו"ת מקום שמואל סי' פ' שכתב דזה איירי בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא מותר ע"ש" וכן כתב הא"ר בתקס"ח ס"ק ט"ז".
שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן רמב "בלחם הפנים ביו"ד שם בשם ספר מענה לשון שכתב לחלק בזה, דרק בשנה ראשונה אסור ושאר שנים מותר, ושכן הורה מו"ח המג"א, ובסי' שע"ו בהג"ה חיזק דברי המענה לשון ע"פ דברי האר"י הקדוש דשאר שנים שרי לאכול דשוב אין דנין אותו עיין שם, ולפ"ז אין ראוי להחמיר בזה דהוי כגנאי לאביו וכמו בקדיש לאחר י"א חדשים [רמ"א סו"ס שע"ו]. ובבית לחם יהודה סי' שצ"א סק"ז הביא ג"כ דברי לחם הפנים וממה ששמע מהמג"א עיין שם. אמנם הגאון רא"ז מרגליות בחידושים וביאורים מהלכות אבילות סעיף כ"ד כתב, ונהגו להחמיר אף בשאר שנים, ומ"מ נראה דאם היא סעודה של שמחה דהיינו סעודת נשואין יש להחמיר אף בשאר שנים אבל בסעודה שאינה של שמחה אין להחמיר בשאר שנים עיין שם. עכ"פ אף שהיה מקום להקל בסעודת בר מצוה, מ"מ לכתחלה למה לו לעשות ביום דיש מקום לומר שאין ראוי לעשות".
ג
כתב הרמ"א בסי' שע"ו סעי' ד' "מצוה להתענות ביום שמת אב או אם". וראה בסי' ת"ב סעי' י"ב ובשו"ע סי' תקס"ח סעי' ז' ח'.
והטעם וכתב התרומת הדשן סימן רצג "אלמא דיום הקבורה חשיב יום השכול ואנינות וצרת הלב האב והאם על הבן וכן איפכא. וכל מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו אינו אלא לזכרון יום אנינותו וצרתו, כדתניא בהדיא כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אמנם הא אדרבה משמע דיום המיתה עיקר".ובמהר"ם מינץ סי' פ' כתב טעם נוסף שהוא משום כפרה וכתב הלבוש יורה דעה סימן תב סעי' י"ב "היינו משום דהסכנה היא דוקא באותו חדש שהדין היה מתוח כנגד אביו או אמו דשמא גרים הפתחון פה למקטרג שיקטרג עליו".